תוכן ענינים

עדיפות לסיים ולערוך "הדרן" על מסכת סוכה; ב' אופנים בהטעם ד"טוב לצדיק טוב לשכנו המובא בסיום המסכת; ההוראה ממש"כ (שם) "בילגה חולקת בדרום" ועל מעשה "מרים בת בילגה": דאם פעולה שלילית של ילדה אחת השפיע על כל אנשי המשמר, עאכו"כ פעולה חיובית בהדלקת נרות שבת קודש, כשרות וטהרת המשפחה. (ס"א)

הצורך בפירוסום מבצע נרות שבת קודש בכל בית יהודי; להטוענים שאין לקטנות לברך על הדלקת נרות - יש "מעשה רב" שבמשפחות בית הרב החל מאדמו"ר הזקן נהגו שהקטנות ידליקו נרות שבת קודש ובברכה; ולהטוענים "שמנהג אבותינו בידינו" - הרי גם בתי ספר לבנות תיקנו דוקא בדורות אלו מפני ש"בקעה מצא וגדר בה גדר"; ההדגשה לתת צדקה לפני ההדלקה. (ס"ב)

גדר מצוות ה"חינוך" בקטן, שאינו בכדי להרגילו בקיום המצוה (דא"כ מספיק ל' יום, או עכ"פ י"ב חדשים לפני הבר מצוה), אלא הוא חיוב על האב לחנך את בנו; אודות הדלקת נרות שבת קודש "משהגיעה לחינוך", ופשוט שאין להפסיק ההדלקה אחר הבת מצוה (עד הנישואין). (ס"ג)

העילוי של כלל ישראל בכלל ושל כל יהודי בפרט מתבטא מסיפור הגמרא (בסיום מסכת סוכה) אודות "מרים בת בילגה"; כשיהודי רואה את זולתו במצב גרוע צריך לפעול שהזולת יהי' שכן שלו (ולא להיפך) ו"טוב לצדיק טוב לשכנו". (ס"ד)

ע"ד הדלקת נרות שבת קודש דבת משהגיעה לחינוך, הגם דבקונטס האחרון, כותב אדמו"ר הזקן כאו"א, כמו"כ הוא אודות אמירת "אבינו מלכנו" בברית מילה שבעשרת ימי תשובה, שהגם שבשולחן ערוך כתוב לאמר מ"מ אין אומרים, והביאור בזה; אודות חביבות ה"גרים" לפני הקב"ה ודלא כאותן שרוצים לחלק וכו'; אודות מבצע "בית מלא ספרים". (ס"ה)

אודות תורה, תפלה וצדקה בציבור - כפי שהודגש בחודש אלול, בימי הסליחות ועשרת ימי תשובה, וכמו"כ להמשיכו בימי השמחה שלאח"ז; אודות המגבית עבור "קרן חנה". (ס"ו)

אודיו

תוכן ענינים

הקריאה דשמחת תורה "ויהי בישורון מלך וגו'" - תוכנה שפועל על כל סוגי בני ישראל ("יחד שבטי ישראל"); שם "יעקב" קאי על דרגא נמוכה, שם "ישראל" על דרגא נעלית, אבל "ישורון" - מלשון "שיר" - כולל את כולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין; קשר תחלת שמחת תורה עם סופו. (ס"א)

אמנם שמחת תורה שייך לכאו"א (אפי' גר שנתגייר בערב שמח"ת), מ"מ מי שעבד במשך כל החודש וכו', הוא באופן נעלה יותר; ה"טאנקיסטן" שעבדו במשך כל הקיץ העבר שיאמר לחיים ושיהי' שמחת תורה בשמחה גדולה מאד. (ס"ב)

"הוי גולה למקום תורה" - תלמידים הנוסעים לחזק הישיבות ברחבי תבל, וזה יביא להצלחה בהרחבה במצב הכספי של הישיבות. (ס"ד)

המשך (מליל שמח"ת) בביאור (סדר) הפסוקים ד"אתה הראת": "ה' מלך וגו'", "ויהיו נא אמרינו", "ויהי בנסוע הארון" ו"ה' עוז לעמו יתן". (ס"ד)

ההוראה מ"ויהי בנסוע הארון" דוקא (ולא ספר תורה או טלטול דבר קטן יותר וכדו') - ד"עמו אנכי בצרה", ע"ד שחיקת כתר המלך (- המשל על הפצת החסידות) להצלת בן המלך; כמו"כ בעבודה, אינו מספיק "בכל לבבך ובכל נפשך" אלא גם בכל מאדך - בקשו פני". (ס"ה)

הענין דשמחת תורה צריך להמשיך לכל השנה, ע"ד בית המקדש שעלו אליו (לרגל) רק ג"פ בשנה אבל הי' קיים בכל השנה, וכן צ"ל בבית המקדש שבכאו"א - תפלה במקום קרבנות. (ס"ו)

ביום זה צריך לדבר אודות מעלת התורה - כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם; במבצעים צריך להתחיל ב"מבצע תורה", ועי"ז יהי' חיות בשאר המבצעים; בשמחת תורה רוקדים עם התורה לפני לימודה, בכדי שתהי' שמחה בלתי מוגבלת (בערך ההבנה וכו'). (ס"ז)

"הכל הולך אחר החיתום" - בסיום "אתה הראת" מביא הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", כתובים כאן ב' דרגות ציון וירושלים - תורה ודבר ה'; מציון צריכה לצאת תורה אמיתית, ודבר ה' בנוגע לפועל; אודות תיקון חוק "מיהו יהודי"; "הוי גולה למקום תורה" - נסיעת תלמידים לחזק הישיבות ברחבי תבל. (ס"ח)

על הטוענים איך אמרו (בהתוועדות דיום ו' תשרי) "לימוד זכות" על "מרים בת בילגה", יש להביא המעשה דאדמו"ר הזקן שלימד זכות על אותם שהרגו זכרי' הנביא וכו'; המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת סוכה בביאור ב' השיטות בנוגע למשמרת בלגה; ביאור בגדר מחיית עמלק - רק על בני אדם, או גם על בעלי חיים ואפי' דומם; אודות קרן השנה; שיעורי "חת"ת"; ו"שנים מקרא ואחד תרגום". (ס"ט)

אודיו

תוכן ענינים

ביום זה חוגגים את חג הגאולה של כ"ק אדמו"ר הזקן ממאסרו של הפצת היהדות חוצה, והכוונה בזה שהזכרון אודותו יביא למעשה בפועל ש"יפוצו מעינותיך חוצה" בכל הדיוקים שבזה. (ס"א)

אחר גאולת י"ט כסלו התחיל באופן האמיתי ב"יפוצו מעינותיך חוצה"; אדמו"ר הזקן כותב במכתבו שהגאולה היתה "כשקריתי הפסוק פדה בשלום נפשי", ולהדגיש שההצלחה בהפצת המעינות, כשזה יהי' בשלום - ב' שלום "טוב לשמים וטוב לבריות". (ס"ב)

אהבת ישראל ("טוב לבריות") קשור עם אהבת התורה ואהבת הקב"ה; כשיהודי מקרב את זולתו לתורה צריך להזהר שלא לקרב את התורה ליהודי (ע"י פשרות וכו') אלא אדרבה לקרב אותו לתורה, ודוקא אז הוא אהבת ישראל לאמיתתה; "רב בקעה מצא (בבבל) וגדר בה גדר (ללא פשרות)" ודוקא עי"ז הפך את בבל למקום תורה. (ס"ג)

"טוב לבריות" כולל ג"כ אומות העולם (כפירוש אדמו"ר הזקן בתיבת "בריות"), לפעול עליהם בקיום ז' מצוות דידהו, כפסק דין הרמב"ם בזה; ע"י ההתעסקות בהפצת ז' מצוות בני נח, נוסף גם כן שלימות על היהודי. (ס"ד)

"הדרן" על מסכת תמיד: "שיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש… מזמור שיר ליום השבת" - ב' תנועות בשבת: א) תנועה חיובית - "מנוחה", ב) ותנועה שלילית - "שביתה"; "הדרן" על ספר משנה תורה להרמב"ם , וביאור שייכות סוף החיבור לתחילתו, והקשר לסיום מסכת תמיד. (ס"ה)

אודות מבצע נרות שבת קודש שכל בת מגיל חינוך תדליק נש"ק ובברכה, וכמעשה רב בזה; מענה לכו"כ סוגי "טענות" נגד מבצע זה; ההכרזה אודות 6-5 מבצעים (ולא על כל התרי"ג מצוות), הוא ע"ד "בא חבקוק והעמידן על אחת". (ס"ו)

אודות אותו אחד שהורה להצביע נגד תיקון חוק "מיהו יהודי", שהכריז שכשם שלחם (ולוחם) נגד (שיטת) החפץ חיים, כך ילחום נגד חוק "מיהו יהודי". (ס"ח)

חנוכה קשור לי"ט כסלו בתוכן הענינים, דשמן (דחנוכה) קאי על פנימיות התורה (- י"ט כסלו), ושייכות (גם) לנשים ש"אף הם היו באותו הנס" וע"י אשה הי' דאותו הנס"; תפקיד מיוחד להתעסק בהפצת המעינות חוצה; ביסוס המוסדות דארץ בקודש בכלל וכולל חב"ד בפרט, שאדמו"ר הזקן כותב ע"ז "והיא שעמדה לנו" להגאל בי"ט כסלו. (ס"ט)

* * *

הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").

תוכן ענינים

המיוחד שבשבת מברכים טבת על שאר שבת מברכים: שבין שבת מברכים לראש חודש אינם מפסיקים ימי החול, כ"א ימי החנוכה; המיוחד שבחודש טבת - "הגוף נהנה מן הגוף", שנשאר גוף ופועלים עליו שהוא יאיר - מתבטא בענינו של חנוכה - להאיר את החוץ, עד שהחוץ מצד עצמו מאיר. (ס"א)

חילוק כללי בין הלכות תשובה להלכות מלכים שברמב"ם, ועפ"ז מבאר כו"כ שינויי לשונות בתיאור המצב דלעתיד לבא המובא בהלכות אלו; המשך (מי"ט כסלו) בביאור כוונת הרמב"ם בלשונו - בתחלת ספרו - "מצוי ראשון", ותיוון זה עם מש"כ ב"המשך תרס"ו" בביאור כוונת הרמב"ם; כוונת הרמב"ם במש"כ "כל המעלה בדעתו שיש שם אלוקה אחר וכו'" - שייכות עלי' בדעת בענין זה; דיוק לשון הרמב"ם "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר וכו'"; ההכרח בלימוד החסידות כהקדמה הן לתפלה והן לתורה. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לז, כ) "ונראה מה יהיו חלומותיו"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (קפה, ב) "שותפתא, חכימותא וחברותא". (ס"ד)

אודות מבצע חנוכה. (ס"ה)

הביאור בהערות לזהר; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)

* * *

תוכן ענינים

ענין הריבוי בקדושה, אינו פירוד אלא השלמה; הסדר ד"משפיע ומקבל" מתחיל מהשרש הראשון ד"מציאות" - "הי' הוא ושמו בלבד"; שבת, ראש חודש וחנוכה מאוחדים בכך ששלשתם בספירות המלכות; וכמו"כ הם מחולקים: שבת - ענינו אור ואינו נותן מקום לחשך כלל, ראש חודש - ענינו הוא התגברות על החשך - אתכפיא, חנוכה - מהפך את החשך שאף הוא יאיר, והכח לזה הוא ע"י הנשיא; כ"א יכול להיות נשיא ע"י התמסרותו להקב"ה. (ס"א)

"הדרן על הרמב"ם": קישור תחלת ה"יד החזקה" לסופה צריך יותר עומק מאשר בין תחלת כל ספר לסופו; בין בתחלה בין בסוף מדבר הרמב"ם מחיוב ושלילה (כמו"כ בספר שופטים); מים לים - בלי גבול והחיבור דורש חיוב ושלילה; יסוד - העלם עמוד - גילוי וב"לידע שיש שם מצוי" ישנם ב' הענינים; האות היחידה (בשם הוי' הנרמז ביסוד היסודות וכו') שאינה מתחלפת היא (יסוד) ורומזת למדריגת חכמה שהיא "אחד האמת ואפס זולתו". (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לג, ל) "כי נכמרו רחמיו - נתחממו וכו'". (ס"ד)

שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בנוגע לנקודה המשותפת בין יוסף למשה; במקום חילול ה' אין מחכים לעדים, אלא מודיעים שכ"ז הוא באם אמר כך: מ'דארף זיך קאכן אין חסידות ולא להיתפס לענינים אלו; אע"פ שהדיבור בענינים אלו גורם ל"היפך האחדות" הרי זוהי הטענה שטענו לאחשורוש: "ישנו עם אחד"; הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר. (ס"ה)

* * *

הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").

אודיו

תוכן ענינים

ליקוט דמוצאי זאת חנוכה תשל"ה

כשחולף שבת או חג הוא צריך להשאיר על האדם "געגועים" לאותו יום ואזי ישתדל לבצע פעולות המבטאות את תוכן החג וכפי שזה מתבטא ב: סעודת מלוה מלכה, אסרו חג. וסעודת פורים. (ס"א)

בחנוכה מתבטא ענין הנ"ל בלימוד תורת חנוכה: הן מצד ש"כל העוסק… כאלו וכו'", והן מצד ש"במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא". (ס"ה)

כל חג משפיע על כל משך השנה, חנוכה משפיע ופועל הוספה ב"נר מצוה ותורה אור", ובמיוחד בחמשת המבצעים (תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים) ובודאי במבצע נרות שבת קודש שתוכן כ"א מהם קשור לחנוכה, וע"י פעולות אלו ישרפו את השיריים של "כותלי הגלות" וימהרו ביאת משיח צדקנו". (ס"ז)

שיחו"ק

בין ניסי חנוכה מודגש בעיקר (בחסידות) "נס השמן" שמרמז לתורה ולכן כאן המקום לבאר ענין בנגלה וענין בחסידות: - ביאור החילוק בין נס חנוכה שדלק שמונה ימים ועושים מזה "שטורעם" להנס שהי' אצל שרה שדלק הנרות שבת קודש מערב שבת לערב שבת ולא עושים מזה "שטורעם" (הענין בחסידות הי' מאמר ד"ה "נר חנוכה מצותה משתשקע החמה"). (ס"א)

לכל חג יש תוכן מיוחד, וכשהוא מסתיים מתעורר אצל האדם געגועים לאותו חג, תוכן דחנוכה הוא: שהוא "נר מצוה" גם בגשמיות, ונוסף בו מעלה שהוא נר ש"נעשה בו נס" גלוי; ביאור המחלוקת אם נרות חנוכה מותר להשתמש לאורה או לאו; חנוכה מלמדנו שקיום התורה ומצוות צ"ל באופן ד"מהדרין מן המהדרין" החל מלימוד התורה כפשוטו; חנוכה קשור במיוחד עם צדקה, מעלת המבצעים (לגבי שאר המצוות) שבהם צ"ל "זהיר טפי" ושייכותם לחנוכה;

ישנם השואלים כו"כ שאלות ע"פ נגלה על מבצע נרות שבת קודש ואצל "חב"ד'ניק" צריכה השאלה הכי גדולה להיות דאין זה מתאים לכאורה עם מש"כ אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון (סרס"ג קו"א (ה)); ומ"מ ראינו מעשה רב ב"בית רבי" וכן בשאר החוגים (השפת אמת, בעלז, באבאוו, בריסק, בקהילות אשכנז וכו') ורק מצד קושי הגלות נשכח ענין זה, וא"כ הדלקת נרות שבת קודש ע"י ילדה קטנה הוא "מנהג אבותינו"; חלוקת דולר'ס לצדקה ע"י המתעסקים במבצע חנוכה. (ס"ג)

שייכות ד"זאת חנוכה" לשיעור היומי בנוגע ליוסף "כי למחי' שלחני אלקים וגו'"; ביאור (ע"פ קבלה וחסידות) מדוע חיבר הרמב"ם חנוכה ופורים בהלכה אחת; שמו של הרמב"ם המרומז בתחלת ספרו. (ס"ד)

אודיו

תוכן ענינים

מטרת ההתאספות של כו"כ יהודים יחד הוא להביא - מתוך חיות - שלום אמיתי בעולם, שהרי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", ואין זה סותר שסיבת ההתאספות פטירת צדיק מהעולם, דאדרבה ע"י ש"זרעו בחיים" אזי "הוא בחיים". (ס"א)

אין להסתפק בפעולות עם עצמו וצריך להשפיע גם על סביבתו. ומאחר ש"אדם לעמל יולד" צ"ל בזה "יגעתי" ואזי "ומצאת", ולא להתפעל משום מניעות ועיכובים; כשממלא תפקידו ד"ומלאו את הארץ" מתקיים בו "וכבשוה" המתבטא במלכות ונשיאות על כל הארץ; בתחלה האדם נשיא ומנהיג רק על עצמו ואח"כ על בני משפחתו, על קהילה שלמה ועד שכובש את כל העולם, ועד"ז ראינו בבעל ההילולא. (ס"ב)

"ודרשו את שלום העיר גו' והתפללו בשלומה" - הכרת תורה לממשלת ארצות הברית שעזרו לבעל ההילולא בשעתו ביציאתו מאחורי מסך הברזל וכו'; מדינה זו מבוססת על האמונה בבורא עולם ומנהיגו ובמילא אין שום יסוד להטוענים שעזרת ההממשלה לבתי ספר דתיים הוא בניגוד ל"חוקת היסוד"; להשתדל (מאחורי הפרגוד וכו') שהמדינה תאפשר ליהודים לצאת מרוסי'; להשתדל בהוספת עזרה לארץ ישראל; הנשק שארץ ישראל מקבלת אינה עבור מלחמה ח"ו; הכרת תורה לעיריית ניו יארק בעזרת לבעל ההילולא ושיצליחו בכל ענינים גם להבא. (ס"ג)

כדי להלחם במלך זקן וכסיל מקבל כל יהודי בירושה (כבנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה) כח זה להיות "מלך"; שייכות הל' "ירושה" - בתורה, אר ישראל ומלך - ביחס להקב"ה; תוקף המלוכה של יהודי הוא מהתורה - "בי מלכים ימלכו". (ס"ד)

ענין המלוכה שבכללות המצוות ובמיוחד בהמבצעים. (ס"ה)

הטעם לסיים עתה מסכת "סנהדרין"; ביאור בסיום המסכת: "ת"ר רשע בא לעולם… רשע אבד מן העולם… צדיק נפטר מן העולם… צדיק בא לעולם…" (ס"ו)

אודות חת"ת; ומגבית. (ס"ח)

אודות "שירת הים" (שבפ' השבוע) והטעם שהוא מלובש באותיות ותיבות הגם ששירה הו"ע שלמעלה ממדידה והגבלה; לא להתפעל מהלוחמים עם הקב"ה ב"מיהו יהודי" ובההפרעות להמבצעים והוא יעשה בהם כטוב בעיניו, "השכם והערב עליהם והם כלים מעליהם". (ס"ט)

להכין א"ע מתוך שמחה וטוב לבב ל"יום שבת שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". (ס"י)

תוכן ענינים

הענין דבשלח ושירה יציאה מההגבלות; ובשלח קודם לשירה מאחר שפרעה משלח אתהפכא; ההוראה מזה שלא להתפעל ממצד ירוד מאחר שעי"ז דוקא יוכל להגיע למעלות גדולות יותר, אע"פ וואס אחטא ואשוב איז ניט קיין סדר. (ס"א)

י"ג שבט יארצייט הרבנית אמו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר; אדמו"ר הצמח צדק לא קיבל הנשיאות עד שאמרו לו ענין זה; ההוראה מהצוואה דתרמ"ח שכתב בה דוקא בנוגע לגשמיות ורוחניות; בנות ישראל מופקדות על חינוך יותר מהאב. (ס"ב)

הקשר בין צדקה למלכות בין במשפיע בין במקבל; צדיק בא לעולם טובה באה לעולם רשע בא לעולם וכו' - הסיום דסנהדרין - שצריך לידע האחריות בנוגע לכל העולם; בכל הפרק הראשון משנה אחת - להורות שכל הבתי-דינים אף דג' הרי הם נקודה אחת סמוכים עד משה רבינו. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יד, י) "ויצעקו בני ישראל אל ה'"; שאלות בהערות לזהר עה"פ "ראו כי ה' נתן לכם את השבת" וכו'; ההשלמה ליו"ד שבט ביאור החילוק בין מלכות לשאר מידות - החילוק בין צור החלמיש לאש בגילוי ובהעלם. (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר וההוראה: שצריך להתעסק עם יהודי אפי' חמש דקות או חצי שעה אף שלא ישנה אותו ווארפט מען אריין א קערנדל ואת ההמשך יעשה הקב"ה; סיפור שאלת אחיו של אדמו"ר הזקן בנוגע לאהבה ויראה. (ס"ו)

אודיו

תוכן ענינים

ההקדמה לקביעות ימי הפורים הי' ש"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ליקר", ולכל לראש הכוונה בזה כפשוטו, ו"כן תהי' לנו" בימים אלו. (ס"א)

פירוש הגמרא על הפסוק "ליהודים היתה אורה - זו תורה, שמחה - זה יום טוב" אינו סותר לפשוטו של מקרא, אלא אדרבא, פירוש זה נותן ביאור באפשרות "היתה אורה וכו'" בזמן "דאכתי עבדי דאחשורוש אנן". (ס"ב)

ההוראה מקביעות פורים בשנה זו ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות - שלימוד התורה ("אורה - זו תורה") וכן שמחת יום טוב ("שמחה - זה יום טוב") יהיו באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות". (ס"ג)

גזירת המן נתבטלה ע"י שמרדכי היהודי לקח את ילדי ישראל - תינוקות של בית רבן ולמדם תורה, וההוראה מובנת - שבכדי לבטל גזירה וכו', הוא ע"י לימוד תורה עם תשב"ר; סיסמת הילדים שלמדו אצל מרדכי הייתה "אתך אנו בין לחיים ובין להיפך החיים", ומזה הוראה נפלאה באופן החינוך של ילדי ישראל, שמטרת החינוך אינה (רק) בכדי להוסיף לו ידיעות וכו', אלא בעיקר שהלימוד יפעל עליהם במעשה בפועל, עד למסירות נפש. (ס"ד)

(המשך מס"ב) פירוש הגמרא "ששון - זו מילה, ויקר - אלו תפילין" בא לבאר אפשריות "ששון ויקר" ד"אכתי עבדי דאחשורוש אנן". (ס"ה)

עה"פ "ורצוי לרוב אחיו" (שנאמר גבי מרדכי (י, ג.)), אומרת הגמרא "מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין על שפירש מדברי תורה" - ב' שיטות בסנהדרין ושיטת מרדכי הוא עיקר ענינם של הסנהדרין; כל "מנהיג" צריך לדאוג לטובת הרבים ולא לטובת המפלגה; ב' השיטות בסנהדרין הוא ע"ד החילוק בין הבבלי להירושלמי בענין דומה, וסיפור הרגצ'ובי בזה; עיקר העסק צ"ל לטובת הרבים - וגדול זכותם ואשרי חלקם של ה"טנקיסטים" (למבצעים צריך גם רשות ההנהלה); אודות חוק "מיהו יהודי". (ס"ו)

"את מאמר מרדכי אסתר עושה" ו"איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה" ומ"מ דוקא האשה נקראת "עקרת הבית" מפני שדוקא היא עושה בפועל ("איזוהי אשה כשרה, העושה וכו'"). (ס"ח)

מגבית עבור קופת רבינו. (ס"ט)

יישר כח לכל המתעסקים במבצעים בכלל וב"מבצע נרות שבת קודש" במיוחד; לדאוג שכל ילדה מגיל שלש ומעלה תדליק נש"ק. (ס"י)

תוכן ענינים

בכל שבת מתעלים ששת הימים שלפני בבחינת כליון ותענוג - כבשבת בראשית - ובפרט הימים שייכותם לשבת בולטת ביותר; יום השלישי שהוכפל בו כי טוב: טוב לשמים וטוב לבריות, קשור במיוחד לשבת שגם בו מודגש "טוב לשמים ולבריות", ובפרט כשחל (כבשנה זו) "פורים" ביום השלישי שגם תוכנו שייך להנ"ל, וכל זה מתעלה ביום שבת זה; האחדות (שמודגש בפורים) מתבטלת הגזירות. (ס"א)

המשך (מפורים) בביאור במה שכבתוב שמרדכי "רצוי לרוב אחיו - שפרשו ממנו מקצת סנהדרין" ואעפ"כ נשאר מרדכי בקו שלו וכו' שרואים את מעלת העוסק בצרכי ציבור אפי' לגבי לימוד התורה, וכפי שזה אצל השלוחים; היציאה לשליחות צ"ל באופן ד"ויסע משה - הסיען בעל כרחן" ושלא יהי' ח"ו משוחד; המשך (מש"פ תצוה) ביאור בפירוש רש"י (כח, י) "ששה משמותם על האבן האחת וגו'"; ההוספה שצ"ל בלימוד התורה. (ס"ב)

שייכות פ' תשא ופ' פרה ל"טוב לשמים וטוב לבריות". (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ל, כד) "שמן זית הין"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (קפט, ב - קצ, א). (ס"ה)

סיפור מהצ"צ באופן קבלת נשיאותו שתוכנו מתאים להנהגת מרדכי (הנ"ל); ביאור במה שכתוב בהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן (מגמרא) ש"הלל מחייב עניים ור' אליעזר בן חרסום מחייב עשירים" שאחר שהראו דרכם הרי זה חובה על כאו"א (משא"כ לפני זה) וכמו"כ אחר שמרדכי הראה את דרכו - הנ"ל - ה"ז חובה על כאו"א; צ"ל לימוד קבוע בספרי נגלה של אדמו"ר הזקן. (ס"ו)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; החידוש שמצינו בנוגע לברכה דקטנים וקטנות ושייכותו ל"מבצע נרות שבת קודש" לקטנות ובברכה. (ס"ז)

תוכן ענינים

הטעם (העקרי) לקריאת שבת זו בשם "שבת הגדול" הוא מצד הנס גדול ד"למכה מצרים בבכוריהם" - אתהפכא דקליפה עוד בזמן הגלות! והימים האלו נזכרים ונעשים; נתינת כח שבזמן הגלות יהי' "משכו - ידיכם מעבודה זרה - וקחו - תורה ומצוות". (ס"א)

מעלת קביעות שבת הגדול בשנה זו שהוא בעשירי בניסן (כבפעם הראשונה), והקשר בין הנס גדול לתוכן דיום השבת שבשניהם מודגש אופן הבירור דאתהפכא וההוראה בעבודה. (ס"ב)

ביאור באריכות לשונו של אדמו"ר הזקן (בשולחן ערוך סימן תצד) "וכיון שט"ו בניסן הי' בה' בשבת א"כ עשרה בניסן הי' בשבת" שכוונתו בזה שכל הגדר של שבת הגדול הוא תוצאה מיציאת מצרים, וההוראה בעבודה. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ח, יא) "ויז ממנו על המזבח"; שאלות בהערות לזוהר (לה, א) עמ"ש ר"י עה"פ ואגודתו על ארץ יסדה". (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י, הלימוד במוסר, והנפלאות שבפירוש רש"י; התעסקות ברחובה של עיר בכל המבצעים ובפרט בהנוגע לחג הפסח, כשרוצים שהבן יהי' חכם צ"ל לזה הכנה לפני החג. (ס"ו)

הביאור בזהר וההוראה בעבודה; ההתעסקות במבצעים באופן ד"כתמר יפרח"; ביאור במראה מקום כללי שצויין בנוגע ל"מעלין בקודש" דוקא לד"ה ויגש בהמשך תרס"ו, ובנוגע ל"אל תיקרי חרות אלא חירות" צויין לעירובין נד (ולא לאבות פ"ו מ"ב). (ס"ז)

אודיו

תוכן ענינים

כשמתאספים יהודים "פותחין בברכה" (כמו שהתורה פותחת בברכה - אות ב'); כמה דרגות בברכות, והנעלה שבהם - ברכת הקב"ה שבא אחר עבודת האדם; ברכת רב טוב לכל האיחולים וכו' בקשר לי"א ניסן. (ס"א)

הקב"ה נקרא (בב"ר פט"ו ג) "פעלא טבא" מפני שמכין את השכר "מקדם" - לפני עשיית הפעולה, והפירוש הפנימי בזה שהשכר עצמו נעלה יותר - שנמשך מדרגה ד"מקדם" שלמעלה מ"ראש" ונמשך גם למטה ביותר כמ"ש "ואלקים מלכי מקדם - ולכן - פועל ישועות בקרב הארץ". (ס"ב)

בחג הפסח נעשו בני ישראל לעם, וכתוב ביחזקאל שהוא "יום הלידה" שלהם, ובמילא הוא זמן המתאים להשתדל בחינוך כשר ע"פ התורה ומצוות ובפרט במדינה זו, ואזי "והשיב לב אבות על (ידי) בנים"; שלילת החופש שעושים בבתי ספר לפני חג הפסח שהוא ללא תועלת ואדרבא כו'. (ס"ג)

ההתעסקות ב"מבצעים" - ענין של מעשה דוקא - צ"ל בקול רעש גדול ברחובה של עיר כדי להגיע לכל יהודי; יחודו של מבצע נרות שבת קודש בימים אלו. (ס"ה)

"מבצע מצה שמורה"; ארץ ישראל שלמה לגבולותי' של בני ישראל. (ס"ו)

ההוראה משיעור היומי "ויהי ביום השמיני"" דקאי על ספירת הבינה שכוללת גם ג' ראשונים ולכן "נטל עשר עטרות"; ספירת הבינה - "עלמא דחירו", מצב של חירות מעמיד את האדם שיפעול בכל דבר למעלה ממדידה והגבלה. (ס"ז)

אודות ביטול הגזירה ד"מיהו יהודי" - מחה תמחה את זכר עמלק. (ס"ח)

תוכן ענינים

הענין ד"(סעודת) משיח" הוא: שבזמנו יראו בגילוי את הדבר ה' שבכל דבר וגם עתה צריך כ"א להתבונן בנקודה זו, שיראה - בשכלו - בגילוי את הדבר ה' שבבריאה, ואז אין שייך שיהי' דבר המפריע לעבודת ה'. (ס"א)

הדגשת השמחה דאחרון של פסח, עד שיש סברא לומר בתפלת היום "זמן שמחתנו" - שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד שהיא נעלית משמחת תורה, וזהו מפני שאחרון של פסח קשור עם משיח [שתורה של עולם הזה נקראת הבל לגבי תורתו] ולכן שמחתו נעלית משמחת תורה. (ס"ב)

החילוק בין ישראל לעמים: שישראל אמונתם קשורה בשם הוי' - "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו" - משא"כ אומות העולם אומרים "לא ידעתי את הוי'" ורק "אלקים יענה את שלום פרעה"; כמה דרגות בהוי' ואלקים; מעלת ישראל המרומז בפסוק "זכר עדתך קנית קדם וגו'". (ס"ג)

הקשר המיוחד דאחרון של פסח למש"כ "גאלת שבט נחלתך"; ההוראה המיוחדת מימי הפסח עד כמה שצריך להשתדל בחינוך כל הסוגים בבני ישראל וכ"ז באופן של "חירות". (ס"ד)

בין "גאלת שבט נחלתך" ל"הר ציון שכנת בו" הלכו דרך ארוכה כדי לברר הניצוצות, כמו"כ צ"ל היציאה ל"שליחות" לפני הגאולה העתידה; המלחמה בחסידות בזמן אדמו"ר הזקן הייתה צריכה להיות דוקא ע"י יהודי שיש לו "בבואה דבבואה" וכמו"כ עתה באה ההתנגדות דוקא ע"י מי ששייך לתורת הבעש"ט; אשרי חלקם של ההולכים להשפיע גם על יראים ושלמים את מעינות הבעש"ט. (ס"ה)

כל מנהג, ובפרט מנהג שהנהיג נשיא הדור, שייך לכאו"א ובכל זמן, ובפרט מנהג הקשור לחג הפסח (שנמשך תמיד); ד' כוסות - שכנגד ד' אותיות דשם הוי' - דאחרון של פסח שייכים לכאו"א, להמשיך מעינות הבעש"ט לכאו"א שעי"ז "קאתי מר". (ס"ו)

כדי שההכנה להגאולה תהי' בשלימות, צריך להיות בו גם "קב שלו"; כמו שהגאולה תהי' באופן ד"נפלאות" (אפי' לגבי יציאת מצרים) כמו"כ בעבודת האדם צ"ל "ואהבת את הוי' אלקיך (לא רק) בכל לבבך ובכל נפשך (אלא גם) בכל מאדך". (ס"ח)

עניני חג הפסח צריכים להמשיכם בכל השנה ובכל המצבים; יהודי נברא באופן ד"קנית מקדם" ולכן בכוחו לפעול שעניני תורה ומצוות יהיו אצלו ללא שינויים; אודות הענין הכי מבהיל שרושמים גוים כיהודים והחכי"ם יושבים על הכסאות מבלי לפעול כלום ואינם מקיימים הבטחותיהם, במצרים נפעל שהוציאו את ישראל "מקרב גוי" והם עושים ההיפך. (ס"ט)

אודות המבצעים שצריך לזכור אותם כל ימי חייך. (סי"א)

"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" - ברכות ואיחולים שבארץ הקודש תהי' מנוחה אמיתית. (סי"ב)

אודיו

תוכן ענינים

תוכן חג השבועות מתבטא בעיקר בהנוסח: "זמן מתן תורתנו"; הלימוד מכל תיבה בפני עצמה וההוספה שבצירופם יחד. (ס"א)

מאופן לימוד התורה של אברהם אבינו - לפני מתן תורה - למדים כו"כ הוראות ולכן יש אריכות גדולה בחסידות לבאר דרגת לימוד תורתו. (ס"ב)

האריכות בחסידות, בביאור פעולת גלות מצרים בזיכוך העולם, נוגע גם עתה אחר מתן תורה; דוגמא לזה מסיפור מהצ"צ ואדמו"ר הזקן. (ס"ג)

עבודת ה' צ"ל חדורה בקבלת עול ומסירת הרצון כמו אצל אברהם שנאמר בו "עקב אשר שמע אברהם בקולי". (ס"ד)

שבועות קשור עם משה רבינו - ספירת החכמה, עם דוד המלך - ספירת המלכות ועם הבעש"ט - פנימיות הכתר; ביאור הנ"ל שהבעש"ט "כתר" לגבי משה ודוד; משה ענינו הבנה והשגה (חכמה), דוד - מעשה (מלכות) ואצל הבעש"ט מודגש ה"חביבות" (פנימיות הכתר). (ס"ו)

קביעות שנה זו שחג השבועות חל בשבת מורה שג' ענינים הנ"ל (דמשה, דוד ובעש"ט) צריכים להיעשות באופן ד"שבת"; דובר בארוכה אודות גיור כהלכה. (ס"ז)

אפשרות "כינוס תורה" (שענינו פלפול ושקו"ט) רק באסרו חג דשבועות ולא לפני זה שהיו במצב של ביטול המציאות לגמרי "פרחה נשמתם"; לימוד התורה במתן תורה הי' תחלה באופן ד"לשמה", ואח"כ "שלא לשמה"; המשך (מש"פ במדבר) הביאור בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו'"; המשך (מליל ערב חה"ש) ביאור בה"הדרן" על מסכת סוטה: "לא תיתני יראת חטא וכו'" (כהשתתפות ב"כינוס תורה"). (ס"ח)

אודות חת"ת השייך במיוחד לשבועות; "אעלה את ירושלים" המיוחד עתה שזקוקים לרחמים כו', שיהי' "גאלת שבט נחלתך". (ס"ט)

אודות הפעולות בהמבצעים בחוץ לארץ ובארץ הקודש. (ס"י)

תוכן ענינים

שייכות פ' נשא לחג השבועות - תורה (יותר מפרשת במדבר או בהעלותך) במיוחד בקביעות שנה זו; עילוי התורה מודגש בשמו של הפרשה, בתחלתו בסופו (הערה בפירוש רש"י אודות הפסוק "ובבוא משה לדבר וגו'" שבסוף הפרשה); ההוראה לפועל: כדי שיהי' "נשיאות" צריך לקשרו בתורה, והגם שהוא באופן ד"שלא לשמה" גם בזה אפשר להתחיל; שייכות התורה לכל יהודי ללא הבדלים; הוראה מיוחדת מקביעות שנה זו. (ס"א)

הגם שהעיקר הוא התורה מ"מ: (א) פרשת נשא מתחיל ב"בני גרשון" - שנשאו את היריעות, ולא ב"בני קהת" שנשאו את הארון - תורה; (ב) אמנם נשיא יששכר הקריב לפני כל השבטים מצד ש"היו יודעים בתורה" אבל מ"מ הקדימו שבט יהודה; (ג) יששכר - שענינו תורה - נעלה ואעפ"כ מקדימים "שמח זבולון גו'"; (ד) בסדר חיי האדם: התינוק מתחיל לדבר וכו' ורק אח"כ "מלמדו תורה" וכך הוא הסדר יום יום; והביאור בהנ"ל שההכנה לתורה דוקא ע"י "מעשה" וביטול וכו'. (ס"ב)

המשך (מש"פ במדבר, ויום ב' דחג השבועות) הביאור בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו'". (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ "וביום השני הקריב נתנאל בן צוער"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזוהר (קכח, א) "אנן בחביבותא תליא מילתא"; אודות הנקודות בהמכתב כללי מתחלת שלשת ימי הגבלה באופן דלימוד התורה; שבועות נקרא בליובאוויטש "חג המצו"ת", והביאור בזה; אודות הדפסת ספרים בכלל ותרגום התניא לאנגלית (ובכרך אחד) בפרט (- בהמשך לליל ערב חה"ש). (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י; והביאור בהערות לזוהר. (ס"ו)

הביאור בפרקי אבות (פ"א מ"א) "משה קבל תורה מסיני" וקשר תחלת המסכת עם סיומה. (ס"ז)

אודיו

תוכן ענינים

משבת מברכים בכלל רואים ש: (א) חודש א' שייך לשני, ויתירה מזו (ב) שחודש הקודם מברך ומשפיע להשני; וההוראה שכל עבודה צריכה להיות קשורה, ומשפיעה בהעבודה שלאחרי'; משבת מברכים תמוז למדים שהנתינת כח לעסוק בעולם (-תמוז) ניתן מתורה (-סיון), וככל שיגדל הלימוד יהי' גדלות בהמעשה; העיקר במתן תורה הי' "פנימיות התורה", ובמילא כהקדמה למעשה צ"ל עיקר החיות וכו' בפנימיות התורה. (ס"א)

ההוראה מקביעות שנה זו ששבת מברכים חל בפרשת "שלח" (שקשור במיוחד למתן תורה שאז הי' "שילוח" בתורה - "נסעה וירדה", בקודשא בריך הוא - "וירד ה'", ובישראל - "ואל משה אמר עלה"): שיהודי לא צריך לחיות וכו' רק בלימוד התורה אלא לצאת עם זה גם לעולם; גם בעניני העולם - "לדעתך", צ"ל "שלח" - כלשון רש"י; כדי שישאר בכשרותו וכו' גם בצאתו לעולם, צריך להשאר קשור למשה (ולא כמעשה המרגלים). (ס"י)

"בכל דרכיך - צ"ל - דעהו" ומכל דבר בעולם אפשר וצריך ללמוד הוראה בעבודה; ג' הוראות שלומדים מ"קאמפיוטער" (מחשב), בההנהגה ד"נעשה קודם לנשמע". (סי"ח)

ביאור על ה"קושיא" בליקוי לבנה (שהי' בחודש זה): אין יתאים מש"כ בגמרא (סוכא כט, א) "לבנה לוקא סימן רע וכו'" עם הידוע שליקוי הלבנה הוא דבר המוכרח מצד הטבע? (סכ"ד)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יד, פט) "אך בה' אל תמרודו וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק הערות לזהר (ע' שעז) בענין הסדר בתורה אודות הכרובים והארון. (סל"ב)

הביאור בפירוש רש"י; ביאור בהערות לזהר; אודות "מיהו יהודי"; מחלוקת הרמב"ם והראב"ד האם יש מציאות של גויים ורק טפלים ליהודים, או שבכלל שבכלל אינם מציאות. (סל"ח)

אודיו

אודיו ווידיאו

תוכן ענינים

התוועדות קשורה לגאולת אדמו"ר מהוריי"צ, שבגאולתו נגאלו כל בני ישראל, מאחר שאז הי' רוב מנין ובנין דבני ישראל במדינה ההיא, ויהדותם היתה תלוי בגאולתו; גאולה זו נתנה אפשרות להמשיך היהדות בדורות שלאחריו; אודות השיחה דשנת תש"ה ("ויהי בשלשים שנה"), שמספר שם שבשנת תרנ"ה הטיל אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע עסקנות ציבורית והדגיש שהפעולה צ"ל באופן דמסירות נפש, ומזה הוראה לכאו"א. (ס"א)

במכתבו לגאולה מדגיש הרבי שיתעסק ב"הרבצת התורה" [ומצרף המאמר "עשרה שיושבים"], ואינו מזכיר שם שצ"ל התעסקות במצוות וכו', כי אחר שיש החלטה בנוגע ל"נקודה" אחת - ונקודה כזו שכוללת את כל הפרטים - תורה - הרי בדרך ממילא באה התוצאה בקיום הפרטים, שהם המצוות. (ס"ב)

דיוק הלשון: (במכתב הנ"ל) שצריך להתעסק ב"הרבצת התורה" (מלשון "רובץ תחת משאו"), שלימוד ויוקר התורה צ"ל - לא מפני שהיא "שעשועים לפניו", דבר שמיימי, אלא - מפני שהוא חיי היום יום של האדם "לכו לחמי בלחמו", "אין מים אלא תורה"; ואח"כ באים לפירוש הב' מלשון "תרביצנה" (ברכות נז, א) - לשון גן, שהתורה אצלו מתוך עונג; הרבי מוסיף במכתבו שצריך להשפיע על הזולת בכל הנ"ל. (ס"ג)

בעת אסיפות של כמה בני-אדם, צריך גם לעסוק בדברי תורה, וכמו"כ בפרוטוקול של האסיפות צריך גם להזכיר פרט זה; העסק בתורה באסיפה מעלתו: א) שמקיים דבר משנה, ב) הצלחת האסיפה בכלל, ג) ובפרט שבנוגע לתורה כתיב "הקב"ה יושב ושונה כנגדו". (ס"ד)

במתן תורה "וירד ה'" - ירידה בדוגמא של גלות, כמו"כ הי' שינוי מקום אצל בני ישראל, וזה מלמדינו באיזה אופן "לוקחים" תורה; "הלומד תורה מתוך עוני - ביטול מציאותו - סופה לקיימו מעושר"; לפני י"ב תמוז הי' הרבי (במאסר ו)בגלות ולא התפעל ועסק (גם) שם ביסוד בגילוי מאחר שהם עיוורים מהשוחד ודבוקים לכסא וכו', ועי"ז הם פועלים בשלימות העם התורה וארץ ישראל. (ס"ה)

בהמשך להנ"ל שבמתן תורה "וירד ה'" כו', עד"ז ישנם כמה דוגמאות בענין ד"הוי גולה למקום תורה": (א) הקעמפ'ס לילדי ישראל שאז הם באוירה של תורה, הרחק מרשות ההורים "הרחמנים" (שעליהם נאמר "חוסך שבטו וגו'") - ומחנכים אותם באופן ד"גם כי יזקין לא יסור ממנה"; (ב) "מרכז שליחות" לתלמידי הישיבות בזמן שסדרי הישיבה חלשים, או (ג) "מצוה טנק" במשך כל השנה בכדי להביא יהדות לכל מקום ע"י המצעים: תורה תפלין, מזוזה צדקה, ספרים, ובפרט נרות שבת קודש. (ס"ו)

אלו הקשורים במיוחד עם "מבצע תורה", או "צדקה" וכו' שיתנו עכשיו את מה שהכינו בקשר לי"ב-י"ג תמוז (קובצי חידושי תורה וכו'). (ס"ז)

אודות מגבית ל"אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש". (ס"ח)

לתפלה יש שייכות מיוחדת ל(הרבצת ה)תורה; ההכנה לתפלה צ"ל מענין המקור לדין ש"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש", בגמרא בבלי (ברכות ל, ב) יש מחלוקת בין רבי יהושע בן לוי לרבי נחמן בר יצחק מה המקור לדין "שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", וביאור שיטתם, מדוע רבי יהושע בן לוי מציין למה שכתוב "השתחוו לה' בהדרת קודש - אל תקרי בהדרת אלא בחדרת", ורבי נחמן בר יצחק מציין למה שכתוב "השתחוו לה' ביראה וגו'", ולמסקנא (ומובא בשולחן ערוך) הוא כרבי נחמן בר יצחק;

ביאור מדוע בירושלמי הם מובאים כב' שיטות ללא הכרעה, ובמדרש מביא רק דעת רבי יהושע בן לוי; ביאור מדוע במכתב כללי הובא מראי מקום כשיטת רבי יהושע בן לוי - דלא כמסקנת הבבלי (ושולחן ערוך). (ס"ט)

תורה נמשלה למים שיורדים למקום נמוך, לכן צ"ל ההשפעה לאלו הנמצאים בחוצה שאין חוצה למעלה ממנו; הנוסעים לשליחות שיאמרו לחיים וינגנו ניגון שמח. (סי"א)

לנגן הניגון "מי ארמיע ארמורא" - הקשור עם יהדות רוסי', ועם הר' בן-ציון שם טוב ז"ל שזכה להיות מה"גולה אשר הגלתה" על הרבצת התורה. (סי"ב)

אודות חת"ת, והשפעתו בעולם. (סי"ג)

אודיו

תוכן ענינים

הכ"א יום של בין המצרים הן בדוגמת כ"א יום של צמיחת שקדים, רק הם בדוגמת שקדים מרים שיהפכו לשקדים מתוקים, עד לדרגא הנעלית שבמתיקות; שבת (בכלל, ושבת מברכים) בפרט נותן עידוד וכח להפוך את בין המצרים. (ס"א)

ההוראה מפרשת מטות שהעבודה צ"ל בתוקף - ושייך לבין המצרים, כי כדי לפעול אתהפכא בימים אלו צריך תוקף מיוחד; ההוראה מפרשת מסעי שצ"ל עלי' והליכה כאין ערוך - ושייך לבין המצרים, כי ההליכה שבאין ערוך מתבטא בעבודה של אתהפכא חשוכא לנהורא; ההוראה מחיבורם יחד: שצ"ל תוקף (מטות) באופן הכי נעלה (מסעי), והעלי' שבאין ערוך (מסעי) צ"ל תוקף (מטות). (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לא, טז) "בדבר בלעם"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (ע' שעז) אודות מלחמת מדין; שאלות בפרקי אבות (פ"א מי"ב) "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן וכו'"; אודות המצב המבהיל שבתקופה כזו נוסעים העסקנים ל"קאנטרי" וכו' ולא פועלים כלום; אלו שרוצים לפעול שלא יתפעלו שהם נשארו לבדם, אלא "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"; במצב שלנו אין צריך לגזור תעניות וכו' אלא להתעסק בתורה תפלה וצדקה בציבור ובאופן מואר, ובשמחה. (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות. (ס"ו)

אודות ג' הענינים דתורה תפלה וצדקה בציבור (גם ליד הכותל המערבי, מערת המכפלה, ובכל מקום. (ס"ו)

אודיו

תוכן ענינים

הכוונה בעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה היא שיומשך ויפעול במדידה והגבלה, ע"ד המבואר שהקבלת עול דראש השנה - שצריך לפעול על כל השנה, וכמו"כ הי' במתן תורה שאחר ה"נעשה" - ביטול לבעל הרצון - הי' "נשמע" - עבודה שע"פ טעם ודעת ושבו יהי' ניכר הביטול, ובנוגע לעניניו; ידוע שניגון ללא מילים נעלה מניגון עם מילים, אבל (כנ"ל) התכלית הוא להמשיך כל ניגון למילים ולכן שבשבועות אלו ינגנו הג' תנועות עם התיבות "ציון במשפט תפדה", ועי"ז נזכה לגאולה באופן ד"ושבי' בצדקה". (ס"א)

כל הענינים צ"ל בשמחה, לכן שינגנו גם הניגון של שמחת תורה (הקפות דרבי לוי יצחק ז"ל) עם תיבות אלו. (ס"ח)

עבודת ה' צ"ל מתוך שמחה כפירוש האריז"ל, ויש "אויפטו" של הבעל שם טוב והמגיד - לגבי האריז"ל - בענין זה; שמחה תמוד ובפרט בשבת, ואפי' בבין המצרים ובשבת חזון (שבתשעת הימים) וכידוע המאמר של אדמו"ר הצמח צדק ששבתות אלו הו"ע "מקדים רפואה למכה". (ס"ט)

בשבת "כל מלאכתך (ואפילו העבודה לבנין בית המקדש) עשוי'" ותכלית העילוי הוא בשבת חזון ש"חזון" באים ל"ותחזינה עינינו כו'", שבת זו נקרא ("חזון") בשם דל' תרגום שמורה על העלם, כי ע"י הפיכת ההעלם (הגלות) - ובפרט ההעלם שאחר חורבן בית שני שאז הי' תוקף הגלות - באים לגילוי בית המקדש השלישי; וכפתגם הר' לוי יצחק מבארדיטשוב שבשבת זו מראים לכאו"א את בית המקדש השלישי וזה נותן כח שיוכלו להתגבר על הגלות ולהביא את הגאולה. (סט"ו)

ההוראה המיוחדת מקביעות שנה זו ששבת חל בד' מנחם אב: א) ערב יום ההילולא של האריז"ל, ב) כמסופר בנחמי' (א, ג) שכששמע ש"חומת ירושלים מפורצת" אמר "לכו ונבנה חומת ירושלים", ומסופר שהיו יהודים שהיו להם נשים נכריות ועזרא אמר להם לשלוח אותם בטענה ש"לא לכם ולנו לבנות את בית אלוקינו", וזה נוגע להנעשה בתקופתינו בענין "מיהו יהודי" והעוול שנעשה בזה ע"י החברי כנסת וכו'; צריך לחזק בימים אלו: תורה תפלה וצדקה בציבור וכן עריכת "סיומים", וכמו"כ שאר המבצעים. (ס"כ)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אחד עשר יום מחורב"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר במש"כ עה"פ "העוים היושבים בחצרים וגו'"; שאלות בפרקי אבות (פ"ה מ"א) "רבי אומר איזו היא דרך ישרה וגו'". (סל"ב)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות. (סל"ז)

בהמשך להנ"ל שצ"ל תורה תפלה וצדקה בציבור, הרי עתה הוא שבת וצריך לחפש עצות איך לקיים מצות הצדקה, לכן שכאו"א יתן לזולתו מזונות ומשקה (שהרי הזולת נחשב לאביון - התאב לאמר "לחיים"), ואני המתחיל. (סמ"ד)

פירוש האריז"ל - והוספת הצמח צדק - עה"פ (שם) "אחד עשר יום וגו'", והיינה של תורה שבפירוש רש"י בענין זה. (סמ"ה)

ביאור במש"כ בליקוט דבין המצרים שנה זו (לקו"ש) הערה 18 דנתינת הצדקה צ"ל בכל יום מצד ד"יומא מפסקי אהדרי" דלכאורה משום הא צ"ל נתינה גם בלילה. (סמ"ח)

ביאור בלשון הרמב"ם (הלכות תפלה רפ"א) "מצות עשה שיתפלל בכל יום" הגם שמדאורייתא אין הגבלה בזמן התפלה. (ס"נ)

* * *

הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן (מוגה)
קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.

ג' פירושים בכתוב דיצא אדם לפעלו — מהאריז״ל הבעש״ט ואדה״ז — בשייכות לענין ילכו מחיל אל חיל כו'.

אודיו

תוכן ענינים

בתורה ישנם ריבוי ציוויים והוראות, ויחד עם זה היא תורה אחת ותורת אמת, כמו"כ בישראל ישנם ריבוי נשמות ויחד עם זה "כולם מתאימות ואב אחד לכולנה", וע"י שישראל מתקשרים בתורת אמת הם נעשים עם נצחי. (ס"א)

מטרת המנהגים המיוחדים הקשורים לימי יארצייט - בכדי שבעל היארצייט ישפיע עליו כל טוב וכו', וכן בשביל שתהי' עלי' בנשמת בעל היארצייט; בכל יום מתעלית הנשמה ובהיארצייט העלי' היא באין ערוך; ההוראות שלמדים מיום היארצייט הם בהתאם לענינו המיוחד והעיקרי של בעל היארצייט, ובנוגע לעניננו - ישנה רשימה מבעל ההילולא שכתב על עצמו בביאור מספר הימים שישב במאסר, מקומות המאסר, זמן הפסק דין וכו' איך שזה מתאים עם סודות התורה, ומכאן הוראה נפלאה בהתייחסות לעניני העולם, שאין להתפעל כלל גם ממה שהגוי עושה וכו', כי כל דבר בהשגחה פרטית, וכל דבר קשור עם ענינים הכי נעלים - סודות התורה. (ס"ב)

כמו שהשכר הוא באופן ד"צדיקים אין להם מנוחה", כמו"כ צ"ל העבודה עתה באופן כזה, ללא מנוחה, וזה מתבטא בעיקר אצל חייל בצבא, שאפילו בעת השינה וכדו' אין זה הפסק או מנוחה מעבודתו אלא זה גופא חלק מתפקידו; הצלחת צבא אחד על זולתו אינו (רק) מצד ריבוי הכמות, אלא (בעיקר) מצד איכות וטיב הנשק וכו' - צריך לדאוג ש"והי' מחניך קדוש" ואז יהיו נצחונות גלויים. (ס"ג)

ביאור מדוע בעל ההילולא פתח את הרשימה הנ"ל בתיבת "אני", ע"ד מאמר הלל שהי' ענוותן ואמר "אם אני כאן הכל כאן"; ביאור המשנה :"אם אין אני לי מי לי וכו'". (ס"ד)

"הדרן" על מסכת ברכות - ביאור בענין "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", ושינויי הלשונות במאמר זה כפי שמובא בסיום מסכת מועד קטן, והקשר לסיום מסכת תענית "הקב"ה עושה מחול לצדיקים". (ס"ה)

מסיפור ימי חייו של בעל ההילולא למדים באיזה אופן צ"ל ההתעסקות בהפצת היהדות והמעינות - עד למסירות נפש; צריך לדאוג ליהודים היוצאים מאחורי מסך הברזל בהסתדרות גשמית, ועידוד רוחני. (ס"ו)

מגבית לקרן הקשור להרבצת תורה. (ס"ז)

כ' אב הוא ארבעים יום קודם ראש השנה (וישנם קהילות הנוהגות להתיר נדרים ביום זה), וכן קביעותו תמיד באותו יום של ח"י אלול ויום הכיפורים, וזה צריך לעורר ולזרז בחינוך התורה והמצוות. (ס"ח)

* * *

הדרן על ברכות ומועד קטן (מוגה)

ביאור ב' הגירסאות בסיום מסכתות אלו במאמר ד״אין להם מנוחה כו״ — במי מדובר: ״ת״ח״ או ״צדיקים״. החילוק בין לימוד התורה לקיום המצות. הטעם שמבטלין ת״ת לקיום מצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים.

ב׳ ענינים ובחינות בקיום המצות — גבול ובלי גבול. ב' פירושים ב״עוה״ב״— גן עדן, עולם התחי׳, ב' תקופות בתחיית המתים. ביאור הטעם שהזמן דג״ע שאין בו קיום המצות — אינו נקרא הפסק בהעליות.

תוכן ענינים

בשבת מברכים החודש אלול יש ענין נפלא - ביחס לשאר שבת מברכים החודש - שיהודי מברך ומוסיף כח בכל חודש אלול, ובמילא בשבת האחרונה שבו, שאז באה ברכתו של הקב"ה לחודש תשרי; בשנה זו כוללת ברכה זו ג"כ את התוכן דשנת העיבור - השלמת החסרון - דשנה הבאה. (ס"א)

בתורה וכן במצוות ישנו ענין כללי השוה בכל התורה והמצוות, וכמו"כ ישנו ענין מיוחד בכל ענין בתורה או בכל מצוה בפני עצמו; מעלת ש"פ ראה בכלל - שבת השלישי ד"שבעא דנחמתא", ומעלתו בקביעות שנה זו שחל בשבת מברכים (בסוף החודש, ולא בראש חודש) שיהודי לא מתפעל מזה שנמצא בזמן שהלבנה פוחתת והולכת, ואעפ"כ הוא מברך את חודש אלול ועי"ז את חודש תשרי וכו' (כנ"ל), וקורא בתורה "ראה (- מעלת הראי' על שמיעה) אנכי (- מי שאנכי) נותן (- דכל הנותן בעין יפה נותן) לפניכם היום (- מה היום מאיר כך ישראל מאירים)". (ס"ב)

ישעי' הנביא אמר בנבואתו (בימי אחז) "וכל בניך לימודי ה'", מבלי להתפעל מהמצב הקיים והביאור בזה; כל הילדים שלפני בר מצוה שיאמרו לחיים וינגנו ניגון שמח. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יב, לא) "גם את בניהם ואת בנותיהם וגו'"; שאלות בפרקי אבות (פ"ה מ"ב) "עשרה דורות מאדם ועד נח"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בענין הענקה; לעורר ולהכריז שבעוד ד' ימים מגיע המלך ל(אנשים שבדרגת) שדה; התעסקות - בפרט בימי החופש - בענין ד"וכל בניך לימודי ה'"; אודות "מיהו יהודי". (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות; ההוראה מפירוש רש"י, שלילת הטענה שזמנינו הוא "אתחלתא דגאולה" ע"פ פסק הרמב"ם בהלכות מלכים. (ס"ו)

אודיו

אודיו ווידיאו

אודיו

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה תקעו

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה שובה ישראל

תוכן ענינים

בלתי מוגה

תוכן ענינים

מוגה

הנחה:

מוגה

הנחה:

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה כי חלק הוי' עמו

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה ולקחתם לכם

תוכן ענינים

בלתי מוגה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה להבין ענין שמח"ת

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה בראשית ברא

תוכן ענינים

מוגה

הנחה:

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ואברהם זקן (המשך: א)

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ואברהם זקן (המשך: ב)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה פדה בשלום

English

תוכן ענינים

* * *

הגהות

עוד

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ובגפן שלשה שריגים

English

תוכן ענינים

* * *

עוד

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה רני ושמחי (המשך: א)

English

תוכן ענינים