ביום ההילולא ישנה עלי' בנשמה (כי מתחדש ענין ההסתלקות - התקבצות כל עמלו) ומעלה בכך כשחל בשבת, ועילוי זה נמשך אל השייכים לבעל ההילולא ע"י לימוד תורתו שלמעלה מזמן ומקום כפי שראו ד"מקום הארון אינו מן המדה" (ביאור בזה); העלי' ביום היארצייט היא באין ערוך לגבי כל השנה. (ס"א)

שייכות היארצייט לפרשת השבוע: "עקב" לשון סוף ובבחינת הזמן - "אחרית הימים", הזמן דקבלת השכר שבא מיד לאחר העבודה (ע"ד מצוה גוררת מצוה) באופן ד"עולמך תראה בחייך" אלא שהוא בגדרי העולם והתכלית היא - למעלה מההגבלות, ועד"ז יארצייט - תכלית העילוי ללא הגבלות הגוף, כאשר "אל עפר תשוב" ובפרט אצל בעל היארצייט שקודם לזה הי' בגלות באופן ד"ונפשי כעפר לכל תהי'". (ס"ה)

"עקב": בזמן - אחרית הימים, באדם - עקב שברגל, ובמשפחה - בן ובת (ו"ה שבשם הוי') וההוראה - עד כמה צריך להתמסר לחינוך קטנים וקטני קטנים. (ס"ח)

שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (י, י) "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום" ורש"י אינו מבאר; אודות מעלת לוחות השניות באופן ד"כפליים לתושי'" עבודת התשובה. (סי"ב)

הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י בכל מקום לפני זה), וההוראה ע"ד גודל מעלת התורה. (סט"ז)

בפרשת השבוע (י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" - ע"ד הקדמת היראה לפני לימוד התורה ולפני פסק דין. (ס"כ)

בכ' אב - מ' יום קודם ראש השנה - התעוררות נוספת בענין החינוך. (סכ"ב)