התורה (וכל המנהגים וכו') היא תורת חיים (תמיד ולא רק בימים מיוחדים) ועם זה - תורת אמת ולכן בי"ב תמוז מדי שנה צ"ל התעוררות ושמחה אמיתית אע"פ שעברו עשרות שנים מהגאולה, ע"י התבוננות בסיבת המאסר (- הרדיפות על דת ישראל - והגאולה היא תוספת בתורה ומצוות) וקבלת החלטות טובות ברבים. (ס"א)

ענין עיקרי בפרטי סיבת המאסר - המאמר דפורים קטן תרפ"ז בו מעורר ע"ד "מפי עוללים ויונקים יסדת עז" וההוראה בחינוך "עוללים ויונקים" גם כשנראה שאי אפשר בדרך הטבע, כשם שבעל הגאולה דיבר על כך במאסקווא במסירות נפש, בידעו את התוצאות שעלולות להיות. (ס"ב)

התעוררות בגודל ענין החינוך, ע"פ סיפור הגמרא אודות יהודה בן גמלא שהושיב מלמדי תינוקות כדי שלא תשתכח תורה מישראל - אפילו בזמן שבית המקדש קיים ו"מציון תצא תורה" - כי מי שלא הי' לו אב לא למד - ובפרט בתקופתנו שגם רבים מהאבות לא למדו, וכשיעסקו כדרוש - בודאי יהי' "הקב"ה עוזרו". (ס"ג)

ביאור פרטי הפסוק (תהלים עב, ב) "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" - ע"פ הפירושים השונים והביאור בפנימיות הענין ד"ים" ע"פ המדרשים וכו'.  (ס"ד)

הוראה (הנלמדת מכתוב הנ"ל) לעסקנים וכו' - אודות חלוקת כספי ציבור באופן המתאים. (ס"ה)

הדגשת תפקידן של נשי ישראל בשליחות (הנ"ל) בענין החינוך, ובפרט - בחינוך תינוקות כפשוטו. (ס"ו)

יש טוענים שאינם יכולים לחיות מחדש את עניני י"ב תמוז, כי אף שאפשר ע"י התבוננות (כנ"ל ס"א), א"א לתקוע המחשבה בחוזק מפני הענינים המבלבלים, והמענה: ללמוד מבעל הגאולה שגם כשעסק במסירות נפש בהפצת היהדות, טיפל גם באנשים פרטיים עד שבליל המאסר הי' עייף מכך, ועאכו"כ שכאו"א צריך להניח עניניו הפרטיים כדי לעסוק בחינוך "שלא תשתכח כו'"; כיון שהדפיס רשימה זו הרי זה שייך לכאו"א; כשיעסקו מתוך שמחה ואהבה לא יראו את הקשיים. (ס"ז)

המשך (משיחות חודש ניסן - ליל י"א ניסן, ש"פ מצורע - שבת הגדול, אחש"פ, ש"פ אחרי – שבת מבה"ח אייר) בענין שיטת הרמב"ם אודות מצב העולם לעתיד לבא; מגבית וסיום בניגונים. (ס"ח)

בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.