"הימים האלו נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" - קיום מצות מעשיות בפורים בכל שנה; תורת הבעש"ט: "הקורא את המגילה למפרע" - כאילו הוא מאורע שאירע בעבר - "לא יצא". (ס"א)

סיפור המגילה שייך לכולם - אנשים נשים וטף. (ס"ב)

המן הרשע הבין שאע"פ שבני ישראל הם "עם מפוזר ומפורד", עכ"ז ה"ה "עם אחד". וההוראה: שמכאן ולהבא לא יצטרכו להגיע לגזירת המן שתזכיר שבני ישראל "עם אחד"; פעולות של שמחה וכיו"ב בארצות הרוחה, עוזרת ומסייעת ליהודים שבארצות שמאחורי מסך הברזל - רוסיא. (ס"ג)

בפורים קטן תרפ"ז ידע כ"ר אדמו"ר מהוריי"צ שבאו מרגלים מהממשלה לשמוע מה ידבר. ועכ"ז דיבר אודות הענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז . . להשבית אויב ומתנקם". וההוראה. (ס"ד)

ייחודו של חג הפורים (על שאר החגים): שאע"פ שבני ישראל נמצאים בגלות ("אכתי עבדי דאחשורוש אנן"), עכ"ז מתנהגים הם כ"עם אחד" (קיום אהבת ישראל וכל התורה כולה). (ס"ה)

הטעם שהמגילה מספרת על גדלות משתה המלך אחשורוש (מאה ועשרים יום, "חור כרפס וגו'" ועוד) [אף שלכאורה נוגע רק שהרג את המלכה ושתי, והכתיר את אסתר] - ללמדנו: שכשם שאחשורוש ניצל את כל כוחותיו כמלך, (משתה גדול כו') - כך על כל יהודי לנצל את כל כחותיו לעניני תורה ומצוות (ואין להסתפק בקיום התורה ומצוות כהזולת). (ס"ו)

עה"פ "הוא אחשורוש" פירש רש"י "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו". ולכן מרדכי נשאר "משנה למלך" גם לאחר הריגת המן, כי אחשורוש נשאר רשע מתחילתו ועד סופו. וההוראה שכשם שאחורוש נשאר תמיד ברשעו, עאכו"כ שיהודי צריך לקיים תורה ומצוות תמיד; המן רצה ששללם של היהודים יהי' "לבוז" - הפקר לכל (ולא כתמיד שהשלל למלך) - כדי להגדיל את הגזירה, שהגויים עצמם ירצו להרוג את היהודים - כי עי"ז יקבלו שלל; בסוף המגילה כתוב: "כי מרדכי . . רצוי לרוב אחיו" ופירש רש"י: "ולא לכל אחיו, משום שפרש מסנהדרין והפסיק ללמוד תורה. ביאור הדבר: תלוי במחלוקת הירושלמי והבבלי האם העוסקים בצרכי ציבור תורתם "מתברכת" או רק "משתמרת". (ס"ז)

המגילה נקראת "מגילת אסתר " (ולא "מרדכי") כי אסתר מסרה נפשה להצלת בני ישראל. והטעם: כי קיום בני ישראל ("משפחה ומשפחה") תלוי בנשים. (ס"ח)

יישר כח להעוסקים ב"מבצע פורים". (ס"ט)

מגבית עבור קופת רבינו. (ס"י)

שייכות שושן פורים גם ליהודים שבערי פרזות. וההוראה. (סי"א)