פסוקים שאומרים לפני הקפות הם נתינת כח להקפות, וצריכים לזה, כי הקפות הם מנהג, ענין הכי נעלה; פירוש הפסוק "אתה הראת" - אתה - עצמות שלא שייך עליו שום שם וגדרים, הראת - שה"אתה" הוא באופן של ראי', לדעת - (שלא ישאר באופן של אמונה רק) שיהי' ב"דעת", והיינו שיהודי מקושר עם עצמות ומפני זה יכול לפעול ע"י הקפות (וענין ההקפות הוא ע"ד הרמז שיש בתק"ש - רק שגבוה יותר). (ס"א)

"כי הוי הוא האלקים" - שאע"פ שיש כמה דרגות מ"מ "אין עוד מלבדו", וכן צ"ל אצלו שאע"פ שמבין עצמות בשכל, מ"מ צריך לרקוד עם הרגלים, וכ"ז (המשכת העצמות) הוא ע"י "לעושה נפלאות", והטעם דהרצון העליון הוא שיומשך ב"עולם חסדו". (ס"ב)

דובר בארוכה בנוגע לשלימות התורה העם והארץ, ושאין להתפעל מהגוי, ולהתנהג כפי הוראת התורה. (ס"ג)

"כי מציון תצא תורה" - הוא נתינת טעם לב' דברים: א) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונלכה וגו', ב) מלכותך מלכות כל עולמים, דבאם מראים האמת של התורה, פועלים הן שהגויים יעשו מה שצריכים (ז' מצוות שלהם וכו') והן שיהי' "מלכותך מלכות כל עולמים" באופן ד"מלכותו ברצון" - עבודה ע"פ טעם ודעת; וההוראה: ההכרח שאלו שגמרו "יורה יורה" ילמדו גם "ידין ידין", וזה יוסיף ב"יורה יורה", ובכלל בלימוד הלכה, ושעל הרבנים לחזור מזמן לזמן כל ההלכות ובפרט אלו הצריכות; ביאור בענין מכשירי מצוה באתרוג, בסוכה, בתשובה ובתפלה - כהשתתפות לה"כינוס תורה" שלמחרת. (ס"ו)