בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה תקעו
תוכן ענינים
מנהג הרביים לומר מאמר חסידות ביום ב' דראש השנה, ולהזכיר את כל הנשיאים, ולהמשיך אמירתו למוצאי ראש השנה; ביאור העילוי של ראש השנה, ועילוי זה ממשיכים לימי החול שבמוצאי ראש השנה. (ס"א)
קביעות ראש השנה ביום ג' (שהוכפל בו כי טוב) - "טוב לשמים וטוב לבריות". במצוות נרות שבת קודש ב' הענינים יחד: טעם המנהג שהרביים היו נכנסים בערב ראש השנה לדבר עם הרבנית; לפרסם אודות הדלקת נרות שבת קודש החל מגיל חינוך ובברכה; להטוענים שזה "דבר חדש" - הרי גם יסוד בתי ספר לבנות הוא "חידוש", ובפרט שבכל הדורות היו מדליקים נרות שבת קודש, וכמעשה רב. (ס"ג)
הציווי "ומלאו הארץ וכבשוה" (שנאמר לאדם הראשון) שייך לכאו"א, ובנוגע לתלמידי ישיבות - חיזוק ישיבת חב"ד בכו"כ מקומות; מי שתקבל ע"ע להדליק נרות שבת קודש תקבל מהמזכירות ב' מטבעות של עשר, אחד עבור צדקה והשני לעשות כטוב בעיני'. (ס"ה)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה שובה ישראל
תוכן ענינים
עבדות התשבוה שייכת כל עשרת ימי תשובה ומ"מ מדגישים דוקא בשבת שהוא "שבת (ת)שובה", מצד שתוכן השבת (אותיות תשב) קשור בתשובה; השם "שבת תשובה" מראה שגם בענינים נעלים כשבת צ"ל תשובה. (ס"א)
ההוראה מקביעות כזו ששבת תשובה חל בפ' וילך, היא: שצריך להיות הליכה, ובאין ערוך מדרגתו הקודמת; כמו"כ צריך להתעסק עם רבים, כהמשך הפרשה "וידבר אל כל ישראל". (ס"ב)
ההוראה מקביעות דראש השנה שחל ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב שגם כשמונח בעניני "שמים" צ"ל גם טוב "לבריות". (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לא, יא) "תקרא את התורה הזאת"; שאלות בההערות לזהר (רפז, ב) "תלתא אינון דקיימו וכו'". (ס"ה)
ביאור מצות הקהל בעבודה הרוחנית; קשר מצות הקהל לג' המצוות המיוחדות לנשי ישראל המרומזים בראשי תיבות "חנה"; העדר החילוק בין "כל ישראל" ל"גרך אשר בשעריך" שלומדים ממצות הקהל; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)
הביאור בההערות לזהר; "יינה של תורה" שבפירוש רש"י: שאצל האדם צ"ל העיקר הקבלת עול - "המלך הי' קורא". (ס"ז)
בלתי מוגה
תוכן ענינים
עדיפות לסיים ולערוך "הדרן" על מסכת סוכה; ב' אופנים בהטעם ד"טוב לצדיק טוב לשכנו המובא בסיום המסכת; ההוראה ממש"כ (שם) "בילגה חולקת בדרום" ועל מעשה "מרים בת בילגה": דאם פעולה שלילית של ילדה אחת השפיע על כל אנשי המשמר, עאכו"כ פעולה חיובית בהדלקת נרות שבת קודש, כשרות וטהרת המשפחה. (ס"א)
הצורך בפירוסום מבצע נרות שבת קודש בכל בית יהודי; להטוענים שאין לקטנות לברך על הדלקת נרות - יש "מעשה רב" שבמשפחות בית הרב החל מאדמו"ר הזקן נהגו שהקטנות ידליקו נרות שבת קודש ובברכה; ולהטוענים "שמנהג אבותינו בידינו" - הרי גם בתי ספר לבנות תיקנו דוקא בדורות אלו מפני ש"בקעה מצא וגדר בה גדר"; ההדגשה לתת צדקה לפני ההדלקה. (ס"ב)
גדר מצוות ה"חינוך" בקטן, שאינו בכדי להרגילו בקיום המצוה (דא"כ מספיק ל' יום, או עכ"פ י"ב חדשים לפני הבר מצוה), אלא הוא חיוב על האב לחנך את בנו; אודות הדלקת נרות שבת קודש "משהגיעה לחינוך", ופשוט שאין להפסיק ההדלקה אחר הבת מצוה (עד הנישואין). (ס"ג)
העילוי של כלל ישראל בכלל ושל כל יהודי בפרט מתבטא מסיפור הגמרא (בסיום מסכת סוכה) אודות "מרים בת בילגה"; כשיהודי רואה את זולתו במצב גרוע צריך לפעול שהזולת יהי' שכן שלו (ולא להיפך) ו"טוב לצדיק טוב לשכנו". (ס"ד)
ע"ד הדלקת נרות שבת קודש דבת משהגיעה לחינוך, הגם דבקונטס האחרון, כותב אדמו"ר הזקן כאו"א, כמו"כ הוא אודות אמירת "אבינו מלכנו" בברית מילה שבעשרת ימי תשובה, שהגם שבשולחן ערוך כתוב לאמר מ"מ אין אומרים, והביאור בזה; אודות חביבות ה"גרים" לפני הקב"ה ודלא כאותן שרוצים לחלק וכו'; אודות מבצע "בית מלא ספרים". (ס"ה)
אודות תורה, תפלה וצדקה בציבור - כפי שהודגש בחודש אלול, בימי הסליחות ועשרת ימי תשובה, וכמו"כ להמשיכו בימי השמחה שלאח"ז; אודות המגבית עבור "קרן חנה". (ס"ו)
מוגה
הנחה:
מוגה
הנחה:
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה כי חלק הוי' עמו
תוכן ענינים
המעלה שבפ' "האזינו": א) ע"פ פנימיות - ידוע שהמגיד הפליא ביותר פרשה זו, ורצה שידעו זאת בעל פה, ואמר שזה נוגע לענינים הרוחניים והגשמיים. ב) ע"פ נגלה - זו הסדרה היחידה שקבעו באיזה אופן צ"ל סדר חלוקת הפרשיות - "הזי"ו ל"ך", והלויים היו אומרים אותה במשך כל (שבתות) השנה בשעת הקרבת קרבן מוסף. (ס"א)
ההוראה מקביעות שנה זו שפ' האזינו חל לאחר יום הכיפורים - ש"אל תאמין בעצמך" הגם לאחר שהגיע לדרגא הכי נעלית של תשובה דיום הכיפורים מ"מ שייך ענין התשובה (פ' האזינו) גם לאח"ז. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לב, מו) "שימו לבבכם"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בההערות לזהר בענין "אדרא זוטא"; העדות לבאי העולם שהשכינה שורה בשיראל, נפעל דוקא ע"י הנר מערבי, שקאי על "נר מצוה", ומראה ומגלה שמציאות העולם הוא תורה ומצוות; אודות הדלקת נר שבת ע"י קטנה קודם שהגיעה לחינוך, והזכיות שבאים עי"ז. (ס"ד)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בלקוטי לוי יצחק. (ס"ה)
"יינה של תורה" שבפירוש רש"י - אודות המורטוריום שרוצים לעשות למשך זמן מסוים שלא לקבל גרים. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ולקחתם לכם
תוכן ענינים
המצוה היא לקחת את הד' מינים כפי שהם בעולם ולא להסתפק באחדות ד' המינים דישראל, כי רצון הקב"ה הוא "דירה בתחתונים" דוקא, וכמו שמודגש "במבצע צדקה" שצריך לקחת כסף גשמי ע"י עבודה בעניני רשות ועי"ז לקיים מצוה, וכמו"כ "מבצע נרות שבת קודש" ענינו למנוע תקלה בעץ ובאבן גשמיים; הנפקא מינה בין חינוך בנות להדלקת נרות: לחינוך קטנים בלבישת טלית גדול; ע"י מצות נרות שבת קודש תזכה הבת לשידוך טוב (ואבי' יזכה לחתן תלמיד חכם). (ס"ב)
מצוות שהזמן גרמא: "מבצע ד' מינים", "מבצע צדקה" דערב חג הסוכות, "מבצע נרות שבת קודש" בהוספת ברכת שהחיינו; פ' האזינו תוכנה עבודת התשובה "בחילא יתיר" ושייכותה לימים אלו שבין יום הכיפורים לסוכות; הכרזת "ויעקב הלך לדרכו". (ס"ג)
בלתי מוגה
תוכן ענינים
החג מצד עצמו פועל שמחה אצל יהודי ומ"מ היא בהגבלה, ועי" הציווי "ושמחת בחגך" נפעל שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה; שייכות הנ"ל להפלוגתא (ברכות לה, א) אי מילתא דאתיא מסברא כתב לה קרא או לא, ובנדו"ד יש תיווך דב' המ"ד; שמחה זו הגם שהיא למעלה ממדידה והגבלה, מ"מ היא נמשכת גם במדידה והגבלה. (ס"א)
הכח שיש ליהודי להוסיף כח בפשוטו של מקרא, וכביכול גם בקוב"ה, נרמז במש"כ "ושמחת בחגך"; ענין זה מתבטא גם במאמר חז"ל: "הקב"ה גוזר וצדיק מבטלה"; שייכות הנ"ל לשמחת תורה ששמחים על לוחות שניות - עבודת התשובה מצד היהודי. (ס"ב)
במתן תורה ניתן ליהודי כח לפעול את כל הנ"ל ע"י ש"אתה בחרתנו"; על כאו"א מוטל אחריות לנצל את כשרונותיו ביחס לעצמו ולזולתו כשלוחו של הקב"ה לפעול דירה בתחתונים. (ס"ג)
הביאור מדוע לפעול את כל הנ"ל בכלל, ודירה בתחתונים בפרט הוא דוקא מצד ש"אתה בחרתנו". (ס"ד)
סדר הפסוקים ד"אתה הראת" הם בדיוק; ביאור הפסוק "ה' מלך וגו'", והפסוק (שלאח"ז) "ויהיו נא אמרינו וגו'" ודיוק הסדר זה אחר זה. (ס"ה)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה להבין ענין שמח"ת
תוכן ענינים
הקריאה דשמחת תורה "ויהי בישורון מלך וגו'" - תוכנה שפועל על כל סוגי בני ישראל ("יחד שבטי ישראל"); שם "יעקב" קאי על דרגא נמוכה, שם "ישראל" על דרגא נעלית, אבל "ישורון" - מלשון "שיר" - כולל את כולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין; קשר תחלת שמחת תורה עם סופו. (ס"א)
אמנם שמחת תורה שייך לכאו"א (אפי' גר שנתגייר בערב שמח"ת), מ"מ מי שעבד במשך כל החודש וכו', הוא באופן נעלה יותר; ה"טאנקיסטן" שעבדו במשך כל הקיץ העבר שיאמר לחיים ושיהי' שמחת תורה בשמחה גדולה מאד. (ס"ב)
"הוי גולה למקום תורה" - תלמידים הנוסעים לחזק הישיבות ברחבי תבל, וזה יביא להצלחה בהרחבה במצב הכספי של הישיבות. (ס"ד)
המשך (מליל שמח"ת) בביאור (סדר) הפסוקים ד"אתה הראת": "ה' מלך וגו'", "ויהיו נא אמרינו", "ויהי בנסוע הארון" ו"ה' עוז לעמו יתן". (ס"ד)
ההוראה מ"ויהי בנסוע הארון" דוקא (ולא ספר תורה או טלטול דבר קטן יותר וכדו') - ד"עמו אנכי בצרה", ע"ד שחיקת כתר המלך (- המשל על הפצת החסידות) להצלת בן המלך; כמו"כ בעבודה, אינו מספיק "בכל לבבך ובכל נפשך" אלא גם בכל מאדך - בקשו פני". (ס"ה)
הענין דשמחת תורה צריך להמשיך לכל השנה, ע"ד בית המקדש שעלו אליו (לרגל) רק ג"פ בשנה אבל הי' קיים בכל השנה, וכן צ"ל בבית המקדש שבכאו"א - תפלה במקום קרבנות. (ס"ו)
ביום זה צריך לדבר אודות מעלת התורה - כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם; במבצעים צריך להתחיל ב"מבצע תורה", ועי"ז יהי' חיות בשאר המבצעים; בשמחת תורה רוקדים עם התורה לפני לימודה, בכדי שתהי' שמחה בלתי מוגבלת (בערך ההבנה וכו'). (ס"ז)
"הכל הולך אחר החיתום" - בסיום "אתה הראת" מביא הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", כתובים כאן ב' דרגות ציון וירושלים - תורה ודבר ה'; מציון צריכה לצאת תורה אמיתית, ודבר ה' בנוגע לפועל; אודות תיקון חוק "מיהו יהודי"; "הוי גולה למקום תורה" - נסיעת תלמידים לחזק הישיבות ברחבי תבל. (ס"ח)
על הטוענים איך אמרו (בהתוועדות דיום ו' תשרי) "לימוד זכות" על "מרים בת בילגה", יש להביא המעשה דאדמו"ר הזקן שלימד זכות על אותם שהרגו זכרי' הנביא וכו'; המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת סוכה בביאור ב' השיטות בנוגע למשמרת בלגה; ביאור בגדר מחיית עמלק - רק על בני אדם, או גם על בעלי חיים ואפי' דומם; אודות קרן השנה; שיעורי "חת"ת"; ו"שנים מקרא ואחד תרגום". (ס"ט)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה בראשית ברא
תוכן ענינים
בכל שבת מתעלים הימים שלפניו, וממנו נמשך אור חדש לימים שלאחריו ונקודות אלו מודגשות במיוחד ב"שבת בראשית"; ב"שבת בראשית" מתעלים עניני השמחה דשמחת תורה הקשורים בתורה, וזה נמשך גם לכל ימי השנה; התעוררות ללימוד התורה בשופי ע"י קביעות עיתים וכו' בכל מקום. (ס"א)
חסיד הוא פנסאי - בכל מקום יש להכריז ולפרסם אודות קביעות עיתים לתורה, ולהשתדל להביא ריבוי יהודים ולזכותם בלימוד התורה. (ס"ג)
בציווי הקב"ה "ושמחת בחגך" הכוונה לשמחה שבאין ערוך להבנה והשגה של האדם; הסיפור אודות זכרי' הי' עם אדמו"ר הזקן, ולפי גירסא אחרת: עם המגיד מקוזניץ. (ס"ד)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ד, ג) "ויבא קין מפרי האדמה"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בההערות לזהר אודות הדלקת נרות שבת קודש. (ס"ו)
הביאור בפירוש רש"י, וההוראה: שקיום המצוות צ"ל בהידור ומן המובחר; התעוררות אודות קיום המבצעים; הביאור בלקוטי לוי יצחק בקשר למבצע נרות שבת קודש; הכרזה להתוועדות עם נשים במוצאי ש"ק זה. (ס"ז)
ביטול הסדר - שהי' עד עתה - להכנס ליחידות ביום ההולדת ומהתוועדות זו ממשיכים את כל הברכות מכאן ולהבא. (ס"ח)
מוגה
תוכן ענינים
שבת בראשית חותם את חודש תשרי ונותן כוחות לשאר ימי השנה; תוכן ההכרזה ד"ויעקב הלך לדרכו" - שגם ב"דרכו" בענינים הגשמיים מודגש שזה "דרכו" של יעקב, וזה נפעל ע"י שהבית חדור ב"נר מצוה ותורה אור" שבזה גדול כוחם של נשי ישראל. (ס"א)
ההכנה לשבת הוא ע"י הדלקת נרות שבת קודש בערב שבת וגם זה ניתן לנשי ישראל, אמנם כל מצוה נקרא "נר (מצוה)" והמיוחד שבנרות שבת קודש - שמאירים (גם) בגשמיות ולכן הם פועלים ש"ויעקב הלך לדרכו" כנ"ל. (ס"ה)
הטעם הפנימי שנרות שבת קודש ניתן לנשים הוא מצד: היוקר שלהם, להעמיד בנים שיאירו את העולם, להגדיל השלום בעולם, ולתת לבעלה אורך ימים. (ס"ו)
הצורך בזמנינו שגם קטנות ידליקו נרות שבת קודש, ונתינה לצדקה לפנ"ז. (ס"ז)
הטעם הפנימי שנרות שבת קודש ניתן לנשים הוא מצד: היוקר שלהם, להעמיד בנים שיאירו את העולם, להגדיל השלום בעולם, ולתת לבעלה אורך ימים. (ס"ו)
הצורך בזמנינו שגם קטנות ידליקו נרות שבת קודש, ונתינה לצדקה לפנ"ז. (ס"ז)
התאספות הנשים כמה פעמים בשבוע להתדבר ביהדות הוא כלי להגדלת ברכות הקב"ה. (ס"ט)
ההוראה לנשי ובנות ישראל מהפסוק "אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו'" ומפירוש רש"י עה"פ - בענין החינוך: (א) הזכרת צדיקים לשבח, (ב) תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. (ס"י)
איחולים וברכות לנשי ובנות ישראל, וחיזוק בקיום ג' המצוות דנש"ק, כשרות וטהרת המשפחה. (סי"א)
ההוראה לנשי ובנות ישראל מהפסוק "אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו'" ומפירוש רש"י עה"פ - בענין החינוך: (א) הזכרת צדיקים לשבח, (ב) תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. (ס"י)
איחולים וברכות לנשי ובנות ישראל, וחיזוק בקיום ג' המצוות דנש"ק, כשרות וטהרת המשפחה. (סי"א)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה ואברהם זקן (המשך: א)
תוכן ענינים
"אברהם זקן ויושב בישיבה" ו"מעשה אבות סימן לבנים": להשתדל ביסוד ישיבות ללימוד התורה ולחיזוק הישיבות שכבר קיימים; "אני חומה זו תורה" - ע"י לימוד התורה מוגנים בני ישראל מה"שבעים זאבים" שסביבם. (ס"ב)
ההוראה הנפלאה מפירוש רש"י עה"פ (כד, טז) "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" שכל בת מגיל שלש ומעלה תדליק נרות שבת קודש. (ס"ג)
הנר שהדליק אברהם לר דלק מערב שבת לערב שבת ודוקא רבקה פעלה ענין זה כי דוקא לנשי ישראל ניתן כח זה לפעול בגשמיות. (ס"ד)
אודות החברי כנסת שבארץ הקודש שמעדיפים את "הכסא" על "דבר ה' זו הלכה"; אצל החברי כנסת צריך להיות מונח בפשיטות ש"אנא נסיב מלכא", בכל דבר יחשוב מה עדיף ל"מלכא" ולתורה ומצוות, ולא לכיסו/כסאו הפרטי. (ס"ה)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ואברהם זקן (המשך: ב)
תוכן ענינים
בכל הפרשה מדובר על המאורעות שהיו אחר פטירת שרה ומ"מ שם הפ' הוא "חיי שרה" כי מאורעות אלו מוכיחים את הנצחיות שב"חיי שרה"; גם הפעולות שביטאו "רדי' וכיבוש" הם כתוצאה מהשפעת שרה "עקרת הבית"; יהודי הוא מציאות אמיתי גם מצד עצמו משא"כ בני נח, וזה מתבטא בהבדל ביניהם בנוגע לעונשי התורה. (ס"א)
כל מצוה הוא נצחי אבל (מענין הנ"ל ד"חיי שרה" אנו למדים ש)הבירור על אמיתית הדבר אצלו, הוא כשאינו מסתפק בפעולות בהוה רק ממשיך בזה גם בעתיד; כל מציאות הגר וישמעאל הוא "שפחת שרה" וכשישמעאל טוען שהוא "בן הגבירה" מתבטל מציאותו ולכן "על פני כל אחיו נפל" וכן כשישמעאל מנתק את עצמו מברכת אברהם הוא נופל. (ס"ב)
ביאור בפירוש רש"י עה"פ (כד, סז) "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" והמשך (מהתוועדויות שלפנ"ז), וההוראה בהדלקת נרות שבת קודש (גם) ע"י קטנות מגיל ג' ומעלה; ביאור בהערות לזהר (קלג, ב) עה"פ "ולבני הפלגשים וגו'". (ס"ה)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה פדה בשלום
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (י"ט כסלו)
תוכן ענינים
ביום זה חוגגים את חג הגאולה של כ"ק אדמו"ר הזקן ממאסרו של הפצת היהדות חוצה, והכוונה בזה שהזכרון אודותו יביא למעשה בפועל ש"יפוצו מעינותיך חוצה" בכל הדיוקים שבזה. (ס"א)
אחר גאולת י"ט כסלו התחיל באופן האמיתי ב"יפוצו מעינותיך חוצה"; אדמו"ר הזקן כותב במכתבו שהגאולה היתה "כשקריתי הפסוק פדה בשלום נפשי", ולהדגיש שההצלחה בהפצת המעינות, כשזה יהי' בשלום - ב' שלום "טוב לשמים וטוב לבריות". (ס"ב)
אהבת ישראל ("טוב לבריות") קשור עם אהבת התורה ואהבת הקב"ה; כשיהודי מקרב את זולתו לתורה צריך להזהר שלא לקרב את התורה ליהודי (ע"י פשרות וכו') אלא אדרבה לקרב אותו לתורה, ודוקא אז הוא אהבת ישראל לאמיתתה; "רב בקעה מצא (בבבל) וגדר בה גדר (ללא פשרות)" ודוקא עי"ז הפך את בבל למקום תורה. (ס"ג)
"טוב לבריות" כולל ג"כ אומות העולם (כפירוש אדמו"ר הזקן בתיבת "בריות"), לפעול עליהם בקיום ז' מצוות דידהו, כפסק דין הרמב"ם בזה; ע"י ההתעסקות בהפצת ז' מצוות בני נח, נוסף גם כן שלימות על היהודי. (ס"ד)
"הדרן" על מסכת תמיד: "שיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש… מזמור שיר ליום השבת" - ב' תנועות בשבת: א) תנועה חיובית - "מנוחה", ב) ותנועה שלילית - "שביתה"; "הדרן" על ספר משנה תורה להרמב"ם , וביאור שייכות סוף החיבור לתחילתו, והקשר לסיום מסכת תמיד. (ס"ה)
אודות מבצע נרות שבת קודש שכל בת מגיל חינוך תדליק נש"ק ובברכה, וכמעשה רב בזה; מענה לכו"כ סוגי "טענות" נגד מבצע זה; ההכרזה אודות 6-5 מבצעים (ולא על כל התרי"ג מצוות), הוא ע"ד "בא חבקוק והעמידן על אחת". (ס"ו)
אודות אותו אחד שהורה להצביע נגד תיקון חוק "מיהו יהודי", שהכריז שכשם שלחם (ולוחם) נגד (שיטת) החפץ חיים, כך ילחום נגד חוק "מיהו יהודי". (ס"ח)
חנוכה קשור לי"ט כסלו בתוכן הענינים, דשמן (דחנוכה) קאי על פנימיות התורה (- י"ט כסלו), ושייכות (גם) לנשים ש"אף הם היו באותו הנס" וע"י אשה הי' דאותו הנס"; תפקיד מיוחד להתעסק בהפצת המעינות חוצה; ביסוס המוסדות דארץ בקודש בכלל וכולל חב"ד בפרט, שאדמו"ר הזקן כותב ע"ז "והיא שעמדה לנו" להגאל בי"ט כסלו. (ס"ט)
* * *
הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").
הגהות
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ובגפן שלשה שריגים
תוכן ענינים
המיוחד שבשבת מברכים טבת על שאר שבת מברכים: שבין שבת מברכים לראש חודש אינם מפסיקים ימי החול, כ"א ימי החנוכה; המיוחד שבחודש טבת - "הגוף נהנה מן הגוף", שנשאר גוף ופועלים עליו שהוא יאיר - מתבטא בענינו של חנוכה - להאיר את החוץ, עד שהחוץ מצד עצמו מאיר. (ס"א)
חילוק כללי בין הלכות תשובה להלכות מלכים שברמב"ם, ועפ"ז מבאר כו"כ שינויי לשונות בתיאור המצב דלעתיד לבא המובא בהלכות אלו; המשך (מי"ט כסלו) בביאור כוונת הרמב"ם בלשונו - בתחלת ספרו - "מצוי ראשון", ותיוון זה עם מש"כ ב"המשך תרס"ו" בביאור כוונת הרמב"ם; כוונת הרמב"ם במש"כ "כל המעלה בדעתו שיש שם אלוקה אחר וכו'" - שייכות עלי' בדעת בענין זה; דיוק לשון הרמב"ם "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר וכו'"; ההכרח בלימוד החסידות כהקדמה הן לתפלה והן לתורה. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לז, כ) "ונראה מה יהיו חלומותיו"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (קפה, ב) "שותפתא, חכימותא וחברותא". (ס"ד)
אודות מבצע חנוכה. (ס"ה)
הביאור בהערות לזהר; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)
* * *
הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה רני ושמחי (המשך: א)
תוכן ענינים
ענין הריבוי בקדושה, אינו פירוד אלא השלמה; הסדר ד"משפיע ומקבל" מתחיל מהשרש הראשון ד"מציאות" - "הי' הוא ושמו בלבד"; שבת, ראש חודש וחנוכה מאוחדים בכך ששלשתם בספירות המלכות; וכמו"כ הם מחולקים: שבת - ענינו אור ואינו נותן מקום לחשך כלל, ראש חודש - ענינו הוא התגברות על החשך - אתכפיא, חנוכה - מהפך את החשך שאף הוא יאיר, והכח לזה הוא ע"י הנשיא; כ"א יכול להיות נשיא ע"י התמסרותו להקב"ה. (ס"א)
"הדרן על הרמב"ם": קישור תחלת ה"יד החזקה" לסופה צריך יותר עומק מאשר בין תחלת כל ספר לסופו; בין בתחלה בין בסוף מדבר הרמב"ם מחיוב ושלילה (כמו"כ בספר שופטים); מים לים - בלי גבול והחיבור דורש חיוב ושלילה; יסוד - העלם עמוד - גילוי וב"לידע שיש שם מצוי" ישנם ב' הענינים; האות היחידה (בשם הוי' הנרמז ביסוד היסודות וכו') שאינה מתחלפת היא (יסוד) ורומזת למדריגת חכמה שהיא "אחד האמת ואפס זולתו". (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לג, ל) "כי נכמרו רחמיו - נתחממו וכו'". (ס"ד)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בנוגע לנקודה המשותפת בין יוסף למשה; במקום חילול ה' אין מחכים לעדים, אלא מודיעים שכ"ז הוא באם אמר כך: מ'דארף זיך קאכן אין חסידות ולא להיתפס לענינים אלו; אע"פ שהדיבור בענינים אלו גורם ל"היפך האחדות" הרי זוהי הטענה שטענו לאחשורוש: "ישנו עם אחד"; הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר. (ס"ה)
* * *
הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה נ"ח מצותה משתשקע (המשך: ב)
תוכן ענינים
ליקוט דמוצאי זאת חנוכה תשל"ה
כשחולף שבת או חג הוא צריך להשאיר על האדם "געגועים" לאותו יום ואזי ישתדל לבצע פעולות המבטאות את תוכן החג וכפי שזה מתבטא ב: סעודת מלוה מלכה, אסרו חג. וסעודת פורים. (ס"א)
בחנוכה מתבטא ענין הנ"ל בלימוד תורת חנוכה: הן מצד ש"כל העוסק… כאלו וכו'", והן מצד ש"במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא". (ס"ה)
כל חג משפיע על כל משך השנה, חנוכה משפיע ופועל הוספה ב"נר מצוה ותורה אור", ובמיוחד בחמשת המבצעים (תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים) ובודאי במבצע נרות שבת קודש שתוכן כ"א מהם קשור לחנוכה, וע"י פעולות אלו ישרפו את השיריים של "כותלי הגלות" וימהרו ביאת משיח צדקנו". (ס"ז)
שיחו"ק
בין ניסי חנוכה מודגש בעיקר (בחסידות) "נס השמן" שמרמז לתורה ולכן כאן המקום לבאר ענין בנגלה וענין בחסידות: - ביאור החילוק בין נס חנוכה שדלק שמונה ימים ועושים מזה "שטורעם" להנס שהי' אצל שרה שדלק הנרות שבת קודש מערב שבת לערב שבת ולא עושים מזה "שטורעם" (הענין בחסידות הי' מאמר ד"ה "נר חנוכה מצותה משתשקע החמה"). (ס"א)
לכל חג יש תוכן מיוחד, וכשהוא מסתיים מתעורר אצל האדם געגועים לאותו חג, תוכן דחנוכה הוא: שהוא "נר מצוה" גם בגשמיות, ונוסף בו מעלה שהוא נר ש"נעשה בו נס" גלוי; ביאור המחלוקת אם נרות חנוכה מותר להשתמש לאורה או לאו; חנוכה מלמדנו שקיום התורה ומצוות צ"ל באופן ד"מהדרין מן המהדרין" החל מלימוד התורה כפשוטו; חנוכה קשור במיוחד עם צדקה, מעלת המבצעים (לגבי שאר המצוות) שבהם צ"ל "זהיר טפי" ושייכותם לחנוכה;
ישנם השואלים כו"כ שאלות ע"פ נגלה על מבצע נרות שבת קודש ואצל "חב"ד'ניק" צריכה השאלה הכי גדולה להיות דאין זה מתאים לכאורה עם מש"כ אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון (סרס"ג קו"א (ה)); ומ"מ ראינו מעשה רב ב"בית רבי" וכן בשאר החוגים (השפת אמת, בעלז, באבאוו, בריסק, בקהילות אשכנז וכו') ורק מצד קושי הגלות נשכח ענין זה, וא"כ הדלקת נרות שבת קודש ע"י ילדה קטנה הוא "מנהג אבותינו"; חלוקת דולר'ס לצדקה ע"י המתעסקים במבצע חנוכה. (ס"ג)
שייכות ד"זאת חנוכה" לשיעור היומי בנוגע ליוסף "כי למחי' שלחני אלקים וגו'"; ביאור (ע"פ קבלה וחסידות) מדוע חיבר הרמב"ם חנוכה ופורים בהלכה אחת; שמו של הרמב"ם המרומז בתחלת ספרו. (ס"ד)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
תוכן ענינים
ההוראה מ"וארא" היא: הפצת המעינות חוצה דוקא, ע"ד ענין הראי' בגשמיות דוקא; וע"ד עבודתו של בעל ההילולא די' שבט וואס ער האט זיך געקאכט בגילוי רזין דרזין לחוצה, וזה נוגע במיוחד לאלו שקיבלו על עצמם את תקנת ההתוועדות בשבת מברכים. (ס"א)
ההוראה מפירוש רש"י עה"פ וארא - "אל האבות", שלכל אחד יש בירושה את עבודתם של כל האבות אע"פ שחלוקים הם בעבודתם, וזה בא ביגיעה דוקא. (ס"ב)
השאלות בפירוש רש"י עה"פ ז, כה) "וימלא"; שאלות בהערות לזהר (כג) "דריש רשב"י וכו' בכה ר' אבא פתח ר' אבא", שע"י שבכה ר' אבא פעל הפתיחה וכו'. (ס"ג)
הביאור בפירוש רש"י; "יינה של תורה" שבפירוש רש"י בענין האמונה - נקודה וישנם פרטים; הביאור בהערות לזהר מעלת רשב"י חיבור נגלה ונסתר; ע"י הבכי' פעל שרשב"י יהי' גם לתתא ועי"ז יכול להיות פתח ר' אבא; ר' יצחק דער מתמיד אמר לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - ולא מצא חן בעיניו - בכדי צו זיין עמלק דארף מען זיין יודע את רבונו און ווער קען…; במקום מודעות מזל טוב - התעסקות במבצעים. (ס"ד)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה באתי לגני
תוכן ענינים
מטרת ההתאספות של כו"כ יהודים יחד הוא להביא - מתוך חיות - שלום אמיתי בעולם, שהרי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", ואין זה סותר שסיבת ההתאספות פטירת צדיק מהעולם, דאדרבה ע"י ש"זרעו בחיים" אזי "הוא בחיים". (ס"א)
אין להסתפק בפעולות עם עצמו וצריך להשפיע גם על סביבתו. ומאחר ש"אדם לעמל יולד" צ"ל בזה "יגעתי" ואזי "ומצאת", ולא להתפעל משום מניעות ועיכובים; כשממלא תפקידו ד"ומלאו את הארץ" מתקיים בו "וכבשוה" המתבטא במלכות ונשיאות על כל הארץ; בתחלה האדם נשיא ומנהיג רק על עצמו ואח"כ על בני משפחתו, על קהילה שלמה ועד שכובש את כל העולם, ועד"ז ראינו בבעל ההילולא. (ס"ב)
"ודרשו את שלום העיר גו' והתפללו בשלומה" - הכרת תורה לממשלת ארצות הברית שעזרו לבעל ההילולא בשעתו ביציאתו מאחורי מסך הברזל וכו'; מדינה זו מבוססת על האמונה בבורא עולם ומנהיגו ובמילא אין שום יסוד להטוענים שעזרת ההממשלה לבתי ספר דתיים הוא בניגוד ל"חוקת היסוד"; להשתדל (מאחורי הפרגוד וכו') שהמדינה תאפשר ליהודים לצאת מרוסי'; להשתדל בהוספת עזרה לארץ ישראל; הנשק שארץ ישראל מקבלת אינה עבור מלחמה ח"ו; הכרת תורה לעיריית ניו יארק בעזרת לבעל ההילולא ושיצליחו בכל ענינים גם להבא. (ס"ג)
כדי להלחם במלך זקן וכסיל מקבל כל יהודי בירושה (כבנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה) כח זה להיות "מלך"; שייכות הל' "ירושה" - בתורה, אר ישראל ומלך - ביחס להקב"ה; תוקף המלוכה של יהודי הוא מהתורה - "בי מלכים ימלכו". (ס"ד)
ענין המלוכה שבכללות המצוות ובמיוחד בהמבצעים. (ס"ה)
הטעם לסיים עתה מסכת "סנהדרין"; ביאור בסיום המסכת: "ת"ר רשע בא לעולם… רשע אבד מן העולם… צדיק נפטר מן העולם… צדיק בא לעולם…" (ס"ו)
אודות חת"ת; ומגבית. (ס"ח)
אודות "שירת הים" (שבפ' השבוע) והטעם שהוא מלובש באותיות ותיבות הגם ששירה הו"ע שלמעלה ממדידה והגבלה; לא להתפעל מהלוחמים עם הקב"ה ב"מיהו יהודי" ובההפרעות להמבצעים והוא יעשה בהם כטוב בעיניו, "השכם והערב עליהם והם כלים מעליהם". (ס"ט)
להכין א"ע מתוך שמחה וטוב לבב ל"יום שבת שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". (ס"י)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה היושבת בגנים
תוכן ענינים
הענין דבשלח ושירה יציאה מההגבלות; ובשלח קודם לשירה מאחר שפרעה משלח אתהפכא; ההוראה מזה שלא להתפעל ממצד ירוד מאחר שעי"ז דוקא יוכל להגיע למעלות גדולות יותר, אע"פ וואס אחטא ואשוב איז ניט קיין סדר. (ס"א)
י"ג שבט יארצייט הרבנית אמו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר; אדמו"ר הצמח צדק לא קיבל הנשיאות עד שאמרו לו ענין זה; ההוראה מהצוואה דתרמ"ח שכתב בה דוקא בנוגע לגשמיות ורוחניות; בנות ישראל מופקדות על חינוך יותר מהאב. (ס"ב)
הקשר בין צדקה למלכות בין במשפיע בין במקבל; צדיק בא לעולם טובה באה לעולם רשע בא לעולם וכו' - הסיום דסנהדרין - שצריך לידע האחריות בנוגע לכל העולם; בכל הפרק הראשון משנה אחת - להורות שכל הבתי-דינים אף דג' הרי הם נקודה אחת סמוכים עד משה רבינו. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יד, י) "ויצעקו בני ישראל אל ה'"; שאלות בהערות לזהר עה"פ "ראו כי ה' נתן לכם את השבת" וכו'; ההשלמה ליו"ד שבט ביאור החילוק בין מלכות לשאר מידות - החילוק בין צור החלמיש לאש בגילוי ובהעלם. (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר וההוראה: שצריך להתעסק עם יהודי אפי' חמש דקות או חצי שעה אף שלא ישנה אותו ווארפט מען אריין א קערנדל ואת ההמשך יעשה הקב"ה; סיפור שאלת אחיו של אדמו"ר הזקן בנוגע לאהבה ויראה. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
תוכן ענינים
תוקפם של כל ד' ראשי השנים הוא גם בזמן הגלות, ובמיוחד ראש השנה לאילן בט"ו בשבט שעושים ממנו שטורעם וכו' כמנהג ישראל, וכידוע העילוי של מנהגים אפי' על מש"כ בפירוש בתורה שבכתב; עץ מאכל קשור לתלמיד חכם, ועפ"ז מובן השייכות המיוחדת בין ט"ו בשבט ללימוד התורה. (ס"ב)
אודות אחד מחברי "אגדות הרבנים" שכתב כתבה בעיתון נגד "ליובאוויטש" - ובאם יש א' שיספיק (או יחלש) בהתעסקות ב"מבצע תפילין", ידע שעי"ז הוא עוזר למנגד לבצע את זממו - אין להתפעל משום דבר! (ס"ג)
בכדי להדגיש את אחריותי על כל "טנקיסט" שנוסע לחוצות, ומכריז בקול רעש גדול אודות המבצעים וכו' - אחלק על ידם ב' דולרים עבור אלו שלא קבלו ביום ההילולא. (ס"ה)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה כי תשא
תוכן ענינים
שבת מברכים כולל את כל "החודש אשר נהפך לששון ולשמחה"; הוראה נפלאה משמחת יהודי (גם) בתחלת חודש אדר - אף שאז עוד היתה הגזירה - איך שיהודי (הקשור לתורה) בעל הבית על העבר. (ס"א)
מפ' שקלים למדים, שגם יהודי שעדיין הוא "עובר על הפקודים", מ"מ יכול לפעול "כי תשא", עד להגבי' את "ראש בני ישראל" ופועל "לכפר על נפשותיכם". (ס"ב)
כששבת מברכים ופ' שקלים חלים בשבת פ' משפטים, זה מלמדנו שצריך להמשיך (גם) את הענינים הנעלים ביותר להבנה והשגה ( - משפטים). (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כא, לז) "חמש בקר ישלם תחת השור וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר אודות נבוכדנאצר שאכל "בשרא בחלבא וגבינה עם בשרא"; הכנות למבצע פורים. (ס"ה)
הביאור בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר; הביאור בפירוש רש"י; הכחשה על דברים שנאמרו בשמי; כל עניני - ודכל הנשמעים בקולי - להפיץ אור היהדות והמעינות. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
תוכן ענינים
"טוב לשמים וטוב לבריות" במצוות, היינו שבמצוה עצמה מתבטאים ב' הענינים בגלוי; ענין זה מודגש בפורים במיוחד; כל המבצעים שייכים לכל עם ישראל ולא רק לליובאוויטש; הטענות בזה וכן ב"מיהו יהודי" ששייכים רק לליובאוויטש באות רק בשביל ענין הבחירה. (ס"ב)
אחת מכוונות ההתוועדות זו שתגיע דרך הטלפון לכל יהודי; מבצע תורה שייך לפורים במיוחד; ע"י שפועלים "אורה זו תורה" נפעל גם בעולם ענין האורה; הנחה של %25 על ספרי "קה"ת" ו"אנשי-ליובאוויטש" עד אחרי חג פסח. (ס"ג)
בפורים מודגש ענינים של נשי ובנות ישראל במצוות "משלוח מנות", ועד"ז גם במבצע "משלוח מנות"; פורים פועל על כל ימי חודש אדר, וגם בפעם הראשונה - החודש שבו "נולד מושיען של ישראל"; בתשובה אפשר להיות בעל הבית על העבר אך רק ברוחניות - בשכלו, בפורים רואים שמחה בגלוי לפני פורים; באחד באדר משמיעים על ה"כלאים" - שלא לבלבל החילוק בין ישראל לעמים. (ס"ד)
עוד
בשנת תשל''ה, היו שלשה מאמרים בהתוועדויות של ר''ח, כולם בתחילת ההתוועדות, שהי' להם עניני יוצאי דופן:
א) בליל אדר''ח אדר, ד"ה ויקחו לי תרומה; בלי הקדמת ניגון וכו', כ"ק אד"ש התחיל במאמר כעין שיחה עם כל התוקף, ובתוך דבור המתחיל שינה למאמר כעין מאמר!
ב) ליל אדר''ח אייר, ד''ה ובראשי חדשיכם; כ"ק אד"ש צוה לנגן, ובאמצע הניגון הפסיקו, ותיכף התחיל המאמר.
ג) בליל ר''ח מנ''א, ד"ה ציון במשפט תפדה; כ"ק אד"ש צוה לנגן, והתחיל לזרז הניגון. כלומר, רצה שהניגון יימשך עד סופו, אבל בזריזות גדולה.
א) בליל אדר''ח אדר, ד"ה ויקחו לי תרומה; בלי הקדמת ניגון וכו', כ"ק אד"ש התחיל במאמר כעין שיחה עם כל התוקף, ובתוך דבור המתחיל שינה למאמר כעין מאמר!
ב) ליל אדר''ח אייר, ד''ה ובראשי חדשיכם; כ"ק אד"ש צוה לנגן, ובאמצע הניגון הפסיקו, ותיכף התחיל המאמר.
ג) בליל ר''ח מנ''א, ד"ה ציון במשפט תפדה; כ"ק אד"ש צוה לנגן, והתחיל לזרז הניגון. כלומר, רצה שהניגון יימשך עד סופו, אבל בזריזות גדולה.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה זכור
תוכן ענינים
יחודו של פ' זכור שחיובו מן התורה; הזהירות שצ"ל מעמלק דוקא משום שהוא "ראשית גויים"; הצלחת המלחמה בעמלק הוא ע"י "אנשי משה" שענינו תורה. (ס"א)
יחודו של ז' אדר בשנה זו שחל ביום השלישי, ומעלת שבת זו שבה מתעלה - "ויכולו" - ז' אדר. (ס"ב)
שבת זו חל בי"א אדר שמרמז (כמובא בספרים הקדושים) על ו-ה שבשם הוי', ובעבודה הוא תורה ומצוות שכנגדם נלחם עמלק, ויהודי פועל ש"מגילה נקראת בי"א" - ביטול קליפת עמלק; קישור הנ"ל ל"טוב לבריות". (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כח, י) "ששה משמותם על האבן האחת וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (ח"ב קפא, רע"א) עה"פ "ועשו את בגדי אהרן"; הוכחה מפירוש רש"י שפעולות ה"טנקיסטים" צ"ל דוקא בקול רעש גדול ושאלה בפירוש רש"י זה; צריך להדגיש ש"משלוח מנות ומתנות לאביונים" יהי' ביום פורים עצמו. (ס"ה)
ביאור בפירוש רש"י; ביאור בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר; אודות חוק "מיהו יהודי" ודיוק הלשון (שניתן ע"י המנגדים ע"ד השם "חסידים" שניתן גם על ידם): "יהודי"; ביאור בפירוש רש"י בענין המעיל וענינו בעבודה. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה וקבל היהודים
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (פורים)
תוכן ענינים
ההקדמה לקביעות ימי הפורים הי' ש"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ליקר", ולכל לראש הכוונה בזה כפשוטו, ו"כן תהי' לנו" בימים אלו. (ס"א)
פירוש הגמרא על הפסוק "ליהודים היתה אורה - זו תורה, שמחה - זה יום טוב" אינו סותר לפשוטו של מקרא, אלא אדרבא, פירוש זה נותן ביאור באפשרות "היתה אורה וכו'" בזמן "דאכתי עבדי דאחשורוש אנן". (ס"ב)
ההוראה מקביעות פורים בשנה זו ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות - שלימוד התורה ("אורה - זו תורה") וכן שמחת יום טוב ("שמחה - זה יום טוב") יהיו באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות". (ס"ג)
גזירת המן נתבטלה ע"י שמרדכי היהודי לקח את ילדי ישראל - תינוקות של בית רבן ולמדם תורה, וההוראה מובנת - שבכדי לבטל גזירה וכו', הוא ע"י לימוד תורה עם תשב"ר; סיסמת הילדים שלמדו אצל מרדכי הייתה "אתך אנו בין לחיים ובין להיפך החיים", ומזה הוראה נפלאה באופן החינוך של ילדי ישראל, שמטרת החינוך אינה (רק) בכדי להוסיף לו ידיעות וכו', אלא בעיקר שהלימוד יפעל עליהם במעשה בפועל, עד למסירות נפש. (ס"ד)
(המשך מס"ב) פירוש הגמרא "ששון - זו מילה, ויקר - אלו תפילין" בא לבאר אפשריות "ששון ויקר" ד"אכתי עבדי דאחשורוש אנן". (ס"ה)
עה"פ "ורצוי לרוב אחיו" (שנאמר גבי מרדכי (י, ג.)), אומרת הגמרא "מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין על שפירש מדברי תורה" - ב' שיטות בסנהדרין ושיטת מרדכי הוא עיקר ענינם של הסנהדרין; כל "מנהיג" צריך לדאוג לטובת הרבים ולא לטובת המפלגה; ב' השיטות בסנהדרין הוא ע"ד החילוק בין הבבלי להירושלמי בענין דומה, וסיפור הרגצ'ובי בזה; עיקר העסק צ"ל לטובת הרבים - וגדול זכותם ואשרי חלקם של ה"טנקיסטים" (למבצעים צריך גם רשות ההנהלה); אודות חוק "מיהו יהודי". (ס"ו)
"את מאמר מרדכי אסתר עושה" ו"איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה" ומ"מ דוקא האשה נקראת "עקרת הבית" מפני שדוקא היא עושה בפועל ("איזוהי אשה כשרה, העושה וכו'"). (ס"ח)
מגבית עבור קופת רבינו. (ס"ט)
יישר כח לכל המתעסקים במבצעים בכלל וב"מבצע נרות שבת קודש" במיוחד; לדאוג שכל ילדה מגיל שלש ומעלה תדליק נש"ק. (ס"י)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה זאת חוקת התורה
תוכן ענינים
בכל שבת מתעלים ששת הימים שלפני בבחינת כליון ותענוג - כבשבת בראשית - ובפרט הימים שייכותם לשבת בולטת ביותר; יום השלישי שהוכפל בו כי טוב: טוב לשמים וטוב לבריות, קשור במיוחד לשבת שגם בו מודגש "טוב לשמים ולבריות", ובפרט כשחל (כבשנה זו) "פורים" ביום השלישי שגם תוכנו שייך להנ"ל, וכל זה מתעלה ביום שבת זה; האחדות (שמודגש בפורים) מתבטלת הגזירות. (ס"א)
המשך (מפורים) בביאור במה שכבתוב שמרדכי "רצוי לרוב אחיו - שפרשו ממנו מקצת סנהדרין" ואעפ"כ נשאר מרדכי בקו שלו וכו' שרואים את מעלת העוסק בצרכי ציבור אפי' לגבי לימוד התורה, וכפי שזה אצל השלוחים; היציאה לשליחות צ"ל באופן ד"ויסע משה - הסיען בעל כרחן" ושלא יהי' ח"ו משוחד; המשך (מש"פ תצוה) ביאור בפירוש רש"י (כח, י) "ששה משמותם על האבן האחת וגו'"; ההוספה שצ"ל בלימוד התורה. (ס"ב)
שייכות פ' תשא ופ' פרה ל"טוב לשמים וטוב לבריות". (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ל, כד) "שמן זית הין"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (קפט, ב - קצ, א). (ס"ה)
סיפור מהצ"צ באופן קבלת נשיאותו שתוכנו מתאים להנהגת מרדכי (הנ"ל); ביאור במה שכתוב בהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן (מגמרא) ש"הלל מחייב עניים ור' אליעזר בן חרסום מחייב עשירים" שאחר שהראו דרכם הרי זה חובה על כאו"א (משא"כ לפני זה) וכמו"כ אחר שמרדכי הראה את דרכו - הנ"ל - ה"ז חובה על כאו"א; צ"ל לימוד קבוע בספרי נגלה של אדמו"ר הזקן. (ס"ו)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; החידוש שמצינו בנוגע לברכה דקטנים וקטנות ושייכותו ל"מבצע נרות שבת קודש" לקטנות ובברכה. (ס"ז)
בלתי מוגה
מאמרים
תוכן ענינים
יחודו של חודש ניסן בזה שהוא "ראשון לחדשי השנה", ותוכנו הגאולה ממצרים; "משבחר הקב"ה בעולמו" אינו תכלית השלימות אלא צ"ל "בחר ביעקב ובניו (שאז) קבע להם ראש חודש של גאולה", והביאור (בפנימיות הענינים) שבקדושה עצמה ("בחר הקב"ה") שייך מצב של "מצרים" שצריך להגאל ממנו וזהו כללות ענין התשובה. (ס"א)
קביעות שבת זו בכ"ה אדר שלדעת ר"י הוא יום בריאת העולם מצד "בראשית ברא אלקים, וכשיהודי לומד ענין זה הוא פועל ב"אלקים" את המעלה דעבודת הנבראים; בפירוש רש"י עה"פ "בראשית וגו'" מזכיר את הפרשה ד"החודש הזה לכם" לרמז שבתןך ה"בראשית (משבחר . . בעולמו") נמצא "החודש הזה לכם" (גאולה") והיהודי צריך לגלותו, וזה מתבטא כשפרשת החודש חל בכ"ה אדר. (ס"ב)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (קיז, ב). (ס"ד)
ההתעוררות שצ"ל עתה בנוגע ל"מבצע פסח" בפרט, ובכל המבצעים בכלל. (ס"ה)
הביאור בזהר שתוכנו קשור להמדובר (בפורים וש"פ תשא) ע"ד הנהגת מרדכי בהדגשת העבודה בצרכי ציבור על לימוד התורה ועסק בצרכי ציבור. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה והגדת לבנך (המשך: א)
תוכן ענינים
הטעם (העקרי) לקריאת שבת זו בשם "שבת הגדול" הוא מצד הנס גדול ד"למכה מצרים בבכוריהם" - אתהפכא דקליפה עוד בזמן הגלות! והימים האלו נזכרים ונעשים; נתינת כח שבזמן הגלות יהי' "משכו - ידיכם מעבודה זרה - וקחו - תורה ומצוות". (ס"א)
מעלת קביעות שבת הגדול בשנה זו שהוא בעשירי בניסן (כבפעם הראשונה), והקשר בין הנס גדול לתוכן דיום השבת שבשניהם מודגש אופן הבירור דאתהפכא וההוראה בעבודה. (ס"ב)
ביאור באריכות לשונו של אדמו"ר הזקן (בשולחן ערוך סימן תצד) "וכיון שט"ו בניסן הי' בה' בשבת א"כ עשרה בניסן הי' בשבת" שכוונתו בזה שכל הגדר של שבת הגדול הוא תוצאה מיציאת מצרים, וההוראה בעבודה. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ח, יא) "ויז ממנו על המזבח"; שאלות בהערות לזוהר (לה, א) עמ"ש ר"י עה"פ ואגודתו על ארץ יסדה". (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י, הלימוד במוסר, והנפלאות שבפירוש רש"י; התעסקות ברחובה של עיר בכל המבצעים ובפרט בהנוגע לחג הפסח, כשרוצים שהבן יהי' חכם צ"ל לזה הכנה לפני החג. (ס"ו)
הביאור בזהר וההוראה בעבודה; ההתעסקות במבצעים באופן ד"כתמר יפרח"; ביאור במראה מקום כללי שצויין בנוגע ל"מעלין בקודש" דוקא לד"ה ויגש בהמשך תרס"ו, ובנוגע ל"אל תיקרי חרות אלא חירות" צויין לעירובין נד (ולא לאבות פ"ו מ"ב). (ס"ז)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה והגדת לבנך (המשך: ב)
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
סה"מ י"א ניסן ח"ב
תוכן ענינים
כשמתאספים יהודים "פותחין בברכה" (כמו שהתורה פותחת בברכה - אות ב'); כמה דרגות בברכות, והנעלה שבהם - ברכת הקב"ה שבא אחר עבודת האדם; ברכת רב טוב לכל האיחולים וכו' בקשר לי"א ניסן. (ס"א)
הקב"ה נקרא (בב"ר פט"ו ג) "פעלא טבא" מפני שמכין את השכר "מקדם" - לפני עשיית הפעולה, והפירוש הפנימי בזה שהשכר עצמו נעלה יותר - שנמשך מדרגה ד"מקדם" שלמעלה מ"ראש" ונמשך גם למטה ביותר כמ"ש "ואלקים מלכי מקדם - ולכן - פועל ישועות בקרב הארץ". (ס"ב)
בחג הפסח נעשו בני ישראל לעם, וכתוב ביחזקאל שהוא "יום הלידה" שלהם, ובמילא הוא זמן המתאים להשתדל בחינוך כשר ע"פ התורה ומצוות ובפרט במדינה זו, ואזי "והשיב לב אבות על (ידי) בנים"; שלילת החופש שעושים בבתי ספר לפני חג הפסח שהוא ללא תועלת ואדרבא כו'. (ס"ג)
ההתעסקות ב"מבצעים" - ענין של מעשה דוקא - צ"ל בקול רעש גדול ברחובה של עיר כדי להגיע לכל יהודי; יחודו של מבצע נרות שבת קודש בימים אלו. (ס"ה)
"מבצע מצה שמורה"; ארץ ישראל שלמה לגבולותי' של בני ישראל. (ס"ו)
ההוראה משיעור היומי "ויהי ביום השמיני"" דקאי על ספירת הבינה שכוללת גם ג' ראשונים ולכן "נטל עשר עטרות"; ספירת הבינה - "עלמא דחירו", מצב של חירות מעמיד את האדם שיפעול בכל דבר למעלה ממדידה והגבלה. (ס"ז)
אודות ביטול הגזירה ד"מיהו יהודי" - מחה תמחה את זכר עמלק. (ס"ח)
בלתי מוגה
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה כימי צאתך (המשך: א)
תוכן ענינים
הענין ד"(סעודת) משיח" הוא: שבזמנו יראו בגילוי את הדבר ה' שבכל דבר וגם עתה צריך כ"א להתבונן בנקודה זו, שיראה - בשכלו - בגילוי את הדבר ה' שבבריאה, ואז אין שייך שיהי' דבר המפריע לעבודת ה'. (ס"א)
הדגשת השמחה דאחרון של פסח, עד שיש סברא לומר בתפלת היום "זמן שמחתנו" - שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד שהיא נעלית משמחת תורה, וזהו מפני שאחרון של פסח קשור עם משיח [שתורה של עולם הזה נקראת הבל לגבי תורתו] ולכן שמחתו נעלית משמחת תורה. (ס"ב)
החילוק בין ישראל לעמים: שישראל אמונתם קשורה בשם הוי' - "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו" - משא"כ אומות העולם אומרים "לא ידעתי את הוי'" ורק "אלקים יענה את שלום פרעה"; כמה דרגות בהוי' ואלקים; מעלת ישראל המרומז בפסוק "זכר עדתך קנית קדם וגו'". (ס"ג)
הקשר המיוחד דאחרון של פסח למש"כ "גאלת שבט נחלתך"; ההוראה המיוחדת מימי הפסח עד כמה שצריך להשתדל בחינוך כל הסוגים בבני ישראל וכ"ז באופן של "חירות". (ס"ד)
בין "גאלת שבט נחלתך" ל"הר ציון שכנת בו" הלכו דרך ארוכה כדי לברר הניצוצות, כמו"כ צ"ל היציאה ל"שליחות" לפני הגאולה העתידה; המלחמה בחסידות בזמן אדמו"ר הזקן הייתה צריכה להיות דוקא ע"י יהודי שיש לו "בבואה דבבואה" וכמו"כ עתה באה ההתנגדות דוקא ע"י מי ששייך לתורת הבעש"ט; אשרי חלקם של ההולכים להשפיע גם על יראים ושלמים את מעינות הבעש"ט. (ס"ה)
כל מנהג, ובפרט מנהג שהנהיג נשיא הדור, שייך לכאו"א ובכל זמן, ובפרט מנהג הקשור לחג הפסח (שנמשך תמיד); ד' כוסות - שכנגד ד' אותיות דשם הוי' - דאחרון של פסח שייכים לכאו"א, להמשיך מעינות הבעש"ט לכאו"א שעי"ז "קאתי מר". (ס"ו)
כדי שההכנה להגאולה תהי' בשלימות, צריך להיות בו גם "קב שלו"; כמו שהגאולה תהי' באופן ד"נפלאות" (אפי' לגבי יציאת מצרים) כמו"כ בעבודת האדם צ"ל "ואהבת את הוי' אלקיך (לא רק) בכל לבבך ובכל נפשך (אלא גם) בכל מאדך". (ס"ח)
עניני חג הפסח צריכים להמשיכם בכל השנה ובכל המצבים; יהודי נברא באופן ד"קנית מקדם" ולכן בכוחו לפעול שעניני תורה ומצוות יהיו אצלו ללא שינויים; אודות הענין הכי מבהיל שרושמים גוים כיהודים והחכי"ם יושבים על הכסאות מבלי לפעול כלום ואינם מקיימים הבטחותיהם, במצרים נפעל שהוציאו את ישראל "מקרב גוי" והם עושים ההיפך. (ס"ט)
אודות המבצעים שצריך לזכור אותם כל ימי חייך. (סי"א)
"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" - ברכות ואיחולים שבארץ הקודש תהי' מנוחה אמיתית. (סי"ב)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ויהי ביום השמיני (המשך: ב)
תוכן ענינים
שבת זו שייכת - במיוחד מצד קביעות שנה זו - לאחרון של פסח, ולכן יש להשלים ענינים שלא דובר אודותם אז. (ס"א)
במצרים היו בני ישראל במצב של "בקרב גוי" - כעובר במעי אמו, ואח"כ הוציאם הקב"ה ממצב זה ומאז "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא"; שייכות הנ"ל לחוק האומלל ד"מיהו יהדוי" והוצרך בדיבור אודות זה דוקא בזמנים כאלו שבני ישראל זקוקים לרחמים רבים, והחובה לתקן מיד את החוק. (ס"ב)
המיוחד שבכל חודש אייר שכל יום קשור עם מצות ספירת העומר ובכל יום יש עלי' לגבי היום שלפניו; המיוחד בקביעות השבת בכ"ד בניסן שאז הי' הסיפור (סנהדרין צא, א) שגביהא בן פסיסא ניצח את טענות בני אפריקיא (בענין שארץ ישראל הוא של הכנענים, והתשובה: שנח קילל את כנען שיהי' עבד לאחיו, ומה שקנה עבד קנה רבו); וההוראה מזה גם בזמננו. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יא, ח) "ובבנבלתם לא תגעו"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזוהר (דף לה ע"ב) "ר' יצחק פתח ברן יחד כוכבי בוקר וגו'". (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י ובזוהר; שאלות בפרקי אבות (פ"א מט"ו) "שמאי אומר עשה תורתך קבע וכו'". (ס"ו)
הביאור בפרקי אבות. (ס"ז)
הגהות
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ובראשי חדשיכם (המשך: ג)
תוכן ענינים
ברמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"א) כותב: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" ומסיים "כמ"ש זכור את יום בשבת", ויש לזה רמז נפלא בנגלה (- להקשר בין "שבת" ל"פסח") כמ"ש "וספרתם לכם ממחרת השבת" וקאי על יום א' דפסח; בשבת (כמו בפסח) ישנם ב' הענינים ד"לראות" ו"להראות"; השבת מאיר בבית ופועל גם על כל העולם, וזה מתבטא ע"י הדלקת נרות שבת קודש; נרות שבת קודש מהוה הכנה להזמן ד"לילה כיום יאיר". (ס"ב)
כל יהודי מאמין בסגולות ופעולות של המבצעים (- המצוות) הכתובים בתורה (תפילין - "ויראו ממך"; מזוזה - "שומר דלתות ישראל", וכו'), וכשנמצא איזה מלעיג וכו' אין זה משנה את המציאות, אלא עליו לפעול בעצמו להמשיך ולגלות את האמונה שלו; הבחור שהולך למבצעים מדבר עם הסוחרים אודות תפילין ומזוזה וכו', ולא (כ"כ) בענינים שבין אדם לחבירו (- השגת גבול, גניבה, לשון הרע וכו') כי אז אי אפשר לדעת כמה יפעול. (ס"ג)
חלוקת כוס של ברכה - ע"י השלוחים הנוסעים לארץ הקודש, אוסטרליא וצרפת - בודאי ימשיך ברכה והצלחה בכלל, ויעורר להתעסקות ב"קאך" במבצעים. (ס"ד)
עוד
בשנת תשל''ה, היו שלשה מאמרים בהתוועדויות של ר''ח, כולם בתחילת ההתוועדות, שהי' להם עניני יוצאי דופן:
א) בליל אדר''ח אדר, ד"ה ויקחו לי תרומה; בלי הקדמת ניגון וכו', כ"ק אד"ש התחיל במאמר כעין שיחה עם כל התוקף, ובתוך דבור המתחיל שינה למאמר כעין מאמר!
ב) ליל אדר''ח אייר, ד''ה ובראשי חדשיכם; כ"ק אד"ש צוה לנגן, ובאמצע הניגון הפסיקו, ותיכף התחיל המאמר.
ג) בליל ר''ח מנ''א, ד"ה ציון במשפט תפדה; כ"ק אד"ש צוה לנגן, והתחיל לזרז הניגון. כלומר, רצה שהניגון יימשך עד סופו, אבל בזריזות גדולה.
א) בליל אדר''ח אדר, ד"ה ויקחו לי תרומה; בלי הקדמת ניגון וכו', כ"ק אד"ש התחיל במאמר כעין שיחה עם כל התוקף, ובתוך דבור המתחיל שינה למאמר כעין מאמר!
ב) ליל אדר''ח אייר, ד''ה ובראשי חדשיכם; כ"ק אד"ש צוה לנגן, ובאמצע הניגון הפסיקו, ותיכף התחיל המאמר.
ג) בליל ר''ח מנ''א, ד"ה ציון במשפט תפדה; כ"ק אד"ש צוה לנגן, והתחיל לזרז הניגון. כלומר, רצה שהניגון יימשך עד סופו, אבל בזריזות גדולה.
תוכן ענינים
הענין שידובר עליו צריך לקשרו למתן תורה שלנשי ישראל יש בזה חלק מיוחד - "כי תאמר לבית יעקב גו'"; "כי תבואו אל הארץ… ושבתה" - שבת מיד, ושייכותו לנשי ובנות ישראל; צ"ל הליכה מחיל אל חיל כסדר הפסוקים בריש הפרשה; זמן עשיית פרוזבול; אודות השלוחים לכפר חב"ד בשנת תשט"ז. (ס"א)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י
תוכן ענינים
"מצוה לשמוח בשמחת רשב"י" ביום פטירתו, והנפקא מינה בינו לבין יום פטירת משה רבינו שנקבע ליום תענית; פעולת רשב"י אינו רק בתורה ומצוות אלא גם בענינים גשמיים; ל"ג בעומר הוא יום סגולה. (ס"א)
מעלת כל המבצעים בכלל, ושל כאו"א בפרט כפי שכלול ב"מבצע תורה"; רשב"י פעל כל הענינים ע"י לימוד התורה; דברי תורה "כאש", ושורף את שיירי הגלות; התורה חודרת לכל יהודי. (ס"ג)
כדי לקשר כל זה בגשמיות יחלקו כוס של ברכה לאנשים ומעות לצדקה לנשים; ישנם ג' מדריגות: אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא הבאה ע"י האתערותא דלתתא, ואתערותא דלעילא שלמעלה משום הישג של אתערותא דלתתא; וג' אופנים אלו כפי שהם בתורה ובישראל: תורה נגלית, תורה הפנימית, ותורה שלמעלה מנגלה ופנימיות; אהבת ישראל מצד כח חיצוני, מצד כח פנימי, ושלמעלה משניהם. (ס"ד)
למנוע שאלות וכו' בנוגע לתפלת ערבית עתה הרי יש כאן רבים ש"מדכרי אהדדי"; המשכת הברכה בכל הענינים והרחבה בפרנסה וכו'. (ס"ה)
בלתי מוגה
מוגה
הנחה:
תוכן ענינים
כוונת השליחות: שתהיו "יוצא צבא בישראל", בפרט ע"י לימוד התורה, הן באוסטרליא והן במקומות החני' שבינתיים; תפלה תורה וצדקה בכותל המערבי; ביקור במוסדות חב"ד בארץ הקודש, והשתתפות המבצעים שם, ברכה להצלחה. (ס"א)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ויאמר גו' מחר חודש
תוכן ענינים
הטעם שמספר "שלישי" מודגש בחודש סיון, מצד שבזה מתבטא תוכן החודש; "שלישי" מראה על "טוב לשמים וטוב לבריות"; חיבור העולם (פירוד - שנים) עם אלקות (אחד) הוא ע"י תורה (שלישי). (ס"א)
כששבת הוא ערב ראש חודש רואים בגילוי את השפעת השבת על ראש חודש, והשפעת ראש חודש על השבת. (ס"ב)
כשמברכים החודש (מלשון חידוש) אומרים את שם החודש שעלה מבבל, כי דוקא בענינים אלו ישנה התחדשות אמיתית. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ג, כט) "משפחות בני קהת"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזוהר (קכ, ב) "עאל לבי כנישתא וגו'"; שאלות בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו'". (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; בהערות לזוהר; ובפרקי אבות. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
הנחה:
מאמרים
ד"ה בשעה שהקדימו
תוכן ענינים
"הדרן" על מסכת סוטה - בענין "אמר רב יוסף לא תיתני ענוה דאיכא אנא… לא תיתני יראת חטא וגו'"; ב' מעלות אלו (ענוה ויראת חטא) מוכרחים כדי לבטל סיבת הגלות. (ס"א)
צריך לזכור שעתה הם הרגעים של הכנה למתן תורה ע"י הקדמת נעשה לנשמע; ביטול גזירת "מיהו יהודי"; ההתעסקות בכל המבצעים צ"ל ביחוד עתה. (ס"ג)
אודות ספר התניא שתורגם לשפת המדינה, שהגיע זה עתה. (ס"ד)
הגהות
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה וידבר גו' אנכי
תוכן ענינים
תוכן חג השבועות מתבטא בעיקר בהנוסח: "זמן מתן תורתנו"; הלימוד מכל תיבה בפני עצמה וההוספה שבצירופם יחד. (ס"א)
מאופן לימוד התורה של אברהם אבינו - לפני מתן תורה - למדים כו"כ הוראות ולכן יש אריכות גדולה בחסידות לבאר דרגת לימוד תורתו. (ס"ב)
האריכות בחסידות, בביאור פעולת גלות מצרים בזיכוך העולם, נוגע גם עתה אחר מתן תורה; דוגמא לזה מסיפור מהצ"צ ואדמו"ר הזקן. (ס"ג)
עבודת ה' צ"ל חדורה בקבלת עול ומסירת הרצון כמו אצל אברהם שנאמר בו "עקב אשר שמע אברהם בקולי". (ס"ד)
שבועות קשור עם משה רבינו - ספירת החכמה, עם דוד המלך - ספירת המלכות ועם הבעש"ט - פנימיות הכתר; ביאור הנ"ל שהבעש"ט "כתר" לגבי משה ודוד; משה ענינו הבנה והשגה (חכמה), דוד - מעשה (מלכות) ואצל הבעש"ט מודגש ה"חביבות" (פנימיות הכתר). (ס"ו)
קביעות שנה זו שחג השבועות חל בשבת מורה שג' ענינים הנ"ל (דמשה, דוד ובעש"ט) צריכים להיעשות באופן ד"שבת"; דובר בארוכה אודות גיור כהלכה. (ס"ז)
אפשרות "כינוס תורה" (שענינו פלפול ושקו"ט) רק באסרו חג דשבועות ולא לפני זה שהיו במצב של ביטול המציאות לגמרי "פרחה נשמתם"; לימוד התורה במתן תורה הי' תחלה באופן ד"לשמה", ואח"כ "שלא לשמה"; המשך (מש"פ במדבר) הביאור בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו'"; המשך (מליל ערב חה"ש) ביאור בה"הדרן" על מסכת סוטה: "לא תיתני יראת חטא וכו'" (כהשתתפות ב"כינוס תורה"). (ס"ח)
אודות חת"ת השייך במיוחד לשבועות; "אעלה את ירושלים" המיוחד עתה שזקוקים לרחמים כו', שיהי' "גאלת שבט נחלתך". (ס"ט)
אודות הפעולות בהמבצעים בחוץ לארץ ובארץ הקודש. (ס"י)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ביום השני הקריב
תוכן ענינים
שייכות פ' נשא לחג השבועות - תורה (יותר מפרשת במדבר או בהעלותך) במיוחד בקביעות שנה זו; עילוי התורה מודגש בשמו של הפרשה, בתחלתו בסופו (הערה בפירוש רש"י אודות הפסוק "ובבוא משה לדבר וגו'" שבסוף הפרשה); ההוראה לפועל: כדי שיהי' "נשיאות" צריך לקשרו בתורה, והגם שהוא באופן ד"שלא לשמה" גם בזה אפשר להתחיל; שייכות התורה לכל יהודי ללא הבדלים; הוראה מיוחדת מקביעות שנה זו. (ס"א)
הגם שהעיקר הוא התורה מ"מ: (א) פרשת נשא מתחיל ב"בני גרשון" - שנשאו את היריעות, ולא ב"בני קהת" שנשאו את הארון - תורה; (ב) אמנם נשיא יששכר הקריב לפני כל השבטים מצד ש"היו יודעים בתורה" אבל מ"מ הקדימו שבט יהודה; (ג) יששכר - שענינו תורה - נעלה ואעפ"כ מקדימים "שמח זבולון גו'"; (ד) בסדר חיי האדם: התינוק מתחיל לדבר וכו' ורק אח"כ "מלמדו תורה" וכך הוא הסדר יום יום; והביאור בהנ"ל שההכנה לתורה דוקא ע"י "מעשה" וביטול וכו'. (ס"ב)
המשך (מש"פ במדבר, ויום ב' דחג השבועות) הביאור בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו'". (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ "וביום השני הקריב נתנאל בן צוער"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזוהר (קכח, א) "אנן בחביבותא תליא מילתא"; אודות הנקודות בהמכתב כללי מתחלת שלשת ימי הגבלה באופן דלימוד התורה; שבועות נקרא בליובאוויטש "חג המצו"ת", והביאור בזה; אודות הדפסת ספרים בכלל ותרגום התניא לאנגלית (ובכרך אחד) בפרט (- בהמשך לליל ערב חה"ש). (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; והביאור בהערות לזוהר. (ס"ו)
הביאור בפרקי אבות (פ"א מ"א) "משה קבל תורה מסיני" וקשר תחלת המסכת עם סיומה. (ס"ז)
מוגה
תוכן ענינים
מתן תורה קשור עם "נסיעה"; מלמעלה למטה "וירד ה'", ומלמטה למעלה "ואל משה אמר עלה וגו'", וכלשון אדמו"ר הזקן בתניא "נסעה וירדה"; כשמקשרים את הנסיעה בתורה, אין הפרידה אמיתית, "שמתוך כך זוכרהו"; ברכה לנסיעה; נתינת ספר התניא לכאו"א וב' שטרות לנשים.
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ועתה יגדל נא
תוכן ענינים
משבת מברכים בכלל רואים ש: (א) חודש א' שייך לשני, ויתירה מזו (ב) שחודש הקודם מברך ומשפיע להשני; וההוראה שכל עבודה צריכה להיות קשורה, ומשפיעה בהעבודה שלאחרי'; משבת מברכים תמוז למדים שהנתינת כח לעסוק בעולם (-תמוז) ניתן מתורה (-סיון), וככל שיגדל הלימוד יהי' גדלות בהמעשה; העיקר במתן תורה הי' "פנימיות התורה", ובמילא כהקדמה למעשה צ"ל עיקר החיות וכו' בפנימיות התורה. (ס"א)
ההוראה מקביעות שנה זו ששבת מברכים חל בפרשת "שלח" (שקשור במיוחד למתן תורה שאז הי' "שילוח" בתורה - "נסעה וירדה", בקודשא בריך הוא - "וירד ה'", ובישראל - "ואל משה אמר עלה"): שיהודי לא צריך לחיות וכו' רק בלימוד התורה אלא לצאת עם זה גם לעולם; גם בעניני העולם - "לדעתך", צ"ל "שלח" - כלשון רש"י; כדי שישאר בכשרותו וכו' גם בצאתו לעולם, צריך להשאר קשור למשה (ולא כמעשה המרגלים). (ס"י)
"בכל דרכיך - צ"ל - דעהו" ומכל דבר בעולם אפשר וצריך ללמוד הוראה בעבודה; ג' הוראות שלומדים מ"קאמפיוטער" (מחשב), בההנהגה ד"נעשה קודם לנשמע". (סי"ח)
ביאור על ה"קושיא" בליקוי לבנה (שהי' בחודש זה): אין יתאים מש"כ בגמרא (סוכא כט, א) "לבנה לוקא סימן רע וכו'" עם הידוע שליקוי הלבנה הוא דבר המוכרח מצד הטבע? (סכ"ד)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יד, פט) "אך בה' אל תמרודו וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק הערות לזהר (ע' שעז) בענין הסדר בתורה אודות הכרובים והארון. (סל"ב)
הביאור בפירוש רש"י; ביאור בהערות לזהר; אודות "מיהו יהודי"; מחלוקת הרמב"ם והראב"ד האם יש מציאות של גויים ורק טפלים ליהודים, או שבכלל שבכלל אינם מציאות. (סל"ח)
הגהות
בלתי מוגה
תוכן ענינים
בכל הזדמנות צריך להתחיל בהוראות מפרשת השבוע: ממחלוקת קרח שבפרשתינו למדים עד כמה גדול כוחם של הנשים - שאשתו של קרח גרמה להכשילו ואשתו של און בן פלת החזירתו למוטב; מאופן פעולת הנשים על בעליהם (הנ"ל) רואים שכדי להחזיר למוטב איך צורך דוקא בשכל עמוק ובידיעה רחבה בתורה אלא גם ע"י אותיות פשוטות אפשר לפעול גדולות ונצורות; ההוראה מראש חודש בכלל - השייך במיוחד לנשים - ומראש חודש תמוז במיוחד; ברכה להצלחתם ובעיקר בענין החינוך שבזה הן מתעסקות; נתינת ב' שטרות לכאו"א.
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה אז ישיר ישראל (המשך: א)
תוכן ענינים
נקודת ותוכן החג של י"ב וי"ג תמוז מתבטא בהרבצת התורה (כלשונו במכתבו), ובאופן ד"עשרה שיושבים… שכינה שרוי' ביניהם" - כל תיבה מרמזת לפרט נוסף באופן הלימוד. (ס"א)
ההוראה מקביעות שנה זו שי"ב תמוז חל בשבת, שאז מודגש ביותר ענין הנ"ל כי אין שום דבר המונע וכו'. (ס"ב)
ההוראה מחיבור הפרשיות ד"חוקת - בלק": "חוקת" מורה על הנהגה שלמעלה מחשבונות וכו'; "בלק" מורה שישנם מניעות ועיכובים של כו"כ בנוגע ליהודים וכו' ומ"מ אין להתפעל, ואדרבא י"ב תמוז מורה שבאים לגאולה. (ס"ג)
עוד הוראה מחיבור הפרשיות "חוקת - בלק": שאפילו כשבלק מתעקש באופן של חקת - למעלה משכל - מ"מ אין להתפעל; אריכות בענין "מיהו יהודי" התירוצים בזה הם היפך השכל. (ס"ד)
ביאור בפירוש רש"י עה"פ (כט, טז) "ומשם בארה". (ס"ו)
ביאור בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר - בענין היניקה שהריח הלבושים וכו'. (ס"ז)
ביאור בפרקי אבות (פ"ה מ"ה) "עשרה ניסים וכו'". (ס"ח)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה שירו להוי' שיר חדש (המשך: ב)
תוכן ענינים
התוועדות קשורה לגאולת אדמו"ר מהוריי"צ, שבגאולתו נגאלו כל בני ישראל, מאחר שאז הי' רוב מנין ובנין דבני ישראל במדינה ההיא, ויהדותם היתה תלוי בגאולתו; גאולה זו נתנה אפשרות להמשיך היהדות בדורות שלאחריו; אודות השיחה דשנת תש"ה ("ויהי בשלשים שנה"), שמספר שם שבשנת תרנ"ה הטיל אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע עסקנות ציבורית והדגיש שהפעולה צ"ל באופן דמסירות נפש, ומזה הוראה לכאו"א. (ס"א)
במכתבו לגאולה מדגיש הרבי שיתעסק ב"הרבצת התורה" [ומצרף המאמר "עשרה שיושבים"], ואינו מזכיר שם שצ"ל התעסקות במצוות וכו', כי אחר שיש החלטה בנוגע ל"נקודה" אחת - ונקודה כזו שכוללת את כל הפרטים - תורה - הרי בדרך ממילא באה התוצאה בקיום הפרטים, שהם המצוות. (ס"ב)
דיוק הלשון: (במכתב הנ"ל) שצריך להתעסק ב"הרבצת התורה" (מלשון "רובץ תחת משאו"), שלימוד ויוקר התורה צ"ל - לא מפני שהיא "שעשועים לפניו", דבר שמיימי, אלא - מפני שהוא חיי היום יום של האדם "לכו לחמי בלחמו", "אין מים אלא תורה"; ואח"כ באים לפירוש הב' מלשון "תרביצנה" (ברכות נז, א) - לשון גן, שהתורה אצלו מתוך עונג; הרבי מוסיף במכתבו שצריך להשפיע על הזולת בכל הנ"ל. (ס"ג)
בעת אסיפות של כמה בני-אדם, צריך גם לעסוק בדברי תורה, וכמו"כ בפרוטוקול של האסיפות צריך גם להזכיר פרט זה; העסק בתורה באסיפה מעלתו: א) שמקיים דבר משנה, ב) הצלחת האסיפה בכלל, ג) ובפרט שבנוגע לתורה כתיב "הקב"ה יושב ושונה כנגדו". (ס"ד)
במתן תורה "וירד ה'" - ירידה בדוגמא של גלות, כמו"כ הי' שינוי מקום אצל בני ישראל, וזה מלמדינו באיזה אופן "לוקחים" תורה; "הלומד תורה מתוך עוני - ביטול מציאותו - סופה לקיימו מעושר"; לפני י"ב תמוז הי' הרבי (במאסר ו)בגלות ולא התפעל ועסק (גם) שם ביסוד בגילוי מאחר שהם עיוורים מהשוחד ודבוקים לכסא וכו', ועי"ז הם פועלים בשלימות העם התורה וארץ ישראל. (ס"ה)
בהמשך להנ"ל שבמתן תורה "וירד ה'" כו', עד"ז ישנם כמה דוגמאות בענין ד"הוי גולה למקום תורה": (א) הקעמפ'ס לילדי ישראל שאז הם באוירה של תורה, הרחק מרשות ההורים "הרחמנים" (שעליהם נאמר "חוסך שבטו וגו'") - ומחנכים אותם באופן ד"גם כי יזקין לא יסור ממנה"; (ב) "מרכז שליחות" לתלמידי הישיבות בזמן שסדרי הישיבה חלשים, או (ג) "מצוה טנק" במשך כל השנה בכדי להביא יהדות לכל מקום ע"י המצעים: תורה תפלין, מזוזה צדקה, ספרים, ובפרט נרות שבת קודש. (ס"ו)
אלו הקשורים במיוחד עם "מבצע תורה", או "צדקה" וכו' שיתנו עכשיו את מה שהכינו בקשר לי"ב-י"ג תמוז (קובצי חידושי תורה וכו'). (ס"ז)
אודות מגבית ל"אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש". (ס"ח)
לתפלה יש שייכות מיוחדת ל(הרבצת ה)תורה; ההכנה לתפלה צ"ל מענין המקור לדין ש"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש", בגמרא בבלי (ברכות ל, ב) יש מחלוקת בין רבי יהושע בן לוי לרבי נחמן בר יצחק מה המקור לדין "שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", וביאור שיטתם, מדוע רבי יהושע בן לוי מציין למה שכתוב "השתחוו לה' בהדרת קודש - אל תקרי בהדרת אלא בחדרת", ורבי נחמן בר יצחק מציין למה שכתוב "השתחוו לה' ביראה וגו'", ולמסקנא (ומובא בשולחן ערוך) הוא כרבי נחמן בר יצחק;
ביאור מדוע בירושלמי הם מובאים כב' שיטות ללא הכרעה, ובמדרש מביא רק דעת רבי יהושע בן לוי; ביאור מדוע במכתב כללי הובא מראי מקום כשיטת רבי יהושע בן לוי - דלא כמסקנת הבבלי (ושולחן ערוך). (ס"ט)
תורה נמשלה למים שיורדים למקום נמוך, לכן צ"ל ההשפעה לאלו הנמצאים בחוצה שאין חוצה למעלה ממנו; הנוסעים לשליחות שיאמרו לחיים וינגנו ניגון שמח. (סי"א)
לנגן הניגון "מי ארמיע ארמורא" - הקשור עם יהדות רוסי', ועם הר' בן-ציון שם טוב ז"ל שזכה להיות מה"גולה אשר הגלתה" על הרבצת התורה. (סי"ב)
אודות חת"ת, והשפעתו בעולם. (סי"ג)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה אך בגורל (המשך: ג)
תוכן ענינים
בעמדנו לפני י"ז בתמוז ואילך צריך להתעסק בענינים של "רפואה הקודמת למכה", והוא ע"י תורה, צדקה, ופתלה; וכ"ז באופן של שמחה. (ס"א)
המשך (מי"ג תמוז) - ב' הפירושים ב"הרבצת התורה"; התעסקות מיוחדת בהמבצעים; במשך כ"א הימים הבאים (חוץ משבתות) יארגנו שיהי' לימוד התורה בעשרה, תפלה בציבור, ונתינה לצדקה - בארץ הקודש: ב"כותל המערבי" ו"מערת המכפלה", ובשאר המקומות, ובחוץ לארץ: בבתי כנסיות בכלל. (ס"ג)
"הוי גולה למקום תורה" מתבטא (גם) בלקיחת ילדי ישראל למחנות קיץ וכו'; ג' ענינים הנ"ל בקשר לכ"א בימים שייכים (גם) לילדי ישראל. (ס"ד)
לימוד הוראה ממה שכתוב בפרשת השבוע ומפירוש רש"י, (פנחס כז, ז) "כן בנות צלפחד דוברות": גודל כוחם של נשי ישראל עד שהקב"ה אומר "יפה תבעו" וכלשון רש"י "אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו"; ישנם ב' נקודות ששמירתם מונח (בעיקר) בידם של הנשים, וקיומם ישלול את המצב העגום בו נמצא עם ישראל, והם: טהרת המשפחה, וכשרות האכילה ושתי'; להכריז בעולם שה"מזכירות" תשתתף ב-50 אחוז של הכשרת מטבחי ישראל. (ס"ה)
חלוקת צדקה ע"י הטנקיסטים. (ס"ו)
כדי להשלים התוועדות די"ג תמוז לנגן: "בינוני", "לכתחילה אריבער", ו"ניגון שיפרוץ הגדרות". [ניגנו: "זאל שוין זיין די גאולה"]. (ס"ז)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה אלה מסעי
תוכן ענינים
הכ"א יום של בין המצרים הן בדוגמת כ"א יום של צמיחת שקדים, רק הם בדוגמת שקדים מרים שיהפכו לשקדים מתוקים, עד לדרגא הנעלית שבמתיקות; שבת (בכלל, ושבת מברכים) בפרט נותן עידוד וכח להפוך את בין המצרים. (ס"א)
ההוראה מפרשת מטות שהעבודה צ"ל בתוקף - ושייך לבין המצרים, כי כדי לפעול אתהפכא בימים אלו צריך תוקף מיוחד; ההוראה מפרשת מסעי שצ"ל עלי' והליכה כאין ערוך - ושייך לבין המצרים, כי ההליכה שבאין ערוך מתבטא בעבודה של אתהפכא חשוכא לנהורא; ההוראה מחיבורם יחד: שצ"ל תוקף (מטות) באופן הכי נעלה (מסעי), והעלי' שבאין ערוך (מסעי) צ"ל תוקף (מטות). (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לא, טז) "בדבר בלעם"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (ע' שעז) אודות מלחמת מדין; שאלות בפרקי אבות (פ"א מי"ב) "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן וכו'"; אודות המצב המבהיל שבתקופה כזו נוסעים העסקנים ל"קאנטרי" וכו' ולא פועלים כלום; אלו שרוצים לפעול שלא יתפעלו שהם נשארו לבדם, אלא "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"; במצב שלנו אין צריך לגזור תעניות וכו' אלא להתעסק בתורה תפלה וצדקה בציבור ובאופן מואר, ובשמחה. (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות. (ס"ו)
אודות ג' הענינים דתורה תפלה וצדקה בציבור (גם ליד הכותל המערבי, מערת המכפלה, ובכל מקום. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ציון במשפט תפדה (המשך: א)
תוכן ענינים
ההיתר להתוועדות זו מב' טעמים: (א) מפני שזה "אומנתו", וע"פ שולחן ערוך מותר לבעלי אומנות (אפילו) לזמר בכלי זמר בט' הימים; (ב) ענינים דלקמן שייך לדבר אודותם דוקא היום; צ"ל תורה, תפלה וצדקה בעשרה, שהם פועלים ג"כ ענין השלום, ובפרט בג' השבועות; "משנכנס אב ממעטים (כל הענינים הבלתי רצויים) בשמחה" ולכן צריך לעשות בכל מקום בעולם, בכל יום מתשעת הימים, סיום מסכת; ע"י שבני הכוללים והישיבות יעשו סיומים ליד כותל המערבי, ומערת המכפלה; במיוחד צריך להתעסק בכהנ"ל בימים הרצויים של תשעת הימים והם: בראש חודש מנחם אב - פטירת אהרן הכהן "אוהב שלום" ובה' מנחם אב - פטירת האריז"ל; להיוחת על ציון האריז"ל ביום ההסתלקות ולעשות שם את כל הנ"ל, וכן לימוד מתורתו ברבים; השתלדות מיוחדת בהמבצעים; נתינה לצדקה לכאו"א.
עוד
בשנת תשל''ה, היו שלשה מאמרים בהתוועדויות של ר''ח, כולם בתחילת ההתוועדות, שהי' להם עניני יוצאי דופן:
א) בליל אדר''ח אדר, ד"ה ויקחו לי תרומה; בלי הקדמת ניגון וכו', כ"ק אד"ש התחיל במאמר כעין שיחה עם כל התוקף, ובתוך דבור המתחיל שינה למאמר כעין מאמר!
ב) ליל אדר''ח אייר, ד''ה ובראשי חדשיכם; כ"ק אד"ש צוה לנגן, ובאמצע הניגון הפסיקו, ותיכף התחיל המאמר.
ג) בליל ר''ח מנ''א, ד"ה ציון במשפט תפדה; כ"ק אד"ש צוה לנגן, והתחיל לזרז הניגון. כלומר, רצה שהניגון יימשך עד סופו, אבל בזריזות גדולה.
א) בליל אדר''ח אדר, ד"ה ויקחו לי תרומה; בלי הקדמת ניגון וכו', כ"ק אד"ש התחיל במאמר כעין שיחה עם כל התוקף, ובתוך דבור המתחיל שינה למאמר כעין מאמר!
ב) ליל אדר''ח אייר, ד''ה ובראשי חדשיכם; כ"ק אד"ש צוה לנגן, ובאמצע הניגון הפסיקו, ותיכף התחיל המאמר.
ג) בליל ר''ח מנ''א, ד"ה ציון במשפט תפדה; כ"ק אד"ש צוה לנגן, והתחיל לזרז הניגון. כלומר, רצה שהניגון יימשך עד סופו, אבל בזריזות גדולה.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ציון במשפט תפדה (המשך: ב)
תוכן ענינים
הכוונה בעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה היא שיומשך ויפעול במדידה והגבלה, ע"ד המבואר שהקבלת עול דראש השנה - שצריך לפעול על כל השנה, וכמו"כ הי' במתן תורה שאחר ה"נעשה" - ביטול לבעל הרצון - הי' "נשמע" - עבודה שע"פ טעם ודעת ושבו יהי' ניכר הביטול, ובנוגע לעניניו; ידוע שניגון ללא מילים נעלה מניגון עם מילים, אבל (כנ"ל) התכלית הוא להמשיך כל ניגון למילים ולכן שבשבועות אלו ינגנו הג' תנועות עם התיבות "ציון במשפט תפדה", ועי"ז נזכה לגאולה באופן ד"ושבי' בצדקה". (ס"א)
כל הענינים צ"ל בשמחה, לכן שינגנו גם הניגון של שמחת תורה (הקפות דרבי לוי יצחק ז"ל) עם תיבות אלו. (ס"ח)
עבודת ה' צ"ל מתוך שמחה כפירוש האריז"ל, ויש "אויפטו" של הבעל שם טוב והמגיד - לגבי האריז"ל - בענין זה; שמחה תמוד ובפרט בשבת, ואפי' בבין המצרים ובשבת חזון (שבתשעת הימים) וכידוע המאמר של אדמו"ר הצמח צדק ששבתות אלו הו"ע "מקדים רפואה למכה". (ס"ט)
בשבת "כל מלאכתך (ואפילו העבודה לבנין בית המקדש) עשוי'" ותכלית העילוי הוא בשבת חזון ש"חזון" באים ל"ותחזינה עינינו כו'", שבת זו נקרא ("חזון") בשם דל' תרגום שמורה על העלם, כי ע"י הפיכת ההעלם (הגלות) - ובפרט ההעלם שאחר חורבן בית שני שאז הי' תוקף הגלות - באים לגילוי בית המקדש השלישי; וכפתגם הר' לוי יצחק מבארדיטשוב שבשבת זו מראים לכאו"א את בית המקדש השלישי וזה נותן כח שיוכלו להתגבר על הגלות ולהביא את הגאולה. (סט"ו)
ההוראה המיוחדת מקביעות שנה זו ששבת חל בד' מנחם אב: א) ערב יום ההילולא של האריז"ל, ב) כמסופר בנחמי' (א, ג) שכששמע ש"חומת ירושלים מפורצת" אמר "לכו ונבנה חומת ירושלים", ומסופר שהיו יהודים שהיו להם נשים נכריות ועזרא אמר להם לשלוח אותם בטענה ש"לא לכם ולנו לבנות את בית אלוקינו", וזה נוגע להנעשה בתקופתינו בענין "מיהו יהודי" והעוול שנעשה בזה ע"י החברי כנסת וכו'; צריך לחזק בימים אלו: תורה תפלה וצדקה בציבור וכן עריכת "סיומים", וכמו"כ שאר המבצעים. (ס"כ)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אחד עשר יום מחורב"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר במש"כ עה"פ "העוים היושבים בחצרים וגו'"; שאלות בפרקי אבות (פ"ה מ"א) "רבי אומר איזו היא דרך ישרה וגו'". (סל"ב)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות. (סל"ז)
בהמשך להנ"ל שצ"ל תורה תפלה וצדקה בציבור, הרי עתה הוא שבת וצריך לחפש עצות איך לקיים מצות הצדקה, לכן שכאו"א יתן לזולתו מזונות ומשקה (שהרי הזולת נחשב לאביון - התאב לאמר "לחיים"), ואני המתחיל. (סמ"ד)
פירוש האריז"ל - והוספת הצמח צדק - עה"פ (שם) "אחד עשר יום וגו'", והיינה של תורה שבפירוש רש"י בענין זה. (סמ"ה)
ביאור במש"כ בליקוט דבין המצרים שנה זו (לקו"ש) הערה 18 דנתינת הצדקה צ"ל בכל יום מצד ד"יומא מפסקי אהדרי" דלכאורה משום הא צ"ל נתינה גם בלילה. (סמ"ח)
ביאור בלשון הרמב"ם (הלכות תפלה רפ"א) "מצות עשה שיתפלל בכל יום" הגם שמדאורייתא אין הגבלה בזמן התפלה. (ס"נ)
* * *
הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן (מוגה)
קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.
קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.
ג' פירושים בכתוב דיצא אדם לפעלו — מהאריז״ל הבעש״ט ואדה״ז — בשייכות לענין ילכו מחיל אל חיל כו'.
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה לא היו ימים טובים גו'
תוכן ענינים
"הדרן" על מסכת תענית (בקשר לט"ו באב) - ביאור בסיום המסכת - "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב… שבהם בנות ישראל יוצאות וכו'". (ס"א)
צ"ל התעסקות ביתר שאת ועוז בכל המבצעים - וכן נשי ובנות ישראל צריכות להתעסק בזה, ובמיוחד בהשייך להם; קו התורה והצדקה קשור במיוחד לט"ו באב. (ס"ג)
תורה היא משולשת ("אוריין תליתאי"), ובצדקה ג"כ ישנם ג' (- הנותן, המקבל והדבר המחברם), ובהמשך לאמירת תורה משולשת (א) מאמר דא"ח, (ב) סיום בנגלה, (ג) שיתנו צדקה משולשת, ג' שטרות לכ"א. (ס"ד)
לקשר צדקה (הנ"ל) עם פעולות המבצעים בכלל ו"מבצע נרות שבת קודש" במיוחד. (ס"ה)
בלתי מוגה
תוכן ענינים
בתורה ישנם ריבוי ציוויים והוראות, ויחד עם זה היא תורה אחת ותורת אמת, כמו"כ בישראל ישנם ריבוי נשמות ויחד עם זה "כולם מתאימות ואב אחד לכולנה", וע"י שישראל מתקשרים בתורת אמת הם נעשים עם נצחי. (ס"א)
מטרת המנהגים המיוחדים הקשורים לימי יארצייט - בכדי שבעל היארצייט ישפיע עליו כל טוב וכו', וכן בשביל שתהי' עלי' בנשמת בעל היארצייט; בכל יום מתעלית הנשמה ובהיארצייט העלי' היא באין ערוך; ההוראות שלמדים מיום היארצייט הם בהתאם לענינו המיוחד והעיקרי של בעל היארצייט, ובנוגע לעניננו - ישנה רשימה מבעל ההילולא שכתב על עצמו בביאור מספר הימים שישב במאסר, מקומות המאסר, זמן הפסק דין וכו' איך שזה מתאים עם סודות התורה, ומכאן הוראה נפלאה בהתייחסות לעניני העולם, שאין להתפעל כלל גם ממה שהגוי עושה וכו', כי כל דבר בהשגחה פרטית, וכל דבר קשור עם ענינים הכי נעלים - סודות התורה. (ס"ב)
כמו שהשכר הוא באופן ד"צדיקים אין להם מנוחה", כמו"כ צ"ל העבודה עתה באופן כזה, ללא מנוחה, וזה מתבטא בעיקר אצל חייל בצבא, שאפילו בעת השינה וכדו' אין זה הפסק או מנוחה מעבודתו אלא זה גופא חלק מתפקידו; הצלחת צבא אחד על זולתו אינו (רק) מצד ריבוי הכמות, אלא (בעיקר) מצד איכות וטיב הנשק וכו' - צריך לדאוג ש"והי' מחניך קדוש" ואז יהיו נצחונות גלויים. (ס"ג)
ביאור מדוע בעל ההילולא פתח את הרשימה הנ"ל בתיבת "אני", ע"ד מאמר הלל שהי' ענוותן ואמר "אם אני כאן הכל כאן"; ביאור המשנה :"אם אין אני לי מי לי וכו'". (ס"ד)
"הדרן" על מסכת ברכות - ביאור בענין "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", ושינויי הלשונות במאמר זה כפי שמובא בסיום מסכת מועד קטן, והקשר לסיום מסכת תענית "הקב"ה עושה מחול לצדיקים". (ס"ה)
מסיפור ימי חייו של בעל ההילולא למדים באיזה אופן צ"ל ההתעסקות בהפצת היהדות והמעינות - עד למסירות נפש; צריך לדאוג ליהודים היוצאים מאחורי מסך הברזל בהסתדרות גשמית, ועידוד רוחני. (ס"ו)
מגבית לקרן הקשור להרבצת תורה. (ס"ז)
כ' אב הוא ארבעים יום קודם ראש השנה (וישנם קהילות הנוהגות להתיר נדרים ביום זה), וכן קביעותו תמיד באותו יום של ח"י אלול ויום הכיפורים, וזה צריך לעורר ולזרז בחינוך התורה והמצוות. (ס"ח)
* * *
הדרן על ברכות ומועד קטן (מוגה)
ביאור ב' הגירסאות בסיום מסכתות אלו במאמר ד״אין להם מנוחה כו״ — במי מדובר: ״ת״ח״ או ״צדיקים״. החילוק בין לימוד התורה לקיום המצות. הטעם שמבטלין ת״ת לקיום מצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים.
ב׳ ענינים ובחינות בקיום המצות — גבול ובלי גבול. ב' פירושים ב״עוה״ב״— גן עדן, עולם התחי׳, ב' תקופות בתחיית המתים. ביאור הטעם שהזמן דג״ע שאין בו קיום המצות — אינו נקרא הפסק בהעליות.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה אני לדודי
תוכן ענינים
בשבת מברכים החודש אלול יש ענין נפלא - ביחס לשאר שבת מברכים החודש - שיהודי מברך ומוסיף כח בכל חודש אלול, ובמילא בשבת האחרונה שבו, שאז באה ברכתו של הקב"ה לחודש תשרי; בשנה זו כוללת ברכה זו ג"כ את התוכן דשנת העיבור - השלמת החסרון - דשנה הבאה. (ס"א)
בתורה וכן במצוות ישנו ענין כללי השוה בכל התורה והמצוות, וכמו"כ ישנו ענין מיוחד בכל ענין בתורה או בכל מצוה בפני עצמו; מעלת ש"פ ראה בכלל - שבת השלישי ד"שבעא דנחמתא", ומעלתו בקביעות שנה זו שחל בשבת מברכים (בסוף החודש, ולא בראש חודש) שיהודי לא מתפעל מזה שנמצא בזמן שהלבנה פוחתת והולכת, ואעפ"כ הוא מברך את חודש אלול ועי"ז את חודש תשרי וכו' (כנ"ל), וקורא בתורה "ראה (- מעלת הראי' על שמיעה) אנכי (- מי שאנכי) נותן (- דכל הנותן בעין יפה נותן) לפניכם היום (- מה היום מאיר כך ישראל מאירים)". (ס"ב)
ישעי' הנביא אמר בנבואתו (בימי אחז) "וכל בניך לימודי ה'", מבלי להתפעל מהמצב הקיים והביאור בזה; כל הילדים שלפני בר מצוה שיאמרו לחיים וינגנו ניגון שמח. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יב, לא) "גם את בניהם ואת בנותיהם וגו'"; שאלות בפרקי אבות (פ"ה מ"ב) "עשרה דורות מאדם ועד נח"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בענין הענקה; לעורר ולהכריז שבעוד ד' ימים מגיע המלך ל(אנשים שבדרגת) שדה; התעסקות - בפרט בימי החופש - בענין ד"וכל בניך לימודי ה'"; אודות "מיהו יהודי". (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות; ההוראה מפירוש רש"י, שלילת הטענה שזמנינו הוא "אתחלתא דגאולה" ע"פ פסק הרמב"ם בהלכות מלכים. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה אני לדודי
תוכן ענינים
שייכות פרשת "שופטים" לחודש אלול - התחזקות ("שופטים ושוטרים") בקיום מצוות עשה ומצוות לא תעשה; אחדות אמיתית של כל בני ישראל (-מכל הדורות) מתבטא בדוקא ע"י שכולם מקיימים אותו מעשה. (ס"ב)
"כל ישראל ערבים (ומעורבים) זה בזה", וכשנמצאים בתקופה כזו שמודגש (- לגריעותא) ש"אתם המעט מכל העמים", צריך לחזק אחדותם ביותר; התעוררות בקיום מצוות מעשיות, ובהדגשה שקיומם מצד "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו"; אודות הפעולות בקרב החיילים המגינים בגופם וכו' על ארץ הקודש בהנחת תפילין, ובחודש אלול - בתקיעת שופר ו"לדוד ה' אורי וגו'". (ס"ג)
השתדלות ב"מבצע טהרת המשפחה". (ס"ד)
בלתי מוגה
מוגה
הנחה:
מאמרים
ד"ה משכני אחריך נרוצה
תוכן ענינים
"ח"י אלול - בריינגט אריין א חיות אין אלול", ע"ד פעולת ה"תשובה" במעשה המצוות שיהיו "מעשים טובים"; הקשר להולדת הבעש"ט ביום זה ולהפצת המעינות שע"י נשיאי חב"ד; ההתעסקות במבצעים ומתוך קאך. (ס"ב)
י"ב הימים שבין ח"י אלול לראש השנה הם כנגד י"ב חדשי השנה - לתקן ולהשלים את החסר בהם; ח"י אלול כנגד תשרי - שאז ממליכים את הקב"ה, ומשתדלים להכין את העולם למצב ש"מלכותו ברצון קיבלו עליהם" וצריך להתחיל ע"י חינוך ילדי ישראל; מוטל חוב קדוש על כאו"א שבידו ליצור קשר עם חיילים המשרתים בצבא המגינה על ארץ הקודש ולעודדם ולחזקם בעבודתם, ולמסור להם: (א) שחודש אלול - המלך בשדה, ומראה פנים שוחקות לכולם וכו', (ב) לתקוע להם בשופר, (ג) ללמוד בכל יום ענין בתורה, (ד) לתת צדקה בכל יום, (ה) שמירה בצניעות, והוספה בכשרות המאכלים. (ס"ג)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה שוש אשיש
תוכן ענינים
זמנו של ברכת החודש (דכל חודש) הוא בין תפלת שחרית למוסף, ועאכו"כ (אחר שאדמו"ר מהוריי"צ גילה בשם הבעש"ט) שכן הוא בנוגע לברכת הקב"ה דחודש תשרי; תפלת מוסף - ענינו המשכה בלי גבול, וזהו תוכנו של ברכת הקב"ה - לחודש תשרי - ששייך לתפלת מוסף; כמו שלפני תפלה, תורה וקיום מצוות צ"ל הקדמת תפלה, כן לפני ברכת החודש מתפללים שחרית. (ס"א)
עילוי שנה זו שקביעות דראש השנה הוא ביום השבת. (ס"ב)
שאלות בפרקי אבות (פ"ו מ"ח) "רשב"י אומר הנוי והכח וכו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר "זכאין אינון ישראל וכו'". (ס"ד)
אודות "מיהו יהודי". (ס"ה)
הביאור בפרקי אבות. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה יו"ט של ראש השנה
תוכן ענינים
בתורה ישנם ריבוי ציוויים והוראות, ויחד עם זה היא תורה אחת ותורת אמת, כמו"כ בישראל ישנם ריבוי נשמות ויחד עם זה "כולם מתאימות ואב אחד לכולנה", וע"י שישראל מתקשרים בתורת אמת הם נעשים עם נצחי. (ס"א)