משבת מברכים בכלל רואים ש: (א) חודש א' שייך לשני, ויתירה מזו (ב) שחודש הקודם מברך ומשפיע להשני; וההוראה שכל עבודה צריכה להיות קשורה, ומשפיעה בהעבודה שלאחרי'; משבת מברכים תמוז למדים שהנתינת כח לעסוק בעולם (-תמוז) ניתן מתורה (-סיון), וככל שיגדל הלימוד יהי' גדלות בהמעשה; העיקר במתן תורה הי' "פנימיות התורה", ובמילא כהקדמה למעשה צ"ל עיקר החיות וכו' בפנימיות התורה. (ס"א)

ההוראה מקביעות שנה זו ששבת מברכים חל בפרשת "שלח" (שקשור במיוחד למתן תורה שאז הי' "שילוח" בתורה - "נסעה וירדה", בקודשא בריך הוא - "וירד ה'", ובישראל - "ואל משה אמר עלה"): שיהודי לא צריך לחיות וכו' רק בלימוד התורה אלא לצאת עם זה גם לעולם; גם בעניני העולם - "לדעתך", צ"ל "שלח" - כלשון רש"י; כדי שישאר בכשרותו וכו' גם בצאתו לעולם, צריך להשאר קשור למשה (ולא כמעשה המרגלים). (ס"י)

"בכל דרכיך - צ"ל - דעהו" ומכל דבר בעולם אפשר וצריך ללמוד הוראה בעבודה; ג' הוראות שלומדים מ"קאמפיוטער" (מחשב), בההנהגה ד"נעשה קודם לנשמע". (סי"ח)

ביאור על ה"קושיא" בליקוי לבנה (שהי' בחודש זה): אין יתאים מש"כ בגמרא (סוכא כט, א) "לבנה לוקא סימן רע וכו'" עם הידוע שליקוי הלבנה הוא דבר המוכרח מצד הטבע? (סכ"ד)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יד, פט) "אך בה' אל תמרודו וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק הערות לזהר (ע' שעז) בענין הסדר בתורה אודות הכרובים והארון. (סל"ב)

הביאור בפירוש רש"י; ביאור בהערות לזהר; אודות "מיהו יהודי"; מחלוקת הרמב"ם והראב"ד האם יש מציאות של גויים ורק טפלים ליהודים, או שבכלל שבכלל אינם מציאות. (סל"ח)