בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה זה היום תחילת מעשיך (המשך: א)
תוכן ענינים
מעלת יום טוב שני ובפרט בר"ה שחל בשבת - עבודת המטה. בתקיעת שופר, בפועל; ביאור בדברי הרמב"ם ע"ד הרמז והגזירה שבתק"ש; וההוראה: כאו"א יכול להוסיף בכללות הבריאה. (ס"א)
ניגונים ע"י היוצאים מהגלות לאחרונה. (ס"ג)
ענין הידוע ("מיהו יהודי") יבוטל ע"י הניגון "אתה בחרתנו". (ס"ד)
אודות אחינו בני ישראל שמאחורי מסך הברזל. (ס"ה)
הגהות
בלתי מוגה
מוגה
הנחה:
מאמרים
ד"ה שובה ישראל (המשך: ב)
תוכן ענינים
הימים שבין ראש השנה לסוכות נקראים (בסידור האריז"ל) "ימי חול המועד" שענינים ביטול מלאכה ועסק בתורה וכו', וביחד עם ההתבוננות והמרירות - שמחה. ועד"ז בראש השנה ובכללות ענין התשובה; וכן ב"יארצייט" (אמירת תחנון וכו' ועם זה - "תיקון" ושמחה). לפועל - יש להוסיף בתורה ומצוות מתוך שמחה עד לפריצת הגדרים. (ס"א)
"הדרן" על מסכת שביעית "המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" כו'. (ס"ב)
המשך - הביאור בהחילוק שבין שמיטת קרקעות לשמיטת כספים; שייכות שנת השמיטה, שיש בה ענין מיוחד בדיבור "וזה דבר השמיטה" - לספירת המלכות; שייכות ספר התניא - שהתחלתו נאמרה בערב ראש השנה - לפסוק "כי קרוב אליך הדבר". (ס"ג)
מעלת "דבר ה'" (לגבי ציווי), הקובע את המציאות ללא אפשריות לשנות וע"ד "דבר ה' זו הלכה"; בעשרת ימי תשובה אין לדבר על ענינים בלתי רצויים ויתבטלו ממילא ע"י תוספת אור; ע"ד יסוד ספריות חדשות והרחבת הקיימות בכל מקום ומקום. (ס"ד)
ביאור בתורת הבעש"ט עה"פ "ורבת בנים אומללה" - ל' חיתוך וניתוק מעניני העולם; ביכל שבא לאחרונה מן השבי' - הוספה באגרת הקודש (ע"ד ראש השנה) דהאור חדש דראש השנה "יתגלה ממעטה לבושו". (ס"ה)
ו' תשרי אינו רק היום הששי, אלא מציאות של ששה ימי תשובה וממנו באים לחלקם השני של עשרת ימי תשובה - מתוך שמחה. (ס"ז)
מגבית עבור "קרן חנה". (ס"ח)
בלתי מוגה
בלתי מוגה
בהוס' לשיחו"ק
מאמרים
ד"ה שובה ישראל (המשך: ג)
תוכן ענינים
כו"כ מעלות בשבת ובקשר לתשובה (מצד השנה, הקביעות וכו') וענינה - תשובה עילאה, עליות בלי גבול. והעיקר שיבוא בפועל - אתדבקות רוחא ברוחא כו' - במחשבה דיבור ומעשה. (ס"א)
הקשר דתשובה ליום ח' תשרי, יום חנוכת בית המקדש - ב"חנוכה", ריבוי בלי גבול ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" - בכל שנה ושנה נמשך אור גדול, וצ"ל - כבבית המקדש - להאיר את העולם כולו. (ס"ב)
ההוראה מזה שבחנוכת בית המקדש אכלו ושתו ביום הכיפורים - ברוחניות. (ס"ג)
שאלות בפשוטו של מקרא עה"פ (לב, ל) "איכה ירדוף אחד מאה וגו'"; הכלל שאין רש"י מיישב קושי המתעורר בלימוד הכתובים שלאח"ז. (ס"ה)
דיוק בלקוטי לוי יצחק; המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת שביעית; הביאור ב(בפנימיות הענינים) בענין ב' קצוות שבתורה, מצוות בגשמיות ותשובה עד לעצמות ומהות, וההוראה - צריך לקרב גם יהודי הנמצא בדרגא הכי נמוכה אל העבודה הכי נעלית, ומתוך שמחה. (ס"ו)
ב' הקצוות הנ"ל(ס"ה) בענין הכתר ובעשרת ימי תשובה; ע"ד "משקה" - לקחת מעט שיפעול הרבה; הנחת רוח מ"הכנסת אורחים". (ס"ז)
סוף סוף יגיעו למצב ד"כולה משקה"; הביאור בפשוטו של מקרא וההוראה - ע"ד אי שליטת הגוי על ישראל שגם בזמן הגלות יש בהם אלקות בגלוי. (ס"ח)
הביאור בלקוטי לוי יצחק וההוראה - כאו"א שייך לעבודת רשב"י ומשה רבינו ע"ה, ועכ"פ - "שמץ מנהו". (ס"ט)
מוגה
הנחה:
מוגה
הנחה:
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה בסוכות תשבו
תוכן ענינים
בתפילת הלילה ב' ענינים - א) ההדגשה ד"לילה הולך אחר היום" (כי ערבית נתקנה נגד הקרבת אברי היום (ולאידך -) ב) הדגשת השייכות ליום שלאחריו, כמו תפלות ש"ק וכיו"ב, ולפיכך, לילה זה ממוצע בין חג הסוכות (שמוכרח הכנה מעתה) זמן שמחתנו, ובפשטות - שכבר אסף תבואה לכל השנה, ובין ההילולא שפירושו שמחת נישואין; ענינו של בעל ההילולא "לכתחילה אריבער", שייך לימים אלו, ימי ההכנה לחג הסוכות שבו מתגלים עניני ראש השנה (שהיו "בכסה"): פעולת תקיעת שופר (המביאה אל המרחב ו"מתעשרת" בסופה) ניכרת בגלוי בנטילת ד' מינים - "אנן ניצוחיא" ובהכנה לזה החל מי"א תשרי; צ"ל מלכתחילה אריבער" בכל עניני תורה ומצוות. (ס"א)
הכח להליכה "לכתחילה אריבער" הוא מהתורה שקדמה לעולם, לכן חיוב לימוד התורה הוא בשוה תמיד (עניני קדשים בלילה ובגלות) ועד שגם בחג הסוכות (שנקרא ע"ש מצות סוכה דוקא) אם ילמד יותר טוב בבית, אינו חייב לשבת בסוכה. לפועל - צ"ל "לכתחילה אריבער" בלימוד התורה עד לפריצת כל הגדרים. (ס"ב)
חג הסוכות שבו מקריבים פרים כנגד ע' האומות והאומות יחגגהו לעתיד לבוא כו' עד שאם היו יודעים את פעולת בית המקדש עבורם היו מקיפים אותו בלגיונות כו' - מלמד שהדרך האמיתית לשלום בישראל ובעולם היא שאומות העולם ידעו שעליהם להגן על ישראל ולא ח"ו ע"י שבירת המחיצה שבין ישראל לעמים - ע"ד "גיור כהלכה". (ס"ד)
מוגה
הנחה:
בלתי מוגה
תוכן ענינים
ליל שמחת תורה מחבר את עניני שמיני עצרת ושמחת תורה שמצד כל אחד צ"ל שמחה גדולה ביותר. (ס"א)
השמחה דשמחת תורה היא לגמרה של תורה - ענין רוחני, והשמחה דשמיני עצרת - שמחת המועד הקשורה ב"אספך מגרנך וכו'" - מענין גשמי וצ"ל דוקא בגשמיות ואעפ"כ שמיני עצרת קודם לשמחת תורה מפני העילוי שבמילוי הכוונה העליונה למטה דוקא. (ס"ב)
המשך - אעפ"כ אינו מובן, הרי בשמיני עצרת עומדים בתכלית הירידה בעניני העולם ואילו בשמחת תורה - בתכלית העילוי, למעלה מהעולם ומדוע שמיני עצרת קודם? (הביאור - לקמן); ההתבוננות במעלת התורה תביא לכיבוש העולם ע"י תורה מתוך שמחה גדולה. (ס"ג)
המשך - קדימת שמיני עצרת לשמחת תורה היא בדרך סיבה ומסובב - ע"י שנמצא בעולם יהי' הלימוד לאח"ז בשלימות יותר, ועניני העולם הם ההקדמה לדרגא שבה התורה נעלית מהעולם. (ס"ד)
הוראה מקביעות שנה זו דראש השנה, חג הסוכות ושמיני עצרת הם בשבת - וסמוך לשמחת תורה קורין (בחוץ לארץ) פ' וזאת הברכה (השייכת לפ' בראשית שלומדים במשך השבוע) - המשכת כל הברכות. (ס"ה)
אמירת "לחיים" ע"י ההולכים לשמח בבית הכנסת ועמם - כל הקהל. (ס"ו)
העברת הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום. (ס"ז)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה להבין ענין שמח"ת (המשך: א)
תוכן ענינים
ביאור הקושיא מפני מה אין שמחת תורה בחג השבועות והביאור ע"פ נגלה וע"פ פנימיות הענינים, ולמעשה - בשמחת תורה צ"ל כאו"א בתכלית השמחה. (ס"א)
הלוחות היו "חמש מול חמש" - חיבור ב' הקוין דסור מרע ועשה טוב בנקודתם הפנימית, מזה נשתלשל למטה באצבעות ידי האדם- חמש מול חמש, כאשר מוחא בשתי ידיו מוכיח שעבודתו היא בב' הקוין בבת אחת. (ס"ב)
הגהות
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ויכולו השמים (המשך: ב)
תוכן ענינים
בשנה זו שמחת תורה חל ביום א' ויש שבוע שלם של הכנה לשבת בראשית, וההוראה: שהעבודה צ"ל בשלימות (כל עבודה דכנסת ישראל בפני עצמו), וכן מובן גודל מעלת שבת (בראשית) - שיש שבוע שלם של הכנה לשבת. (ס"א)
בשנה זו ראש השנה חל בשבת, ההוראה בנוגע לאופן העבודה - שצ"ל שבת'דיקער יאר: מיעוט במלאכה, והוספה בתורה ומצוות. (ס"ב)
הכח לעבודה הנ"ל הוא, היות שבשבת יהודי למעלה מהטבע, לכן א"צ לעבוד, "לוו עלי, ואני פורע", ביאור דיוק לשון אדמו"ר הזקן בזה. (ס"ג)
המשך מהתוועדות דשמחת תורה: בענין "עשרת הדברות" - חמש דברות נגד חמש דברות: חמש דימין מצוות עשה, חמש דשמאל מצוות לא תעשה, - ואף שיש שבעה מצוות לא תעשה, ישנם מצוות עשה שנרמזים בלא תעשה; תר"כ אותיות כנגד תר"כ מצות (כולל מצוות דרבנן) - ביאור מתי נחשבים (גם ה)מצוות עשה דרבנן כמצוה בפני עצמן; גמרה של תורה בשבועות - וביאור מדוע שמחים בשמחת תורה. (ס"ד)
שאלות בפירוש רש"י מדוע לא מפרש, היתכן איך דיבר הנחש (עם חוה)? ובהערות לזהר בענין "ר"ש וכל חבריא", והביאור. (ס"ו)
מוגה
ליקוט:
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה ואברהם זקן
תוכן ענינים
בחודש כסלו כמה מאורעות: א) חנוכה שבו: 1) נס פך השמן (ובזה גופא נס גדול ביותר שלא מצאו שמן לח' ימים, רק ליום א' ומ"מ דלק ח' ימים - כדי "להודיע חיבתן של ישראל") 2) נצחון המלחמה. ב) י"ט כסלו - ראש השנה לחסידות; והקשר ביניהם: חנוכה - היונים רצו להשתמש בבית המקדש לעניני קליפה, חסידות - פעלה שלימוד התורה לא ינוצל לדברים בלתי רצויים; וההוראה: להזהר אפי' מ"אנרירן" טומאה. (ס"א)
הוראה הנ"ל נלמדת גם מפ' השבוע: "ויקם שדה עפרון", ופירש רש"י: "תקומה היתה לו" - שאברהם הוציא את השדה מגרעונה, והרימה לקדושה. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כד, נז) "ונשאלה את פי'". (ס"ד)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בענין "פתח ר' חזקי'... מי נתן למשסה יעקב כו'"; אודות השיטה שבזמננו יש כבר "אתחלתא דגאולה" - שהיא לא רק נגד ההלכה, אלא גם נגד המציאות במצב ארץ הקודש, ולדוגמא - לאחרונה מנסים בארץ הקודש לחזק את הידידות עם גרמני'. (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י ובהערות לזהר; אודות המצב לאחרונה - שמזלזלים בכבוד תנאים. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה קטנתי (המשך: א)
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (י"ט כסלו)
תוכן ענינים
ענין המיוחד בנס די"ט כסלו - פעולתו - "לעשות בארץ"; ההוראה הכללית מענין שלמעלה מן הטבע - לא להתפעל מהקשיים שבעבודה, וכתורת הבעש"ט - דוקא מתוך ה"עת צרה" - "יושע". (ס"א)
לקראת הילולא דהמגיד (בי"ט כסלו) נדפסו כתביו (שבהם נתן את עצמותו) וענינם הראשון - בקשר למדרש "לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש וגו'"; ביאור החילוק בין פירוש רש"י (דרך הפשט, חיצוניות הענינים) וביאור הרב המגיד (בפנימיות הענינים); ההוראה: צ"ל עסק בעניני עולם, ובזה גופא - לשם שמים. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לג, טז) "וישב ביום ההוא עשו לדרכו". (ס"ד)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בענין שנותיו של דוד; נתינת משקה לאלו שיצאו לאחרונה מן המיצר אל המרחב. (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בלקוטי לוי יצחק; וההוראה - "מאך נאך א חסיד". (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה פדה בשלום (המשך: ב)
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (י"ט כסלו)
תוכן ענינים
גאולת י"ט כסלו היא נס - למעלה מהטבע, וכן שבת לגבי יום חול הוא דוגמת נס. מוצאי שבת די"ט כסלו, היא דוגמת נס. ונקודת הענין: להרים את הענינים הגשמיים (טבע) לרוחניות (נס) [ע"ד "החכם ניכר באכילתו"]. (ס"א)
עבודה הנ"ל שייכת לכ"א - שהרי לכל יהודי יש נשמה, וע"י לימוד התורה (ובמיוחד תורת החסידות, הקשור לי"ט כסלו) - פועל שהנשמה תחדור בכל כוחות נפשו, ואזי יכול לפעול הרמה בענינים גשמיים. (ס"ב)
בעלי עסקים וכיו"ב, שיש להם השפעה - חובה עליהם לנצל ההשפעה לעניני תורה ומצוות. (ס"ג)
בתורה יש "אחדות" אמיתית - ולכן בכל פרט שבה מתבטאים כל הכללים שבתורה; ובנדו"ד נקודת האחדות - שבת: בימי השבוע (יום השביעי), שנה השביעית, בשנה זו ראש השנה חל בשבת, וכן י"ט כסלו ראש השנה לדא"ח חל בשבת. (ס"ד)
ע"ד חלוקת הש"ס (ומעלתו אפי' על לימוד כל הש"ס); "הדרן" על מסכת שבת ומסכת שביעית, והנקודה המשותפת בהם: שבשניהם מתחילים במצוה מן התורה ומסיימים במצוה דרבנן; ע"ד המאורע המבהיל שהתירו אח ואחות לינשא, והגדילו לעשות וטוענין שזוהי ההלכה, ולפלא שדווקא מפלגת גח"ל (גוש חרות-ליברלים) צועקים נגד, ואילו המפלגות הדתיות שותקות. (ס"ו)
סיום והתחלת ספר ה"תניא", ונקודת הדברים: "שבת" למעלה מהעולם, ונמשכת ופועלת בעולם. (ס"ז)
ע"ד מבצע "בית מלא ספרים", והשייכות המיוחדת לנשי ובנות ישראל. (ס"ח)
מעלת לימוד התורה - שע"י לימוד התורה במקום אחד, פועלים על כל (היהודים, בכל) העולם. (ס"ט)
אודות החובה להתעסק בקירוב עולים חדשים לתורה ומצוות וכו'. (ס"י)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה נ"ח מצותה משתשקע החמה (המשך: ג)
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (י"ט כסלו)
תוכן ענינים
בשבת - עליית כל ימי השבוע וגם השבת שלפני' (ובזה - כמה ביאורים), הרי כאן המקום להשלים עניני שבת שעברה - י"ט כסלו; צדקה - גמ"ח - באופן ד"עוסק" (עשי' ממש) ותפלה עם ציבור (עשי' עם הזולת) ובתורה - שיעורי חת"ת (שעיקרם העשי' ולא העיון), וע"י כל זה - "פדה בשלום" כמאמר חז"ל הידוע "כל העוסק וכו'". (ס"א)
מעיקרי עניני חנוכה - "חינוך", שענינו פעולה שנועדה לפעול על להבא; ע"ד ניצול ימי החנוכה לפעולות בענין החינוך והוראות כיצד לארגן מסיבות וכו'. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לח, יח) "חתמך ופתילך"; דיוק בלקוטי לוי יצחק על הזהר בענין "דאשתדל באורייתא להוי לי חיים וכו'"; הביאור בפירוש רש"י; ע"ד הרוצים לעשות שינויים בתורה ח"ו; שלילת האולימפידה ובפרט בדייטשלאנד. (ס"ד)
ע"ד הבחירות לרבנות בארץ הקודש; ע"ד "מיהו יהודי"; חומר הענין דלקיחת שוחד - ורמזים לכל הנ"ל בפרשת השבוע. (ס"ה)
סיום הביאור בלקוטי לוי יצחק, ובפירוש רש"י. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ויהי מקץ
תוכן ענינים
ע"פ נגלה - "אסרו חג" קשור בקרבנות החג ולכן חנוכה (ופורים) אין להם "אסרו חג", אך בפנימיות הענינים - הרי אדרבה, תכלית כל העילוים דחנוכה (וזאת חנוכה), היא דוקא הימים שאחריהם, בדוגמת ענין החינוך בכלל; לנצל ההתעוררות דחנוכה על כל השנה, והעיקר - מוסיף והולך ואור בפועל. (ס"א)
ע"ד החקירה אם חנוכה היא שטח א', או ח' נקודות; וי"ל שתלוי בב' הסיבות לימי חנוכה - נצחון המלחמה (שהי' בכמה קרבות) ונס פך השמן (שהי' ברגע א') - ועפ"ז יובנו כמה תמיהות בעניני חנוכה; כל הנ"ל בפנימיות הענינים; המשכת כל ענינים חנוכה (כולל הפעולות בין אנשי הצבא והתלמידים) על כל השנה. (ס"ב)
שאלות בפשוטו של מקרא, ומדוע לא גילה יוסף ליעקב ש"עוד יוסף חי"; המשך (מש"פ וישב, חנוכה, מבה"ח טבת) הביאור בפירוש רש"י בענין החותמת. (ס"ד)
שאלות בלקוטי לוי יצחק; הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י לפנ"ז); ע"ד מיהו יהודי". (ס"ה)
נתינת המזונות להתוועדות במוצאי ש"ק - להמשכת עניני חנוכה על כל השנה. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה ואלה שמות
תוכן ענינים
"לבנה" נמצאת בעולם כל החודש. ובראש חודש בה שמתחילה להאיר לעולם, וההוראה שעבודת היהודי היא - שהאלקות שבכל דבר יאיר. (ס"א)
הוראה מענין שנתחדש בזמן האחרון: נסיעת אנשים ל"לבנה". (ס"ב)
השבוע חל כ"ד טבת יום ההילולא דאדמו"ר הזקן. והחודש (המתברך משבת זו) חל יום ההילולא דאדמו"ר מהוריי"צ. הנקודה המשותפת ביניהם: שבתורתם אחרונה בחייהם - כתבו אודות הענין ד"דירה בתחתונים"; ב' ספרים דאדמו"ר הזקן (תניא והלכות תלמוד תורה) מתחילים באותו הענין - "תינוק משעה שנולד". (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ד, כד) "ויהי בדרך במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו"; שאלות בהערות לזהר בענין ארבע דרגות בבית המקדש כנגד שם הוי', וקישורם לסיום מסכת יומא. (ס"ח)
הביאור בהערות לזהר; הביאור ביפרוש רש"י, וההוראה אודות הרבנים - שהם צריכים להזהר ביותר מחילול ה', בקשר להמעשה דהיתר נישואי אח ואחות; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ו)
הגהות
בלתי מוגה
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה באתי לגני (המשך: א)
תוכן ענינים
השנה שנת השמיטה, ראש השנה הכללי, וי"ט כסלו - ראש השנה לדא"ח שניהם חלים בשבת, וצ"ל הוראה מכך (במיוחד שגם יום ההילולא חל בשבת והנשיא הוא הכל - "צי ער וויל, צי ער וויל ניט" -); כשם שבשבת, העולם הוא באופן דמחשבה, ומיוחד עם (הבורא), כך בעבודה צריך לגשת אל העולם מלכתחילה בהנחה ש"וועלט איז אלקות". (ס"א)
הוראה מפ' השבוע "בא" - להכנס לגמרי בתוך הענין (משא"כ "לך") וכך צ"ל כשעוסק בבירור הקליפה ("בא אל פרעה") ומאידך - "בא אל התיבה" - דתורה ותפלה - להכנס בפנימיות התיבות (והענין), והעיקר - שיבוא לפועל. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יא, י) "ויחדזק ה' את לב פרעה"; שאלות בלקוטי לוי יצחק (בענין "כתוב שמי ושוי לפתחך"); ע"ד המאורע בשווייץ המוכיח עד כמה השוחד מעוור ויה"ר שיתעורר בתשובה. (ס"ג)
הביאור בפירוש רש"י (ע"פ פירוש רש"י לפנ"ז); הביאור בלקוטי לוי יצחק; הענינים המופלאים וההוראה מפירוש רש"י - לעבוד עבודתו מבלי להתחשב בטבע הנפש הבהמית. (ס"ד)
הגהות
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה באתי לגני (המשך: ב)
תוכן ענינים
בכל התוועדות צ"ל החלטות טובות, ובפרט התוועדות שקשורה בבעל ההילולא שביקש שבהתוועדות יעשו החלטות טובות; ההחלטות צריכים להיות - בעניני בעל ההילולא: הפצת היהדות בכל מקום, ובפרט שזוהי עבודת דורינו. (ס"א)
שייכות הפצת היהדות לדורינו דוקא - (נוסף על הסימנים שבתורה ע"ז) מחמת גודל הרצון והתשוקה דבני ישראל (בדורינו) ללמוד תורה. (ס"ב)
ענין נוסף שבו עסק בעל ההילולא: שעזר וסייע ליהודי רוסי' בגשמיות ורוחניות. וההוראה שכך צריכה להיות ההנהגה עם היהודים שיוצאים עכשיו מרוסי' (ודלא כהמצב בארץ הקודש). (ס"ג)
כשם שיציאת מצרים היתה ב"יד רמה" כך יציאת מצרים בעבודה דכל יום ויום צריכה להיות בשמחה וב"יד רמה", וכן צ"ל בענין הנ"ל (העבודה עם יהודי רוסי'); צוה לנגן ניגון מרוסי'. (ס"ד)
ניגנו הניגון "סלושבא יעוורייסקאיא" (- עבודת היהודים), וביאר שייכות הניגון להמדובר לעיל (הפצת היהדות, עזר וסיוע ליהודי רוסי'); ע"ד המצב בארץ הקודש, שמבזבזים ממון רב, עבור ענינים שאין בהם כל תועלת - במקום לנצל הממון להקמת מוסדות תורה, ועזר וסיוע גשמי ורוחני, לעולים חדשים מרוסי' וכיו"ב. (ס"ה)
ע"ד "היתר" נישואי אח ואחות; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ו)
המדובר לעיל (בס"ד), שיש ללמוד מיציאת מצרים, שהעבודה צ"ל בשמחה וב"יד רמה", שייך במיוחד לפרשתינו - בשלח: שמעלתה וחידושה על פרשיות דלפנ"ז - "יד רמה". (ס"ז)
ע"ד השלמת הקמת "ע"א מוסדות" עד י"א ניסן - שע"י ההחלטה בתוקף (להקים המוסדות), יבוא הדבר לפועל; בהמשך להמדובר לעיל אודות שמחה - יוציאו לאור תקליט נוסף דניגוני חב"ד (ניחו"ח); מגבית עבור קרן תורה. (ס"ט)
נתינת קנקן יי"ש, עבור האסיפה בקשר להקמת "ע"א מוסדות". (ס"י)
הגהות
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ובני ישראל הלכו ביד רמה (המשך: ג)
תוכן ענינים
בש"ק מתעלים ימי השבוע, וגם השבת שלפניו, וזהו הזמן להשלים עניני השבוע ואעפ"כ - קדימה לעניני השבת עצמה - "שירה" - עבודה באופן של שמחה עד לעונג ו"שיר". (ס"א)
כ' בשולחן ערוך ליתן בשבת שירה מזון לפני העופות וכ' אדמו"ר הזקן שאינו נכון; ביאור פרטי הענין וההוראה מכך; השלמת עניני התוועדות דיום ההילולא. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י, בענין מלחמת עמלק; בלקוטי לוי יצחק בענין הקשר דשבת לספירת המלכות. (ס"ד)
הביאור בפירוש רש"י ע"פ פשוטו של מקרא וההוראה; הביאור בלקוטי לוי יצחק בענין השבת והקשר המיוחד לשנה זו. (ס"ה)
בפ' בשלח מסופר ע"ד הערב רב - גיור כהלכה - ובפ' יתרו - ע"ד שדיין צ"ל שונא בצע. והקשר ברור: כמה צ"ל מושלל לגמרי ענין השוחד. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה בחודש השלישי (המשך: ד)
תוכן ענינים
עיבור השנים ניתן קודם יציאת מצרים, ולאחר מתן תורה ה"ז מצד תורה, ואם בכל דבר צ"ל הוראה בעבודה, עאכו"כ בעניני "תורה אור": שנת העיבור משנת חמה - עבודה בתוקף ללא שינוי - עם לבנה - שיש בה שינויים עד להעלם לגמרי ואעפ"כ "גיט ער זיך א כאפ" בדוגמת מולד הלגנה; ההוספה (חודש) היא עוד יותר ממה שנחסר (22 ימים); הכח לזה - בברכת החודש. (ס"א)
קביעות ראש חודש אדר ראשון ביום השבת מדגישה עוד יותר את הוראת שנה זו (שראש השנה, חג הסוכות, שמיני עצרת, י"ט כסלו ויו"ד שבט חלים בשבת) שלימות התורה, עבודת התפלה וקיום המצות הם מתוך מנוחה ותענוג. (ס"ב)
הוראה מפרשת השבוע, יתרו, שענינה מתן תורה (גם) קשורה בשבת אותיות "תשב" - תשובה עילאה; אע"פ שעינינו ראו ואזנינו שמעו הרי מיד לאחר מתן תורה ניתן הכל דוקא ע"י משה וכן בכל הדורות. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יח, כז) "וישלח משה את חותנו" וענין שרש"י אינו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק (ע' פו) בענין "גדול אתה (חסד) ושמך בגבורה". (ס"ה)
הביאור בפשוטו של מקרא; הביאור בהערות לזהר; ע"ד "מיהו יהודי"; הביאור בפשוטו של מקרא. (ס"ו)
בלתי מוגה
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה כי תשא
תוכן ענינים
פ' שקלים "מחצית השקל" הוא ענין כללי השייך לכל השנה: שהרי בכסף זו קנו קרבנות עבור כל השנה, "ותפלות קנגד קרבנות תקנום", א"כ התפלות (קרבנות) דכל השנה שייכות ל"מחצית השקל"; ביאור בפירוש רש"י עה"פ (ל, יג) "זה יתנו - הראהו הקב"ה כמין מטבע של אש", היינו שע"י שיהודי יתן מטבע באופן של אש וחמימות, אז יהי' "כופר נשפו"; שאלות בדיוקי לשונות המדרש: א) "הראהו", ב) "נבהל ונרתע" משה רבינו, ג) "מטבע של אש". (ס"א)
ביאור דברי המדרש: משה נתקשה, היתכן, שכל יהודי נצטווה להביא מחצית השקל וזה "יכפר על נפשו", הרי ישנם יהודים שיתנו זאת מצד הציווי, ולא מרצונם באש וחמימות (ואיך אצלם יתכפר נפשם)? ומענה הקב"ה שכל יהודי מצד עצם נשמתו רוצה בקיום התורה ומצוות, ולכן כשנותן מחצית השקל הרי זה באופן ראש - ולכן מתכפר נפשו. וההוראה, בענין הפצת היהדות לכל יהודי (אף שאינו מבין בשכלו התורה ומצוות), ואדרבה - ע"י קיום התורה ומצוות, יביא את נשמתו לידי גילוי. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י בריש פרשתנו עה"פ (לה, א) "ויקהל משה גו' ששת ימים תעשה מלאכה וגו'". (ס"ד)
שאלות לקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בענין שרשב"י השלים אות בשמו דר' יוסי; הביאור בפירוש רש"י; ע"ד ה"היתר" לאח ואחות לינשא; ע"ד "מיהו יהודי". (ס"ה)
הביאור בהערות לזהר; התעוררות ע"ד מצוות הפורים, ונתן קנקן יי"ש להמתעסקים בדבר. (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה זכור (המשך: א)
תוכן ענינים
החיוב לשמוע פ' זכור הוא מדאורייתא, ומעלת מצוות דאורייתא - שפועלים בעולם (ולא כדרבנן שפועלים רק באדם); בפרשת זכור ב' ענינים, ושניהם תמוהים: א) מצות מלחמת עמלק, וצריך להבין מה השייכות בזה לזמן הגלות? ב) מצות "זכור את אשר עשה לך עמלק", וצריך להבין מהי התועלת בזכירה זו? (ס"א)
הביאור בהנ"ל: "עמלק" הוא קליפה שמקררת יהודים מתורה ומצוות. וע"י הזכירה ובאופן דמצוה מדאורייתא, פועל ביטול הקליפה, ולא רק בעצמו, אלא גם בכל העולם (דאורייתא פועל בכל העולם, כנ"ל) ומובן בפשטות שפעולה זו (זכירה) שייכת גם בזמן הגלות. ענין הנ"ל (ביטול עמלק - בכל העולם) נפעל אפי' ע"י זכירה של יהודי אחד (כפס"ד הרמב"ם הידוע). ולכן מצות זכירת עמלק - שייכת לכ"א (ולא לה"ציבור" כמלחמת עמלק). (ס"ב)
בי"ג אדר: "נקהלו היהודים כו' לשלוח יד במבקשי רעתם" ונהי' "ונהפוך הוא", שבני ישראל ניצחו במלחמה. והכח לזה בגלל שבני ישראל הם "יהודים" - שכופרים בעבודה זרה. והימים האלו נזכרים ונעשים; בגלל שהמלחמה נגעה לעצם נפשם ("יהודים" - כופר בעבודה זרה) - לא התעסקו בענינים שוליים כביזת השלל. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אדם כי יקריב מכם". (ס"ה)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר "הקצר קצרה ידי מפדות"; המשך (מש"פ ויקהל ס"א) בענין מחצית השקל; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)
הביאור בהערות לזהר; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ז)
"יינה של תורה" שבפירוש רש"י; התעוררות ע"ד "מבצע פורים". (ס"ח)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה איש יהודי (המשך: ב)
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (פורים)
תוכן ענינים
"הימים האלו נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" - קיום מצות מעשיות בפורים בכל שנה; תורת הבעש"ט: "הקורא את המגילה למפרע" - כאילו הוא מאורע שאירע בעבר - "לא יצא". (ס"א)
סיפור המגילה שייך לכולם - אנשים נשים וטף. (ס"ב)
המן הרשע הבין שאע"פ שבני ישראל הם "עם מפוזר ומפורד", עכ"ז ה"ה "עם אחד". וההוראה: שמכאן ולהבא לא יצטרכו להגיע לגזירת המן שתזכיר שבני ישראל "עם אחד"; פעולות של שמחה וכיו"ב בארצות הרוחה, עוזרת ומסייעת ליהודים שבארצות שמאחורי מסך הברזל - רוסיא. (ס"ג)
בפורים קטן תרפ"ז ידע כ"ר אדמו"ר מהוריי"צ שבאו מרגלים מהממשלה לשמוע מה ידבר. ועכ"ז דיבר אודות הענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז . . להשבית אויב ומתנקם". וההוראה. (ס"ד)
ייחודו של חג הפורים (על שאר החגים): שאע"פ שבני ישראל נמצאים בגלות ("אכתי עבדי דאחשורוש אנן"), עכ"ז מתנהגים הם כ"עם אחד" (קיום אהבת ישראל וכל התורה כולה). (ס"ה)
הטעם שהמגילה מספרת על גדלות משתה המלך אחשורוש (מאה ועשרים יום, "חור כרפס וגו'" ועוד) [אף שלכאורה נוגע רק שהרג את המלכה ושתי, והכתיר את אסתר] - ללמדנו: שכשם שאחשורוש ניצל את כל כוחותיו כמלך, (משתה גדול כו') - כך על כל יהודי לנצל את כל כחותיו לעניני תורה ומצוות (ואין להסתפק בקיום התורה ומצוות כהזולת). (ס"ו)
עה"פ "הוא אחשורוש" פירש רש"י "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו". ולכן מרדכי נשאר "משנה למלך" גם לאחר הריגת המן, כי אחשורוש נשאר רשע מתחילתו ועד סופו. וההוראה שכשם שאחורוש נשאר תמיד ברשעו, עאכו"כ שיהודי צריך לקיים תורה ומצוות תמיד; המן רצה ששללם של היהודים יהי' "לבוז" - הפקר לכל (ולא כתמיד שהשלל למלך) - כדי להגדיל את הגזירה, שהגויים עצמם ירצו להרוג את היהודים - כי עי"ז יקבלו שלל; בסוף המגילה כתוב: "כי מרדכי . . רצוי לרוב אחיו" ופירש רש"י: "ולא לכל אחיו, משום שפרש מסנהדרין והפסיק ללמוד תורה. ביאור הדבר: תלוי במחלוקת הירושלמי והבבלי האם העוסקים בצרכי ציבור תורתם "מתברכת" או רק "משתמרת". (ס"ז)
המגילה נקראת "מגילת אסתר " (ולא "מרדכי") כי אסתר מסרה נפשה להצלת בני ישראל. והטעם: כי קיום בני ישראל ("משפחה ומשפחה") תלוי בנשים. (ס"ח)
יישר כח להעוסקים ב"מבצע פורים". (ס"ט)
מגבית עבור קופת רבינו. (ס"י)
שייכות שושן פורים גם ליהודים שבערי פרזות. וההוראה. (סי"א)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה וידבר גו' זאת חוקת
תוכן ענינים
בפרשת פרה (טומאת מת) רואים שאפילו ע"י נגיעה נפרד ממש מקדושה, מצד שהוא "בנו יחידו של הקב"ה" ואפי' דבר קטן נוגע, וההוראה שבעניני תורה ומצוות צ"ל קלה כחמורה. והקריאה בתורה אחת בשנה פועלת על כל השנה. (ס"א)
סמיכות פ' פרה (בשנה זו) לפורים דבשניהם נוגע מחשבה, בפורים "לא עלתה על לבם מחשבת חוץ ח"ו", ובפ' פרה "אין לך רשות להרהר", וע"י שמירת המחשבה נפעלת הגאולה בשלימות. (ס"ב)
המשך (מפורים) שמצד המסירות נפש לא לקחו ביזה - אפילו באופן דבירור הניצוצות והקשר לפשטות הכתובים, וע"פ "יינה של תורה". "עם אחד" - אותו העם שהי' במתן תורה ופירושו ע"ד הנגלה דציבור לא מת, וההוראה "אל ייבוש" שברגע מצד הפנימיות נמצא במעמד הר סיני פועל (כבעבר) גם על אומות העולם. (ס"ג)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ו, יח; ז, א; ז, יא) מדוע אין מבאר הלשון "תורת" כבעולה ומנחה. (ס"ה)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (דף ריג) "ארי' תקיפא רביע על טרפי' . . ואתחזי כארי' רברבא רביע על קרבנא"; ביאור מדוע רש"י (ו, ז) צריך לבאר את הלשון "תורת" המנחה. (ס"ו)
הביאור בלקוטי לוי יצחק וההוראה בעבודת ה'. (ס"ז)
המשך הביאור בפירוש רש"י חטאת, אשם זבח השלמים; הקשר בין פורים ול"ג בעומר (פל"ג) א) ע"פ מאמר רשב"י "אמרו אותם", חיבור נגלה ופנימיות שעי"ז אין נתינת מקום לגזירת המן. ב) המן - עמלק - חוצפא בלא תגא, רשב"י - אנא סימנא בעלמא. (ס"ח)
"יינה של תורה" שבפירוש רש"י: הגברת צורה על החומר, ע"י אש מציאות חדשה ועד לדרגא דעבדי נאמן; ע"ד החוק "מיהו יהודי". (ס"ט)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה החודש הזה חוקת
תוכן ענינים
בפ' החודש יש לבאר ענינה וללמוד הוראתה המיוחדת (ע"ד "הלכות החג בחג") והנקודה העיקרית - בשמה, פ' החודש, ענין החידוש שהוא העיקר בסיפור יציאת מצרים וקרבן פסח. הנהגה ניסית שלמעלה מן הטבע (משא"כ בשאר הג' פרשיות) וההוראה לכאו"א בעבודתו לצאת ממדידה והגבלה; ההתחדשות ניכרת גם בטבע - מולד הלבנה. (ס"א)
מכאו"א נדרשת ידיעה רבה, אבל ביחד עם זה העבודה היא באופן ד"כי קרוב וגו'", כי בעצם המציאות היא "ניסית"; יש לעסוק בהשפעה על הזולת ולא לחשוב שזהו ענינו של הקב"ה; הכח לעבודה ד"נס" הוא ע"י ההוראה מכך ש"שמש וירח" (וההתחדשות שבהם) - "לא נבראו אלא לשמשני" (והוא פועל בהם את החידוש). (ס"ב)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה כי ישאלך בנך
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
סה"מ י"א ניסן ח"א
תוכן ענינים
ישראל… דור שבן דוד בא כו'". (ס"א)
ביום ההולדת צ"ל חשבון נפש כללי החל מנקודת העיקרית (בכל העבודה ד"לשמש את קוני") - ענין היגיעה ד"אדם לעמל יולד"; "בכל דרכיך דעהו" - בכל רגע ממש כולל שבת ויום טוב כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה ואם רגע אחד אינו מנוצל לכוונה הכללית - מזיק כוונת הבריאה (משל לזה מבעל הבית'סטע בביתה); לפ"ז מובן מ"ש הרמב"ם "יראה עצמו וכל העולם"; מוכרח להיות ענין התשובה - תיקון כל פרט; הכח לזה - ביציאת מצרים; ביאור בריש קאפיטל ע"ב בתהלים: "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן גו'". (ס"ב)
"בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - להכיר שבתוך לבושי הטבע ישנם נסים בדוגמת יציאת מצרים או בהשגחה פרטית בגלוי וזוהי ההכנה לנסים שבגאולה האמיתית והשלימה - כשם שיציאת מצרים היתה ע"י האמונה. (ס"ג)
המשך ה"הדרן" על מסכת כתובות - בענין "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיהיו טוענין פירות" וביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין שינוי הטבע לעתיד לבא; ע"ד התנהגות המפלגות הדתיות בארץ ישראל. (ס"ד)
אודות האמונה אל מול מאורעות השואה ל"ע - הטענות הן מפני שראייתנו היא בדוגמת המביט רגע א' באירוע שיש לו תחלה וסוף ומטרה וכו'. (ס"ה)
ע"ד "ע"א מוסדות" שבודאי יתרחבו וכו' ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"; ביאור בתחלת קאפיטל עב בתהלים "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן", דהי' "דן כיוצרו" ללא עדים והתראה כי ראה את שרש הענינים למעלה. אבל הפסק דין צ"ל לאחרי שהבין כך בשכלו, ועפ"ז - אף ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (ובאם לאו - גורם היזק), אעפ"כ מצינו שגדולי ישארל לא אמרו "בשם אומרו" לאחר שנקבע בשכלם ובדוגמת הלשונות השווים בראשונים; בענין "ע"א מוסדות" אין להסתפק בקירוב יהודים לתורה ומצוות אלא צ"ל שהמקורבים יהיו "טופח ע"מ להטפיח". (ס"ו)
ענין מיוחד בחג הפסח - הדגשת השייכות לדורות הבאים, וההוראה - בחשיבות החינוך. (ס"ז)
לנצל את הימים שעד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה; בשנה הבאה - ע"ב מוסדות והשתתפות מהתוועדות זו. (ס"ט)
* * *
בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.
הגהות
עוד
השיחה שבלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי שיחה א, תורגם ללה"ק ונדפס (בספר חידושים וביאורים בש"ס, ואח"כ) בקונטרס דבר מלכות, שכ"ק אד"ש הואיל לחלקו לכאו"א. לקונטרס המלאה.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה עבדים היינו
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
סה"מ י"א ניסן ח"א
תוכן ענינים
מבין הטעמים דשבת הגדול כתב אדמו"ר הזקן דוקא הענין ד"למכה מצרים בבכוריהם" כי דוקא בזה מודגש תוכן ענין הגאולה - לאחר ירידת הנשמה לעולם הזה ובגלות כו' והעבודה במסירות נפש עד שפעלה גם על המצרים עצמם. (ס"א)
ירידת בני ישראל לגלות מצרים היתה בגזירת הקב"ה וע"י ששמעו לפרעה שעשה עצמו כמסייע בלבנים גבר קושי השעבוד, כך ההולכים בשליחות נשיא דורנו, אינם צריכים ללכת אחר נשיא המדינה שבה הם נמצאים אלא לעסוק בהפצת היהדות ואזי יצליח; "שלח את עמי" צ"ל בשביל ש"ויעבדוני" ורק עי"ז יוצאים ברכוש גדול וע"ז בשליחות. (ס"ב)
שייכות פרשת מצורע לשבת הגדול ע"פ מ"ש הרמב"ן דטהרת המצורע היא הכנה לחג הפסח ומ"ש האור החיים ד"צפור החי'" קאי על משיח ודוקא בבחינת "אדם" שייך צרעת ובכאו"א יש ניצוץ משיח; וההוראה בעבודה. (ס"ג)
המשך (מליל י"א ניסן) בענין דברי הרמב"ם והראב"ד אודות מצב העולם לעתיד לבא וה"הדרן" על מסכת כתובות; ע"ד גיור כהלכה. (ס"ד)
שאלה בפשוטו של מקרא (יד, נג) "וכפר על הבית וטהר" ורש"י אינו מבאר. (ס"ו)
בלקוטי לוי יצחק אגרות (ע' רסג) ע"ד אופן הבנת האמוראים. (ס"ז)
הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י) וה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ח)
* * *
בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.
עוד
השיחה שבלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי שיחה א, תורגם ללה"ק ונדפס (בספר חידושים וביאורים בש"ס, ואח"כ) בקונטרס דבר מלכות, שכ"ק אד"ש הואיל לחלקו לכאו"א. לשלימות הקונטרס.
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה כימי צאתך
תוכן ענינים
מחג הפסח נמשך על כל השנה - חירות ושמחה (בעיקר) מימים הראשונים, גאולה העתידה (בעיקר) מימים האחרונים שבהם הפטרת הגאולה וסעודת משיח ושתיית ד' כוסות יין. (ס"א)
העילוי דסעודת משיח לגבי הפטרת אחרון של פסח: הפטרת אחרון של פסח - דיבור והבנה והשגה, שאינו שייך לכ"א; סעודת משיח - מעשה, ושייך גם לזה שלא ידע מאי קאמר; ענין סעודת משיח נתגלה ע"י הבעש"ט (ששמו ישראל) ושייך גם לזה "אשר בשם ישראל יכונה"; סעודת משיח מעורר ניצוץ משיח שבכאו"א. (ס"ב)
ביאור ענין ד' כוסות שנתגלה לאחרונה; לפרסם מנהג זה. (ס"ג)
הביאור במנהג ד' כוסות דוקא (ולא ג' מצות). (ס"ד)
ענין ד' בהגדה: "עאכו"כ טובה כפולה ומכופלת". (ס"ה)
בהפטרת אחרון של פסח: והדריך בנעלים, "מה יפו פעמיך בנעלים", ביציאת מצרים: "נעליכם בגליכם", בהסיפור דשמחת תורה: מציאת נעל בגן עדן, בסיפור אדמו"ר הזקן בברחו מנפוליון: שכחו נעל - ביאור הדיוק דנעל וענינו בעבודה; ע"ד התהלוכה - "והדריך בנעלים". (ס"ו)
ע"ד חיזוק השכונה. (ס"ז)
העילוי דהמצוות לאחר מתן תורה לגבי קיומה לפני מתן תורה; בעל הבית על העולם; ההוראה בעבודה - להיות בן חורין. (ס"ט)
המשך (מליל י"א ניסן ומש"פ מצורע) "הדרן" על מסכת כתובות - בענין ב' התקופות בימות המשיח. (ס"י)
הביאור בההקדמה - "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"; ההוראה מזה בעבודה. (סי"א)
ביציאת מצרים ומתן תורה נפעל מציאות חדשה - גירות; ע"ד "מיהו יהודי". (סי"ב)
חינוך הבנים תלוי בעיקר בעקרת הבית, שלילת הדאגה בדבר "תכלית" והלימוד בקאלעדזש. (סי"ג)
ע"ד היהודים ש"מאחורי מסך הברזל". (סי"ד)
* * *
בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.
עוד
השיחה שבלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי שיחה א, תורגם ללה"ק ונדפס (בספר חידושים וביאורים בש"ס, ואח"כ) בקונטרס דבר מלכות, שכ"ק אד"ש הואיל לחלקו לכאו"א. לשלימות הקונטרס.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
תוכן ענינים
חודש ניסן ענינו נס, ותוכן ענין ה"נס" הוא גילוי האלקות שב"טבע" (ובאופן דמלמעלה למטה - נס) ומחודש ניסן - "ראשון לכל חדשי השנה" - נמשך ענין זה לכל השנה (ע"י עבודת האדם - מלמטה למעלה) ובאופן ד"מן הקל אל הכבד", ולכן בחודש אייר העבודה קלה, שהרי יש מצוה בכל יום (ספירת העומר), שהיא מגלה בה"טבע", את האלקות שבו. (ס"א)
הנ"ל בנוגע להעבודה ב"טבע", וצ"ל התעלות גם בעבודה ד"נס" שאפילו שיש כבר גילוי אלקות - עכ"ז יש להוסיף ולהמשיך ולגלות עוד ועוד, והוראה זו למדים משבת אחר אחרון של פסח - שלאחר כל העילויים - החל מכך שפסח הוא "פתיחת" ענין הגאולה (ולכן "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" לעתיד לבא), וכן העילוי דאחרון של פסח על ימים שלפניו - מוסיף עילוי ועד ל"ויכולו" בתענוג וכליון. (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (טז, ב) "ואל יבוא בכל עת אל הקודש"; המשך (מליל י"א ניסן, מאחש"פ ומש"פ מצורע) ה"הדרן" על מסכת כתובות - בענין ב' התקופות בימות המשיח. (ס"ד)
שאלות בלקוטי לוי יצחק - השייכות בין פסח לנדב ואביהו; המשך (מליל י"א ניסן) בענין ה"שואה" דמלחמת עולם השני' - שאין זה בסתירה לאמונה בה', אמנם הגרמנים ימ"ש - עשו זאת מצד תכונתם הרעה כו'; "אזכרה" לשש מליון הקדושים, צריכה להיות ע"י הוספה בלימוד התורה, ומסירות נפש על תיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"ה)
שאלות בפרקי אבות בהקדמה - "כל ישראל יש להם כו' נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"; המשך הביאור בה"הדרן" על מסכת כתובות. (ס"ו)
הביאור בפירוש רש"י; בהערות לזהר; ובפרקי אבות. (ס"ז)
* * *
בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.
הגהות
עוד
השיחה שבלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי שיחה א, תורגם ללה"ק ונדפס (בספר חידושים וביאורים בש"ס, ואח"כ) בקונטרס דבר מלכות, שכ"ק אד"ש הואיל לחלקו לכאו"א. לשלימות הקונטרס.
בלתי מוגה
מוגה
הנחה:
מאמרים
ד"ה אל יפטר אדם מחבירו
הגהות
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה תניא א"ר יוסי זמנא חדא
תוכן ענינים
בהר, י"ז אייר
כל חלקי התורה הם תורה אחת, ולכן עניני פנימיות התורה ישנם בנגלה (ודוגמא לזה: מקור למאמר הזוהר "בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא"); רשב"י אמר תורה על "הנה מה טוב וגו'" וירדו גשמים ושייך לל"ג בעומר ע"פ נגלה - "שבת אחים גם יחד" דלא כתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה; שייכות ההתוועדות ל"שבת אחים"; שייכות מיוחדת לתלמידים עם רשב"י שביטל המחיצות שבין גליא ופנימיות התורה ולכן התלמידים יוצאים מכתלי בית המדרש לשדה - להראות שהתורה מגיעה לכל מקום. (ס"א)
כל זכרון צריך לחיותו מחדש ע"י לימוד הוראה בפועל ובל"ג בעומר: בפנימיות, כאו"א הוא תלמידי רבי עקיבא (וצריך לגלות את זה) דכשם שרבי עקיבא התעלה למדריגתו אע"פ שלא הי' לו ייחוס אבות כך יכול כ"א להגיע למעלתו (לפי ערך), וכשם שרבי עקיבא למד מהמים שטפטפו באבן כך יש ללמוד מכל דבר בעולם, ומתלמידי רבי עקיבא שלמרות גודל מדרגתם כו' היו צריכים להתעלות ולנהוג כבוד זה בזה - שכ"א צריך להוסיף ולהעלות בקודש. (ס"ד)
ההוראה מענין ההילולא דרשב"י, בנוגע לעצמו - דרגת רשב"י היא "תורתו אומנתו" וכאו"א צריך ללמוד מזה (כי כאו"א יש בתוכו ניצוץ מרשב"י) דבשעה שעוסק בתורה יהי' באופן ד"תורתו אומנתו" ויניח כל דאגותיו, ובנוגע לפעולה בעולם - דרשב"י פטר העולם כולו ממדת הדין וכאו"א צריך לראות העולם שקול ובפעולה אחת מכריע לכף זכות. (ס"ח)
שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (בה, כ) "וכי תאמרו מה נאכל" ורש"י אינו מבאר. (סי"ג)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בענין שמן המשחה. (סי"ד)
שאלות בפרקי אבות (פ"ד מי"ד) "רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה… ואל בינתך אל תשען". (סט"ו)
הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י לפני זה). (סט"ז)
הביאור בלקוטי לוי יצחק. (סי"ח)
הביאור בפרקי אבות. (סי"ט)
"יינה של תורה" שבפירוש רש"י - שלא להכניס גויים לארץ ישראל; ע"ד האני' שנסעה בשבת. (ס"כ)
(בהמשך להמכתב כללי) אודות הגלוסקאות וכלי מילת שיצמחו לעתיד לבא. (סכ"א)
ע"ד ה"פאראד". (סכ"ב)
הגהות
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה והתהלכתי בתוככם
תוכן ענינים
שם הסדרה "בחוקותי" מורה שזהו כללות ענינה - חוקים - ומכל המצוות נבחרו דוקא אלו, אע"פ שהם המעט בכמות ובאיכות, אלא להורות שהעבודה ד"(בחוקותי) תלכו" - עלי' מדרגא לדרגא צ"ל גם אצל הפחות שבפחותים שאינו שייך להבנה והשגה וכל התורה ומצוות הם אצלו כ"חוק" בלא טעם (וכמו"כ צ"ל עלי' גם אצל מי שבדרגא נעלית יותר); כאו"א אם רק הולך הוא ("תלכו") יגיע סוף סוף למטרה - בדוגמת היושב ברכבת ולכן צריך לקרב כל יהודי בכל מצב. (ס"א)
הביאור בהנ"ל - "בחוקותי" - באופן המתאים ל"עם חכם ונבון": בחוקותי קאי על הדרגא שהיא "חוק" גם לגבי הקב"ה כביכול, וההוראה: את כל חלקי התורה צריך לקבל באופן שלמעלה מהשגה; עפ"ז - ביאור בהא דתלמידי רשב"י היו משבחין אותו קודם הלימוד. (ס"ב)
שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (כו, יא) "ונתתי משכני בתוככם" ורש"י אינו מבאר; לקוטי לוי יצחק (ע' שלו) דר"א אמר תורה בשם רשב"י - "בן יכבד אב"; ע"ד המתעסקים ב"פאראד" שהביא לקידוש שם שמים וכו' ומזה יקחו כח על כל השנה ללימוד בהתמדה ושקידה. (ס"ה)
בפרקי אבות (פ"ה מט"ז) "כל אהבה שהיא תלוי' בדבר" וכו'. (ס"ו)
הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י עה"פ (שם)) "ולא תגעל נפשי אתכם". (ס"ז)
הביאור בפרקי אבות; הביאור בלקוטי לוי יצחק. (ס"ח)
הביאור בהנ"ל - "בחוקותי" - באופן המתאים ל"עם חכם ונבון": בחוקותי קאי על הדרגא שהיא "חוק" גם לגבי הקב"ה כביכול, וההוראה: את כל חלקי התורה צריך לקבל באופן שלמעלה מהשגה; עפ"ז - ביאור בהא דתלמידי רשב"י היו משבחין אותו קודם הלימוד. (ס"ב)
שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (כו, יא) "ונתתי משכני בתוככם" ורש"י אינו מבאר; לקוטי לוי יצחק (ע' שלו) דר"א אמר תורה בשם רשב"י - "בן יכבד אב"; ע"ד המתעסקים ב"פאראד" שהביא לקידוש שם שמים וכו' ומזה יקחו כח על כל השנה ללימוד בהתמדה ושקידה. (ס"ה)
בפרקי אבות (פ"ה מט"ז) "כל אהבה שהיא תלוי' בדבר" וכו'. (ס"ו)
הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י עה"פ (שם)) "ולא תגעל נפשי אתכם". (ס"ז)
הביאור בפרקי אבות; הביאור בלקוטי לוי יצחק. (ס"ח)
בלתי מוגה
תוכן ענינים
לימוד מפרשת השבוע, מנין בני ישראל, ע"ד גודל החביבות של כאו"א מישראל; לימוד מיוחד ממנין שבט לוי מבן חודש (אע"פ שעבודתם התחילה רק מל' שנה) כי לעבודה ד"שומרי משמרת הקודש" שייכים (בתור הכנה) גם התינוקות. וההוראה לכאו"א (כי שבט לוי שלוחי כל ישראל) אודות חשיבות החינוך החל מגיל חודש ובמיוחד לאם - שאז מסור לגמרי בידי'.
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה וידבר גו' במדבר
תוכן ענינים
הסדרה והספר נקראים בשם "במדבר" להדגיש את הענין דמתן תורה שהי' במדבר - פעולת התורה צ"ל גם במקום הכי תחתון; "במדבר" - תכלית הירידה - בא לאחר "ויקרא" - תכלית העלי' (קרבנות) להודות שצריך לפעול גם במדבר, כיון שהקב"ה הביאו לשם; מנין בני ישראל מלמד שכל ישראל שוים וצריך לעסוק גם עם מי שבדרגת מדבר, כמו שהקב"ה הראה חיבתו ע"י המנין. (ס"א)
עניני התורה הם תמידיים, אך בהדגשה ביום המאורע: בב' סיון נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" - דקאי על כתר כהונה, כהן גדול שנכנס לקדש הקדשים שבו הי' (לא רק נס אלא גם) "נמנע הנמנעות" - דרגא נעלית עד שחוקרי ישראל לא השיגוה (ולעתיד לבא יהי' בגילוי ד"אילני סרק יטענו פירות"); כתוב זה ("ואתם תהיו") הוא הוראה לכאו"א שעבודת הצדקה ולימוד התורה יהיו באופן ד"נמנע הנמנעות", למעלה מכל הגבלה. (ס"ב)
שאלה בפשוטו של מקרא (ג, א-ד) אודות שייכות סיפור נדב ואביהו לפרשתנו, ורש"י אינו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק אודות קדימת תפלין לטלית דלא כסדר הרגיל; שאלות בפרקי אבות (פ"ו מ"ג) - יו"ד קושיות במשנה "הלומד מחברו פרק אחד" וכו'. (ס"ד)
הביאור בפירוש רש"י (ע"פ פירוש רש"י לפני זה עה"פ (א, מט) "אך את מטה לוי וגו'); הביאור בזוהר; (התחלת) הביאור בפרקי אבות. (ס"ה)
(המשך) הביאור בפרקי אבות; המשך הביאור בפשוטו של מקרא (וברש"י הנ"ל). (ס"ו)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה בשעה שהקדימו (המשך: א)
תוכן ענינים
מתן תורה הי' בזכות הילדים - "בנינו ערבים בעדינו", וההוראה: שילדים ילמדו תורה בבתי ספר, מחנות קיץ וכיו"ב. (ס"ב)
הנ"ל קשור במיוחד לילדים שיצאו לאחרונה מ"אחורי מסך הברזל" (רוסי'); השתתפות של עשר עד עשרים אחוז בהוצאות "מחנות קיץ" לילדים אלו. (ס"ג)
ע"ד נתינת הצדקה בהתוועדות. (ס"ד)
ההכנה למתן תורה צריכה להיות בשני נקודות: א) "בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ב) פסק הלכה הוא רק לרבנים ש"הוי' עמו" - ואינו חושב מה יאמר פלוני וכו'. (ס"ה)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ועשית חג שבועות (המשך: ב)
תוכן ענינים
תורה כוללת כל הענינים והיא ע"ד המלך שיורד לאיש פשוט כו' ועי"ז ניתן הכח לקבלת התורה בשמחה וללימודה עד לקיומה בפועל. (ס"א)
כל פרטי התורה נכללים בא' ד"אנכי" כי תורה היא למעלה ממדידה והגבלה ולכן אין לקבלה כענין שכלי כו' ואעפ"כ, כדי לקבל את התורה אי"צ שהאדם יהי' בלי גבול, מפני הממוצע "משה עבדי" שבכאו"א; וההוראה - שצ"ל מסירה ונתינה לשקידה והתמדה בתורה; ע"ד התהלוכה - "והדריך בנעלים" - ומרומז במש"כ בהפטרה כמ"פ אודות "רגלים"; "לא יסבו בלכתן" יש ללכת למקום הראוי ולא לאן שיחפוץ מפני ביטול המציאות. (ס"ב)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה כה תברכו (המשך: ג)
תוכן ענינים
בשבת זו עלי' באופן דכליון ("ויכולו") ושלימות בעניני חג השבועות, אשר נקודתן הפנימית היא מתן תורה; כיון שיש לחג השבועות כמה שמות, י"ל שיש בו ענינים נוספים: חג הבכורים (מן השמן והיפה) - קו החסד, חג הקציר (ניתוק ממקום היניקה) - קו הגבורה, וחג השבועות (שכולל כמה שבועות) - קן התפארת, ופנימיותו - מתן תורה שיש בו ב' קצוות (בכמה ענינים); וההוראה: הלימוד צ"ל למעלה ממדידה והגבלה ולאידך - קיום ע"פ כל הפרטים; ישנם הכחות חיבור רצוא ושוב (כהסיפור מאדמו"ר הזקן שהוצרך ל"בייגל" כדי שלא לבוא לכלות הנפש) כיון שהכח בא מתורה אחת. (ס"א)
המשך (מיום ב' דחה"ש) - בביאור הגדר ד"צבור לא מת" ע"פ נגלה וע"פ פנימיות הענינים. (ס"ב)
שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (ז, ג) "עגלה לשני הנשיאים" ורש"י אינו מבאר. (ס"ד)
בלקוטי לוי יצחק בהערות לזוהר עה"פ (ו, כג) "כה תברכו את בני ישראל" - "מטרוניתא דא כנסת ישראל"; הביאור בפשוטו של מקרא ע"פ פירוש רש"י בפ' תרומה עה"פ (כו, טו) "ועשית את הקרשים". (ס"ה)
הביאור בהערות לזוהר; המשך בפירוש רש"י וההוראה (ע"ד "לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה"). (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה והי' באכלכם מלחם הארץ
תוכן ענינים
בתחלת שילוחם היו המרגלים בדרגא נעלית ביותר וכוונת משה היתה להביא את הבטחת הקב"ה ד"ארץ טובה ורחבה" להבנה והשגה פרטית ע"י הראי' ד"ויתורו" (ע"ד מה שבמתן תורה הי' צ"ל (גם) "נשמע") וכך צ"ל בעבודת כאו"א עד שגם מעשה המצוות יהי' בהשגה - ע"ד פרטי מצוות ציצית בפרשתנו. (ס"א)
גם הגישה לעניני העולם, "בכל דרכיך דעהו", צ"ל בהשגה - שבתוך העולם יראה ה"בראשית ברא אלקים", ויתבונן בתוך המציאות, דלא כהמרגלים שקבעו דעתם ואח"כ, כשכבר היו משוחדים, הביטו על המציאות ולכן אמרו מסקנא - "לא נוכל לעלות" - אע"פ שלא לשם כך נשלחו; הוראה לכאו"א עד כמה השוחד מטה מדרך האמת אף אם קודם לכן עומדים בדרגא נעלית ביותר; צ"ל הבנה והשגה אבל בהקדמה לזה - הביטול למשה, האמת. (ס"ב)
מהנ"ל בענין המרגלים לומדים שאיכות (התבוננות אמיתית) גוברת על הכמות (חיצוניות) וכך צ"ל בעבודת כאו"א: בריבוי הנבראים ובפירוד כו' צריך לראות אחדות ה'; גם חכמת האומות, בשנים הקרובות יותר לביאת משיח, נוטה לשיטת האחדות (אף בעניני הטבע) וכן המרגלים הלכו כל העת ביחד דוקא אף שהיו משבטים שונים. (ס"ג)
שאלה בפשוטו של מקרא אודות סמיכות הפרשיות (טו, יז) דמצות חלה ועבודה זרה (שם, כב) ורש"י אנו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (ע' קסא) - "ועתה יגדל נא גו'… זכאין אינון ישראל". (ס"ה)
הביאור בפשוטו של מקרא; הביאור בהערות לזהר; ע"ד "מיהו יהודי". (ס"ו)
שייכות תחלת הפרשה (מעשה המרגלים) וסופה (מצות ציצית) - בפנימיות הענינים וההוראה בעבודה; אודות ה"פגישה". (ס"ז)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
תוכן ענינים
חודש סיום ענינו - תורה, חודש תמוז ענינו - גאולה, קביעות השבת - ביום ל' סיון, א' דראש חודש תמוז - איחוד וקישור ב' הענינים; הביאור: לימוד התורה (סיון), שלימותו - כשמגיע למעשה המצוות (תמוז, גאולה), ובזה גופא מעלה מיוחדת למצוות, המבררים וגואלים ניצוצות שהיו בקליפות "כיתרון האור מתוך החושך". (ס"א)
קרח טעם שרוצה להיות כהן גדול, והחסרון שבדבר - לא עצם הרצון (שהוא דבר טוב, עד שגם משה אמר "גם אני רוצה בכך"), אלא החסרון הוא - שהטענה הביאה למחלוקת על אהרן, וההוראה; כהן גדול הוא: שלא יוצא מחוץ לירושלים - "יראה שלם", היינו שמחשבה דיבור ומעשה שלו הם רק בתורה ומצוות, והוא בתכלית הביטול לאלקות, ולדרגא זו צריך כל אדם לשאוף; "ויגמול מטה אהרן שקדים", וההוראה. (ס"ב)
שאלות בפשוטו של מקרא ע"ד "און בן פלת" בהמשך מחלוקת קורח; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר עה"פ "הנחמדים מזהר ומפז רב" - "אשתדל בפתגמי דאורייתא"; התעוררות ע"ד הרישום למחנות קיץ על טהרת הקודש; ביאור בהמכתב כללי די"ב סיון - שימי תשלומין דחג השבועות מסתיימים בי"ב סיון (ולא י"ג); ביאור בלקוטי שיחות השבועי - בענין שמשה קרא להקב"ה "אלקי הרוחות לכל בשר"; הביאור בפשוטו של מקרא; ע"ד תיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"ד)
המשך הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י); הביאור בהערות לזהר; "יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ו)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה וירד מים עד ים
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ התוועדויות - י"ל בפעם הראשונה
ד"ה מי מנה עפר יעקב (המשך: א)
תוכן ענינים
התורה (וכל המנהגים וכו') היא תורת חיים (תמיד ולא רק בימים מיוחדים) ועם זה - תורת אמת ולכן בי"ב תמוז מדי שנה צ"ל התעוררות ושמחה אמיתית אע"פ שעברו עשרות שנים מהגאולה, ע"י התבוננות בסיבת המאסר (- הרדיפות על דת ישראל - והגאולה היא תוספת בתורה ומצוות) וקבלת החלטות טובות ברבים. (ס"א)
ענין עיקרי בפרטי סיבת המאסר - המאמר דפורים קטן תרפ"ז בו מעורר ע"ד "מפי עוללים ויונקים יסדת עז" וההוראה בחינוך "עוללים ויונקים" גם כשנראה שאי אפשר בדרך הטבע, כשם שבעל הגאולה דיבר על כך במאסקווא במסירות נפש, בידעו את התוצאות שעלולות להיות. (ס"ב)
התעוררות בגודל ענין החינוך, ע"פ סיפור הגמרא אודות יהודה בן גמלא שהושיב מלמדי תינוקות כדי שלא תשתכח תורה מישראל - אפילו בזמן שבית המקדש קיים ו"מציון תצא תורה" - כי מי שלא הי' לו אב לא למד - ובפרט בתקופתנו שגם רבים מהאבות לא למדו, וכשיעסקו כדרוש - בודאי יהי' "הקב"ה עוזרו". (ס"ג)
ביאור פרטי הפסוק (תהלים עב, ב) "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" - ע"פ הפירושים השונים והביאור בפנימיות הענין ד"ים" ע"פ המדרשים וכו'. (ס"ד)
הוראה (הנלמדת מכתוב הנ"ל) לעסקנים וכו' - אודות חלוקת כספי ציבור באופן המתאים. (ס"ה)
הדגשת תפקידן של נשי ישראל בשליחות (הנ"ל) בענין החינוך, ובפרט - בחינוך תינוקות כפשוטו. (ס"ו)
יש טוענים שאינם יכולים לחיות מחדש את עניני י"ב תמוז, כי אף שאפשר ע"י התבוננות (כנ"ל ס"א), א"א לתקוע המחשבה בחוזק מפני הענינים המבלבלים, והמענה: ללמוד מבעל הגאולה שגם כשעסק במסירות נפש בהפצת היהדות, טיפל גם באנשים פרטיים עד שבליל המאסר הי' עייף מכך, ועאכו"כ שכאו"א צריך להניח עניניו הפרטיים כדי לעסוק בחינוך "שלא תשתכח כו'"; כיון שהדפיס רשימה זו הרי זה שייך לכאו"א; כשיעסקו מתוך שמחה ואהבה לא יראו את הקשיים. (ס"ז)
המשך (משיחות חודש ניסן - ליל י"א ניסן, ש"פ מצורע - שבת הגדול, אחש"פ, ש"פ אחרי – שבת מבה"ח אייר) בענין שיטת הרמב"ם אודות מצב העולם לעתיד לבא; מגבית וסיום בניגונים. (ס"ח)
* * *
בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.
עוד
השיחה שבלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי שיחה א, תורגם ללה"ק ונדפס (בספר חידושים וביאורים בש"ס, ואח"כ) בקונטרס דבר מלכות, שכ"ק אד"ש הואיל לחלקו לכאו"א. לשלימות הקונטרס.
המאמר (כעין שיחה) ד"ה וירד מים עד ים, לא נרשמה כמאמר בסה"מ מהדורה הראשונה, כ"א בתו"מ התוועדויות.
המאמר (כעין שיחה) ד"ה וירד מים עד ים, לא נרשמה כמאמר בסה"מ מהדורה הראשונה, כ"א בתו"מ התוועדויות.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה דרך כוכב מיעקב (המשך: ב)
תוכן ענינים
שבת הוא - "ויכולו" מלשון כליון ותענוג, של כל ימי השבוע, ובפרט דיום שישי (שבו עיקר ההכנה לשבת); בשבת זו ה"ויכולו" די"ב-י"ג תמוז, וההוראה: שההחלטות טובות די"ב-י"ג תמוז יבואו למעשה בפועל בשבת (ובאופנים המתאימים לשבת - בדיבור כו'). (ס"א)
א' מההחלטות טובות שהיו בהתוועדות די"ב תמוז: חינוך על טהרת הקודש, לכל ילדי ישראל ובפרטיות: להשתדל שבל מקום יהי' קופת גמ"ח, וספרי' להשאלת ספרי קודש, וכל זה יהי' בפרסום גדול. (ס"ב)
החלטה בהתוועדות הנ"ל: מגבית עבור קרן תורה - ללומדי תורה לשמה; פרשתינו נקראת "בלק", ולא "בלעם", אע"פ שעיקר הסיפור הוא אודות בלעם - מכיון שבלק יעץ לבלעם לקלל, וההוראה; המשך (מי"ב תמוז, ומשיחות חודש ניסן - ליל י"א ניסן, ש"פ מצורע - שבת הגדול, אחש"פ, ש"פ אחרי – שבת מבה"ח אייר) בענין שיטת הרמב"ם בענין מצב העולם לעתיד לבא - "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" ותקופת תחיית המתים. (ס"ג)
ביאור המעשה הידוע מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע - שאכל בערב פסח הסוכרי' של מלאך מיכאל, ולא מכר לגוי וכיו"ב. (ס"ד)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כב, כח) "ויפתח ה' את פי האתון"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בההערות לזהר עה"פ "ויקרא אל משה". (ס"ו)
הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר. (ס"ז)
"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ח)
* * *
בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.
עוד
השיחה שבלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי שיחה א, תורגם ללה"ק ונדפס (בספר חידושים וביאורים בש"ס, ואח"כ) בקונטרס דבר מלכות, שכ"ק אד"ש הואיל לחלקו לכאו"א. לשלימות הקונטרס.
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה וידבר משה א"ר המטות
תוכן ענינים
בשבת זו - ע"פ מנהג חב"ד - אין נוהגים בעניני עצב - כבימי החול דג' השבועות - כי ה"שבת" מעלים על עניני העצבות, ונוסף על זה יש עילוי מיוחד לשבת זו, מצד החודש - "מנחם אב", ניחום מענינים המעציבים, עד לעילוי הכי גדול של "מלכתחילה לא אשים עליך" - מקדים רפואה למכה, ולכן אין צורך בעצבות בשבת, ולהיפך - צ"ל בשמחה. (ס"א)
פרשת השבוע "מטות" שייכת במיוחד לימים אלו: מטות - א) מטה שנפרד מהעץ, ב) המטה קשה וחזק. חודש אב (גלות) - א) גלות - שנפרדים מהמקור, ב) "מנחם (אב)" - שמקבלים (נחמה-) כח מיוחד ביותר בגלות (כדי להתגבר על כל הקשיים). (ס"ב)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ל, יז) "אלה החוקים אשר צוה ה' וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר עה"פ "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים". (ס"ד)
הביאור בפירוש רש"י; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ה)
אודות גודל ענין החינוך. (ס"ו)
הביאור בהערות לזהר; הוראה: לסדר מחר התוועדות רבתי, כולל - בבשר ויין כו'. (ס"ז)
0
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה זכור הוי' מה הי' לנו
תוכן ענינים
כיון שהתורה היא תורת חסד בכל פרטי' הרי גם היפך הנחמה הוא, בעצם, חסד ע"ד "גם זו לטובה" (משא"כ "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", שאין זה עצמו טוב) ובשבת חזון - כפירוש הר' לוי יצחק מבארדיטשוב בפסוקי ההפטרה עצמם וע"פ פשוטם (אלא שזהו חסדים המכוסים). (ס"א)
גם הפשוט שבפשוטים יכול לראות את הנחמה שבשבת חזון: א) התחלת ההפטרה "חזון ישעי'" לשון ישועה, ב) תשעה באב נקרא "מועד" ואין אומרים בו תחנון, ג) חודש תמוז מלא וכשתתגלה הנחמה שבאב יהי' כולו נחמה; כדי להביא כל זה לגילוי הי' השטורעם ב"ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" ולפועל - אמירת "לחיים" ע"י הילדים והילדות "מפי עוללים ויונקים". (ס"ב)
הדגשה מיוחדת במעלת "הבל תשב"ר" שכתוב באגדה שבתורה - כנגד עולם העשי' וגם הובא להלכה. (ס"ג)
המיוחד בשבת זו - קביעות תשעה באב ביום ג' שהוכפל בו כי טוב – "טוב לשמים וטוב ולבריות" - ביאור בענין התאחדות ב' העבודות ושייכותם לביטול הגלות (התחלקות) וההוראה להוסיף ב"ציון במשפט תפדה" (- תורה, טוב לשמים) וב"שבי' בצדקה" (- טוב לבריות), למעלה ממדידה והגבלה; מעלת "הבל שאין בו חטא" היא ביחס לתינוקות עצמם. (ס"ד)
שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (א, לז) "גם כי התאנף ה'" גו' ורש"י אינו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (בפ' ויחי) דסיחון ועוג שמות בגלות, ע"ד יוסף. (ס"ו)
הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י); הביאור בהערות לזהר, וההוראה בעבודת ה'. (ס"ז)
לערוך כינוסי ילדים בתשעה באב ליד הכותל המערבי. (ס"ח)
הגהות
בלתי מוגה
מאמרים
תוכן ענינים
ביום ההילולא ישנה עלי' בנשמה (כי מתחדש ענין ההסתלקות - התקבצות כל עמלו) ומעלה בכך כשחל בשבת, ועילוי זה נמשך אל השייכים לבעל ההילולא ע"י לימוד תורתו שלמעלה מזמן ומקום כפי שראו ד"מקום הארון אינו מן המדה" (ביאור בזה); העלי' ביום היארצייט היא באין ערוך לגבי כל השנה. (ס"א)
שייכות היארצייט לפרשת השבוע: "עקב" לשון סוף ובבחינת הזמן - "אחרית הימים", הזמן דקבלת השכר שבא מיד לאחר העבודה (ע"ד מצוה גוררת מצוה) באופן ד"עולמך תראה בחייך" אלא שהוא בגדרי העולם והתכלית היא - למעלה מההגבלות, ועד"ז יארצייט - תכלית העילוי ללא הגבלות הגוף, כאשר "אל עפר תשוב" ובפרט אצל בעל היארצייט שקודם לזה הי' בגלות באופן ד"ונפשי כעפר לכל תהי'". (ס"ה)
"עקב": בזמן - אחרית הימים, באדם - עקב שברגל, ובמשפחה - בן ובת (ו"ה שבשם הוי') וההוראה - עד כמה צריך להתמסר לחינוך קטנים וקטני קטנים. (ס"ח)
שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (י, י) "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום" ורש"י אינו מבאר; אודות מעלת לוחות השניות באופן ד"כפליים לתושי'" עבודת התשובה. (סי"ב)
הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י בכל מקום לפני זה), וההוראה ע"ד גודל מעלת התורה. (סט"ז)
בפרשת השבוע (י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" - ע"ד הקדמת היראה לפני לימוד התורה ולפני פסק דין. (ס"כ)
בכ' אב - מ' יום קודם ראש השנה - התעוררות נוספת בענין החינוך. (סכ"ב)
הגהות
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
ד"ה אני לדודי
תוכן ענינים
מעלת חודש אלול - גילוי י"ג מדות הרחמים, כמשל הידוע דאדמו"ר הזקן ממלך בשדה, ומעלת שנה זו שהנ"ל - מלך בשדה - באופן דשנת השמיטה "א שבת'דיקער יאר". (ס"א)
בשנה זו - חל שבת מברכים החודש אלול בפרשת ראה ולא בפרשת עקב, וההבדל ביניהם: ראה ענינו - קיום התורה ומצוות מתוך הבנה והשגה, ואז דוקא התורה ומצוות חודרים גם בכוחות הגלויים; עקב ענינו - קיום התורה ומצוות מתוך קבלת עול, ובשנה זו צריך להיות ההנהגה - גם בחודש אב (שבו חל פרשת ראה), וגם בחודש אלול (המתברך מפרשת ראה) - באופן ד"ראה". (ס"ב)
שאלות בפשוטו של מקרא מדוע אין ציווי בפסח על ענין השמחה, ורש"י אינו מבאר; ע"ד חינוך הילדים, וההוראה בזה מפרשת ראה, ומחודש אלול. (ס"ד)
שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר - בענין שייכות התיבה "אלול" לספירת המלכות; משל הנ"ל דחודש אלול (מלך בשדה), ושייכותו לזמן הגלות. (ס"ה)
הביאור בפירוש רש"י; ע"ד המצב בארץ הקודש - שאין מרשים ליהודים לקנות בתים בעיר העתיקה בירושלים. (ס"ו)
הביאור בהערות לזהר. (ס"ז)
המשך הביאור בפירוש רש"י. (ס"ח)
בלתי מוגה
מוגה
מאמרים
תוכן ענינים
לכאורה, פלא כיצד ח"י אלול נותן חיות בעניני אלול, שעד אז ישנה עבודת התשובה ע"פ תורה כו' ואעפ"כ חסר חיות?! עד"ז - שהבעש"ט ואדמו"ר הזקן, נשמות חדשות, הביאו לגילוי הארת המשיח - ענין חדש לגמרי (ועד שמשה רבינו לגבי משיח הוא כמו "א דאקטאר פאר דער פראקטיקע"), אע"פ שגם קודם לזה הי' העולם ולימוד התורה בו? והביאור דחיות ענינה - פנימיות. הבעש"ט ואדמו"ר הזקן המשיכו פנימיות עתיק, ובעבודה (בכל הג' קווין: תורה תשובה וצדקה) באופן שמתאחד עם העבודה עד שמציאותו מתבטלת; אף שזוהי עבודה נעלית, מ"מ שייכת לכאו"א בכח הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. (ס"א)
הוראת הפרשה היא החל משמה - "תבוא", להכנס לעניני תורה ומצוות לגמרי עד לביטול המציאות (בדוגמת רשב"י ש"מאן פני האדון ה' דא רשב"י" ושמץ מנהו שייך לכאו"א), והכח לזה ע"י "וירשתה וישבת בה", ולכן כל ישראל הביאו ביכורים רק לאחר י"ד שנה משנכנסו לארץ (אף שחלק מהם קבלו נחלתם קודם); עבודה זו צ"ל בשמחה ובכח חודש אלול. (ס"ב)
שאלה בפשוטו של מקרא (כז, טו-כו) מדוע בוחר הכתוב "לברך את העם" (וכן להיפך) דוקא בי"ב ענינים אלו ורש"י אינו מבאר; בלקוטי לוי יצחק (בפרשת חוקת) - עה"פ "היום הזה נהיית לעם" - דקאי על ראש השנה ושייכותו ל"זאת חוקת התורה"; קביעות שיעורי לימוד לאורחים. (ס"ד)
בפשוטו של מקרא - ביאור בפרטיות אודות הקשר דכ"א מי"א ה"ארור" שבפרשה עם י"א השבטים. (ס"ה)
הביאור בהערות לזהר. (ס"ו)
מתורת הבעש"ט עה"פ "קומי אורי", בקשר לנשיאי ישראל, יש ללמוד הוראה במעלת העסק בצרכי ציבור ובמיוחד - בחינוך תשב"ר; יש לזכור שכ"ק אדמו"ר נמצא עם כ"א משלוחיו ו"עומד ומשמש" ויש לעסוק בכל עניניו ללא כל דאגה; השלמת המגבית דח"י אלול. (ס"ז)
אודות כינוס המוסדות: הילדים והילדות הבאים לתשרי יכנסו למוסדות החינוך. (ס"ח)
הגהות
בלתי מוגה
תוכן ענינים
מעלת ההתכנסות בבני ישראל בכלל ובמיוחד בחודש אלול ובימים הסמוכים לראש השנה, ובפרט - במטרה לטובת חינוך שהוא בנין עם ישראל; הוראה מפ' השבוע "נצבים" בתוקף (ללא התפעלות מהעולם) המנוצל, בעיקר, לחיזוק החינוך; הדגשה בחינוך "טף" בסמיכות לשנת "הקהל"; ברכות לכתיבה וחתימה טובה וכו'.
בלתי מוגה
מוגה
ליקוט:
מאמרים
ד"ה זה היום תחילת מעשיך (המשך: א)
תוכן ענינים
בראש השנה "נמשך אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם"; פרשת נצבים עמידה בתוקף, "לפני הוי' אלקיכם" לפני המלך "ועבד מלך מלך". (ס"א)
הנ"ל "נצבים" עמידה בתוקף - יכול להיות בב' אופנים: א) בקבלת עול ("עבד"), ב) תענוג, ומעלת בני ישראל שמקבלים את הקב"ה מתוך תענוג "ומלכותו ברצון קבלו עליהם", ובשנה זו ששבת חל בכ"ה אלול שהוא יום בריאת העולם, ההוראה היא: שעל בני ישראל להחדיר גם בעניני העולם תענוג ובסגנון אחר: "לעשות לו ית' דירה בתחתונים". (ס"ב)
בעבודה מתוך "תענוג" יש כו"כ דרגות (עשי' שבתענוג, תענוג שבתענוג וכו'), ושנה זו שנת השמיטה היא תענוג שבתענוג, וההוראה. (ס"ג)
שאלות בפשוטו של מקרא מדוע נאמרה מצות הקהל בפרשת וילך ולא בפרשת תבוא, ורש"י אינו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק בענין שרש הנשמות. (ס"ה)
ע"ד הכנסת אורחים - חסר. (ס"ו)
הביאור בפשוטו של מקרא ע"פ פירוש רש"י; מצות הקהל במשכן. (ס"ז)
הביאור בלקוטי לוי יצחק; כינוסי הילדים בימי הסליחות ובעשרת ימי תשובה. (ס"ח)
הוראה בעבודה מפרשת האזינו; ברכות לשנה טובה בגשמיות וברוחניות. (ס"י)
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה זה היום תחילת מעשיך (המשך: ב)
תוכן ענינים
אע"פ ש"עולם על מילואה נברא", והאדם נברא ביום השישי, בכל זאת הוא "תחלת מעשיך" ע"ד מה שבהלכה (דטהרת כלים) דעתו של האדם קובעת את שלימות הכלי, ובבריאת האדם נתגלה ענין נעלה יותר בבריאה - הכוונה דתכלית הבריאה היא "באו נשתחוה ונכרעה גו'"; וההוראה בעבודה: בכל א' מארבעים הימים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים מתגלים ענינים נוספים וצ"ל עבודה חדשה. (ס"ב)
ההכנה לראש השנה ע"י "אתם נצבים… כולכם" - ביחד עם קבלת האורחים. (ס"ג)
לפרסם ב' נקודות עיקריות: א) כל אחד מישראל הוא "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" של הקב"ה הנותן לו את כל הכחות והכלים למלא תפקידו (ביאור בזה), ב) לנצל את יום ערב ראש השנה להוספה בצדקה ומתוך שמחה. (ס"ד)