תוכן ענינים

הימים שבין ראש השנה לסוכות נקראים (בסידור האריז"ל) "ימי חול המועד" שענינים ביטול מלאכה ועסק בתורה וכו', וביחד עם ההתבוננות והמרירות - שמחה. ועד"ז בראש השנה ובכללות ענין התשובה; וכן ב"יארצייט" (אמירת תחנון וכו' ועם זה - "תיקון" ושמחה). לפועל - יש להוסיף בתורה ומצוות מתוך שמחה עד לפריצת הגדרים. (ס"א)

"הדרן" על מסכת שביעית "המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" כו'. (ס"ב)

המשך - הביאור בהחילוק שבין שמיטת קרקעות לשמיטת כספים; שייכות שנת השמיטה, שיש בה ענין מיוחד בדיבור "וזה דבר השמיטה" - לספירת המלכות; שייכות ספר התניא - שהתחלתו נאמרה בערב ראש השנה - לפסוק "כי קרוב אליך הדבר". (ס"ג)

מעלת "דבר ה'" (לגבי ציווי), הקובע את המציאות ללא אפשריות לשנות וע"ד "דבר ה' זו הלכה"; בעשרת ימי תשובה אין לדבר על ענינים בלתי רצויים ויתבטלו ממילא ע"י תוספת אור; ע"ד יסוד ספריות חדשות והרחבת הקיימות בכל מקום ומקום. (ס"ד)

ביאור בתורת הבעש"ט עה"פ "ורבת בנים אומללה" - ל' חיתוך וניתוק מעניני העולם; ביכל שבא לאחרונה מן השבי' - הוספה באגרת הקודש (ע"ד ראש השנה) דהאור חדש דראש השנה "יתגלה ממעטה לבושו". (ס"ה)

ו' תשרי אינו רק היום הששי, אלא מציאות של ששה ימי תשובה וממנו באים לחלקם השני של עשרת ימי תשובה - מתוך שמחה. (ס"ז)

מגבית עבור "קרן חנה". (ס"ח)

תוכן ענינים

כו"כ מעלות בשבת ובקשר לתשובה (מצד השנה, הקביעות וכו') וענינה - תשובה עילאה, עליות בלי גבול. והעיקר שיבוא בפועל - אתדבקות רוחא ברוחא כו' - במחשבה דיבור ומעשה. (ס"א)

הקשר דתשובה ליום ח' תשרי, יום חנוכת בית המקדש - ב"חנוכה", ריבוי בלי גבול ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" - בכל שנה ושנה נמשך אור גדול, וצ"ל - כבבית המקדש - להאיר את העולם כולו. (ס"ב)

ההוראה מזה שבחנוכת בית המקדש אכלו ושתו ביום הכיפורים - ברוחניות. (ס"ג)

שאלות בפשוטו של מקרא עה"פ (לב, ל) "איכה ירדוף אחד מאה וגו'"; הכלל שאין רש"י מיישב קושי המתעורר בלימוד הכתובים שלאח"ז. (ס"ה)

דיוק בלקוטי לוי יצחק; המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת שביעית; הביאור ב(בפנימיות הענינים) בענין ב' קצוות שבתורה, מצוות בגשמיות ותשובה עד לעצמות ומהות, וההוראה - צריך לקרב גם יהודי הנמצא בדרגא הכי נמוכה אל העבודה הכי נעלית, ומתוך שמחה. (ס"ו)

ב' הקצוות הנ"ל(ס"ה) בענין הכתר ובעשרת ימי תשובה; ע"ד "משקה" - לקחת מעט שיפעול הרבה; הנחת רוח מ"הכנסת אורחים". (ס"ז)

סוף סוף יגיעו למצב ד"כולה משקה"; הביאור בפשוטו של מקרא וההוראה - ע"ד אי שליטת הגוי על ישראל שגם בזמן הגלות יש בהם אלקות בגלוי. (ס"ח)

הביאור בלקוטי לוי יצחק וההוראה - כאו"א שייך לעבודת רשב"י ומשה רבינו ע"ה, ועכ"פ - "שמץ מנהו". (ס"ט)

אודיו

תוכן ענינים

בתפילת הלילה ב' ענינים - א) ההדגשה ד"לילה הולך אחר היום" (כי ערבית נתקנה נגד הקרבת אברי היום (ולאידך -) ב) הדגשת השייכות ליום שלאחריו, כמו תפלות ש"ק וכיו"ב, ולפיכך, לילה זה ממוצע בין חג הסוכות (שמוכרח הכנה מעתה) זמן שמחתנו, ובפשטות - שכבר אסף תבואה לכל השנה, ובין ההילולא שפירושו שמחת נישואין; ענינו של בעל ההילולא "לכתחילה אריבער", שייך לימים אלו, ימי ההכנה לחג הסוכות שבו מתגלים עניני ראש השנה (שהיו "בכסה"): פעולת תקיעת שופר (המביאה אל המרחב ו"מתעשרת" בסופה) ניכרת בגלוי בנטילת ד' מינים - "אנן ניצוחיא" ובהכנה לזה החל מי"א תשרי; צ"ל מלכתחילה אריבער" בכל עניני תורה ומצוות. (ס"א)

הכח להליכה "לכתחילה אריבער" הוא מהתורה שקדמה לעולם, לכן חיוב לימוד התורה הוא בשוה תמיד (עניני קדשים בלילה ובגלות) ועד שגם בחג הסוכות (שנקרא ע"ש מצות סוכה דוקא) אם ילמד יותר טוב בבית, אינו חייב לשבת בסוכה. לפועל - צ"ל "לכתחילה אריבער" בלימוד התורה עד לפריצת כל הגדרים. (ס"ב)

חג הסוכות שבו מקריבים פרים כנגד ע' האומות והאומות יחגגהו לעתיד לבוא כו' עד שאם היו יודעים את פעולת בית המקדש עבורם היו מקיפים אותו בלגיונות כו' - מלמד שהדרך האמיתית לשלום בישראל ובעולם היא שאומות העולם ידעו שעליהם להגן על ישראל ולא ח"ו ע"י שבירת המחיצה שבין ישראל לעמים - ע"ד "גיור כהלכה". (ס"ד)

אודיו ווידיאו

תוכן ענינים

גאולת י"ט כסלו היא נס - למעלה מהטבע, וכן שבת לגבי יום חול הוא דוגמת נס. מוצאי שבת די"ט כסלו, היא דוגמת נס. ונקודת הענין: להרים את הענינים הגשמיים (טבע) לרוחניות (נס) [ע"ד "החכם ניכר באכילתו"]. (ס"א)

עבודה הנ"ל שייכת לכ"א - שהרי לכל יהודי יש נשמה, וע"י לימוד התורה (ובמיוחד תורת החסידות, הקשור לי"ט כסלו) - פועל שהנשמה תחדור בכל כוחות נפשו, ואזי יכול לפעול הרמה בענינים גשמיים. (ס"ב)

בעלי עסקים וכיו"ב, שיש להם השפעה - חובה עליהם לנצל ההשפעה לעניני תורה ומצוות. (ס"ג)

בתורה יש "אחדות" אמיתית - ולכן בכל פרט שבה מתבטאים כל הכללים שבתורה; ובנדו"ד נקודת האחדות - שבת: בימי השבוע (יום השביעי), שנה השביעית, בשנה זו ראש השנה חל בשבת, וכן י"ט כסלו ראש השנה לדא"ח חל בשבת. (ס"ד)

ע"ד חלוקת הש"ס (ומעלתו אפי' על לימוד כל הש"ס); "הדרן" על מסכת שבת ומסכת שביעית, והנקודה המשותפת בהם: שבשניהם מתחילים במצוה מן התורה ומסיימים במצוה דרבנן; ע"ד המאורע המבהיל שהתירו אח ואחות לינשא, והגדילו לעשות וטוענין שזוהי ההלכה, ולפלא שדווקא מפלגת גח"ל (גוש חרות-ליברלים‬) צועקים נגד, ואילו המפלגות הדתיות שותקות. (ס"ו)

סיום והתחלת ספר ה"תניא", ונקודת הדברים: "שבת" למעלה מהעולם, ונמשכת ופועלת בעולם. (ס"ז)

ע"ד מבצע "בית מלא ספרים", והשייכות המיוחדת לנשי ובנות ישראל. (ס"ח)

מעלת לימוד התורה - שע"י לימוד התורה במקום אחד, פועלים על כל (היהודים, בכל) העולם. (ס"ט)

אודות החובה להתעסק בקירוב עולים חדשים לתורה ומצוות וכו'. (ס"י)

אודיו

תוכן ענינים

בכל התוועדות צ"ל החלטות טובות, ובפרט התוועדות שקשורה בבעל ההילולא שביקש שבהתוועדות יעשו החלטות טובות; ההחלטות צריכים להיות - בעניני בעל ההילולא: הפצת היהדות בכל מקום, ובפרט שזוהי עבודת דורינו. (ס"א)

שייכות הפצת היהדות לדורינו דוקא - (נוסף על הסימנים שבתורה ע"ז) מחמת גודל הרצון והתשוקה דבני ישראל (בדורינו) ללמוד תורה. (ס"ב)

ענין נוסף שבו עסק בעל ההילולא: שעזר וסייע ליהודי רוסי' בגשמיות ורוחניות. וההוראה שכך צריכה להיות ההנהגה עם היהודים שיוצאים עכשיו מרוסי' (ודלא כהמצב בארץ הקודש). (ס"ג)

כשם שיציאת מצרים היתה ב"יד רמה" כך יציאת מצרים בעבודה דכל יום ויום צריכה להיות בשמחה וב"יד רמה", וכן צ"ל בענין הנ"ל (העבודה עם יהודי רוסי'); צוה לנגן ניגון מרוסי'. (ס"ד)

ניגנו הניגון "סלושבא יעוורייסקאיא" (- עבודת היהודים), וביאר שייכות הניגון להמדובר לעיל (הפצת היהדות, עזר וסיוע ליהודי רוסי'); ע"ד המצב בארץ הקודש, שמבזבזים ממון רב, עבור ענינים שאין בהם כל תועלת - במקום לנצל הממון להקמת מוסדות תורה, ועזר וסיוע גשמי ורוחני, לעולים חדשים מרוסי' וכיו"ב. (ס"ה)

ע"ד "היתר" נישואי אח ואחות; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ו)

המדובר לעיל (בס"ד), שיש ללמוד מיציאת מצרים, שהעבודה צ"ל בשמחה וב"יד רמה", שייך במיוחד לפרשתינו - בשלח: שמעלתה וחידושה על פרשיות דלפנ"ז - "יד רמה". (ס"ז)

ע"ד השלמת הקמת "ע"א מוסדות" עד י"א ניסן - שע"י ההחלטה בתוקף (להקים המוסדות), יבוא הדבר לפועל; בהמשך להמדובר לעיל אודות שמחה - יוציאו לאור תקליט נוסף דניגוני חב"ד (ניחו"ח); מגבית עבור קרן תורה. (ס"ט)

נתינת קנקן יי"ש, עבור האסיפה בקשר להקמת "ע"א מוסדות". (ס"י)

תוכן ענינים

פ' שקלים "מחצית השקל" הוא ענין כללי השייך לכל השנה: שהרי בכסף זו קנו קרבנות עבור כל השנה, "ותפלות קנגד קרבנות תקנום", א"כ התפלות (קרבנות) דכל השנה שייכות ל"מחצית השקל"; ביאור בפירוש רש"י עה"פ (ל, יג) "זה יתנו - הראהו הקב"ה כמין מטבע של אש", היינו שע"י שיהודי יתן מטבע באופן של אש וחמימות, אז יהי' "כופר נשפו"; שאלות בדיוקי לשונות המדרש: א) "הראהו", ב) "נבהל ונרתע" משה רבינו, ג) "מטבע של אש". (ס"א)

ביאור דברי המדרש: משה נתקשה, היתכן, שכל יהודי נצטווה להביא מחצית השקל וזה "יכפר על נפשו", הרי ישנם יהודים שיתנו זאת מצד הציווי, ולא מרצונם באש וחמימות (ואיך אצלם יתכפר נפשם)? ומענה הקב"ה שכל יהודי מצד עצם נשמתו רוצה בקיום התורה ומצוות, ולכן כשנותן מחצית השקל הרי זה באופן ראש - ולכן מתכפר נפשו. וההוראה, בענין הפצת היהדות לכל יהודי (אף שאינו מבין בשכלו התורה ומצוות), ואדרבה - ע"י קיום התורה ומצוות, יביא את נשמתו לידי גילוי. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י בריש פרשתנו עה"פ (לה, א) "ויקהל משה גו' ששת ימים תעשה מלאכה וגו'". (ס"ד)

שאלות לקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בענין שרשב"י השלים אות בשמו דר' יוסי; הביאור בפירוש רש"י; ע"ד ה"היתר" לאח ואחות לינשא; ע"ד "מיהו יהודי". (ס"ה)

הביאור בהערות לזהר; התעוררות ע"ד מצוות הפורים, ונתן קנקן יי"ש להמתעסקים בדבר. (ס"ו)

תוכן ענינים

החיוב לשמוע פ' זכור הוא מדאורייתא, ומעלת מצוות דאורייתא - שפועלים בעולם (ולא כדרבנן שפועלים רק באדם); בפרשת זכור ב' ענינים, ושניהם תמוהים: א) מצות מלחמת עמלק, וצריך להבין מה השייכות בזה לזמן הגלות? ב) מצות "זכור את אשר עשה לך עמלק", וצריך להבין מהי התועלת בזכירה זו? (ס"א)

הביאור בהנ"ל: "עמלק" הוא קליפה שמקררת יהודים מתורה ומצוות. וע"י הזכירה ובאופן דמצוה מדאורייתא, פועל ביטול הקליפה, ולא רק בעצמו, אלא גם בכל העולם (דאורייתא פועל בכל העולם, כנ"ל) ומובן בפשטות שפעולה זו (זכירה) שייכת גם בזמן הגלות. ענין הנ"ל (ביטול עמלק - בכל העולם) נפעל אפי' ע"י זכירה של יהודי אחד (כפס"ד הרמב"ם הידוע). ולכן מצות זכירת עמלק - שייכת לכ"א (ולא לה"ציבור" כמלחמת עמלק). (ס"ב)

בי"ג אדר: "נקהלו היהודים כו' לשלוח יד במבקשי רעתם" ונהי' "ונהפוך הוא", שבני ישראל ניצחו במלחמה. והכח לזה בגלל שבני ישראל הם "יהודים" - שכופרים בעבודה זרה. והימים האלו נזכרים ונעשים; בגלל שהמלחמה נגעה לעצם נפשם ("יהודים" - כופר בעבודה זרה) - לא התעסקו בענינים שוליים כביזת השלל. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אדם כי יקריב מכם". (ס"ה)

שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר "הקצר קצרה ידי מפדות"; המשך (מש"פ ויקהל ס"א) בענין מחצית השקל; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)

הביאור בהערות לזהר; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ז)

"יינה של תורה" שבפירוש רש"י; התעוררות ע"ד "מבצע פורים". (ס"ח)

אודיו

תוכן ענינים

"הימים האלו נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" - קיום מצות מעשיות בפורים בכל שנה; תורת הבעש"ט: "הקורא את המגילה למפרע" - כאילו הוא מאורע שאירע בעבר - "לא יצא". (ס"א)

סיפור המגילה שייך לכולם - אנשים נשים וטף. (ס"ב)

המן הרשע הבין שאע"פ שבני ישראל הם "עם מפוזר ומפורד", עכ"ז ה"ה "עם אחד". וההוראה: שמכאן ולהבא לא יצטרכו להגיע לגזירת המן שתזכיר שבני ישראל "עם אחד"; פעולות של שמחה וכיו"ב בארצות הרוחה, עוזרת ומסייעת ליהודים שבארצות שמאחורי מסך הברזל - רוסיא. (ס"ג)

בפורים קטן תרפ"ז ידע כ"ר אדמו"ר מהוריי"צ שבאו מרגלים מהממשלה לשמוע מה ידבר. ועכ"ז דיבר אודות הענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז . . להשבית אויב ומתנקם". וההוראה. (ס"ד)

ייחודו של חג הפורים (על שאר החגים): שאע"פ שבני ישראל נמצאים בגלות ("אכתי עבדי דאחשורוש אנן"), עכ"ז מתנהגים הם כ"עם אחד" (קיום אהבת ישראל וכל התורה כולה). (ס"ה)

הטעם שהמגילה מספרת על גדלות משתה המלך אחשורוש (מאה ועשרים יום, "חור כרפס וגו'" ועוד) [אף שלכאורה נוגע רק שהרג את המלכה ושתי, והכתיר את אסתר] - ללמדנו: שכשם שאחשורוש ניצל את כל כוחותיו כמלך, (משתה גדול כו') - כך על כל יהודי לנצל את כל כחותיו לעניני תורה ומצוות (ואין להסתפק בקיום התורה ומצוות כהזולת). (ס"ו)

עה"פ "הוא אחשורוש" פירש רש"י "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו". ולכן מרדכי נשאר "משנה למלך" גם לאחר הריגת המן, כי אחשורוש נשאר רשע מתחילתו ועד סופו. וההוראה שכשם שאחורוש נשאר תמיד ברשעו, עאכו"כ שיהודי צריך לקיים תורה ומצוות תמיד; המן רצה ששללם של היהודים יהי' "לבוז" - הפקר לכל (ולא כתמיד שהשלל למלך) - כדי להגדיל את הגזירה, שהגויים עצמם ירצו להרוג את היהודים - כי עי"ז יקבלו שלל; בסוף המגילה כתוב: "כי מרדכי . . רצוי לרוב אחיו" ופירש רש"י: "ולא לכל אחיו, משום שפרש מסנהדרין והפסיק ללמוד תורה. ביאור הדבר: תלוי במחלוקת הירושלמי והבבלי האם העוסקים בצרכי ציבור תורתם "מתברכת" או רק "משתמרת". (ס"ז)

המגילה נקראת "מגילת אסתר " (ולא "מרדכי") כי אסתר מסרה נפשה להצלת בני ישראל. והטעם: כי קיום בני ישראל ("משפחה ומשפחה") תלוי בנשים. (ס"ח)

יישר כח להעוסקים ב"מבצע פורים". (ס"ט)

מגבית עבור קופת רבינו. (ס"י)

שייכות שושן פורים גם ליהודים שבערי פרזות. וההוראה. (סי"א)

תוכן ענינים

בפרשת פרה (טומאת מת) רואים שאפילו ע"י נגיעה נפרד ממש מקדושה, מצד שהוא "בנו יחידו של הקב"ה" ואפי' דבר קטן נוגע, וההוראה שבעניני תורה ומצוות צ"ל קלה כחמורה. והקריאה בתורה אחת בשנה פועלת על כל השנה. (ס"א)

סמיכות פ' פרה (בשנה זו) לפורים דבשניהם נוגע מחשבה, בפורים "לא עלתה על לבם מחשבת חוץ ח"ו", ובפ' פרה "אין לך רשות להרהר", וע"י שמירת המחשבה נפעלת הגאולה בשלימות. (ס"ב)

המשך (מפורים) שמצד המסירות נפש לא לקחו ביזה - אפילו באופן דבירור הניצוצות והקשר לפשטות הכתובים, וע"פ "יינה של תורה". "עם אחד" - אותו העם שהי' במתן תורה ופירושו ע"ד הנגלה דציבור לא מת, וההוראה "אל ייבוש" שברגע מצד הפנימיות נמצא במעמד הר סיני פועל (כבעבר) גם על אומות העולם. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ו, יח; ז, א; ז, יא) מדוע אין מבאר הלשון "תורת" כבעולה ומנחה. (ס"ה)

שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (דף ריג) "ארי' תקיפא רביע על טרפי' . . ואתחזי כארי' רברבא רביע על קרבנא"; ביאור מדוע רש"י (ו, ז) צריך לבאר את הלשון "תורת" המנחה. (ס"ו)

הביאור בלקוטי לוי יצחק וההוראה בעבודת ה'. (ס"ז)

המשך הביאור בפירוש רש"י חטאת, אשם זבח השלמים; הקשר בין פורים ול"ג בעומר (פל"ג) א) ע"פ מאמר רשב"י "אמרו אותם", חיבור נגלה ופנימיות שעי"ז אין נתינת מקום לגזירת המן. ב) המן - עמלק - חוצפא בלא תגא, רשב"י - אנא סימנא בעלמא. (ס"ח)

"יינה של תורה" שבפירוש רש"י: הגברת צורה על החומר, ע"י אש מציאות חדשה ועד לדרגא דעבדי נאמן; ע"ד החוק "מיהו יהודי". (ס"ט)

אודיו ווידיאו

תוכן ענינים

ישראל… דור שבן דוד בא כו'". (ס"א)

ביום ההולדת צ"ל חשבון נפש כללי החל מנקודת העיקרית (בכל העבודה ד"לשמש את קוני") - ענין היגיעה ד"אדם לעמל יולד"; "בכל דרכיך דעהו" - בכל רגע ממש כולל שבת ויום טוב כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה ואם רגע אחד אינו מנוצל לכוונה הכללית - מזיק כוונת הבריאה (משל לזה מבעל הבית'סטע בביתה); לפ"ז מובן מ"ש הרמב"ם "יראה עצמו וכל העולם"; מוכרח להיות ענין התשובה - תיקון כל פרט; הכח לזה - ביציאת מצרים; ביאור בריש קאפיטל ע"ב בתהלים: "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן גו'". (ס"ב)

"בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - להכיר שבתוך לבושי הטבע ישנם נסים בדוגמת יציאת מצרים או בהשגחה פרטית בגלוי וזוהי ההכנה לנסים שבגאולה האמיתית והשלימה - כשם שיציאת מצרים היתה ע"י האמונה. (ס"ג)

המשך ה"הדרן" על מסכת כתובות - בענין "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיהיו טוענין פירות" וביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין שינוי הטבע לעתיד לבא; ע"ד התנהגות המפלגות הדתיות בארץ ישראל. (ס"ד)

אודות האמונה אל מול מאורעות השואה ל"ע - הטענות הן מפני שראייתנו היא בדוגמת המביט רגע א' באירוע שיש לו תחלה וסוף ומטרה וכו'. (ס"ה)

ע"ד "ע"א מוסדות" שבודאי יתרחבו וכו' ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"; ביאור בתחלת קאפיטל עב בתהלים "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן", דהי' "דן כיוצרו" ללא עדים והתראה כי ראה את שרש הענינים למעלה. אבל הפסק דין צ"ל לאחרי שהבין כך בשכלו, ועפ"ז - אף ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (ובאם לאו - גורם היזק), אעפ"כ מצינו שגדולי ישארל לא אמרו "בשם אומרו" לאחר שנקבע בשכלם ובדוגמת הלשונות השווים בראשונים; בענין "ע"א מוסדות" אין להסתפק בקירוב יהודים לתורה ומצוות אלא צ"ל שהמקורבים יהיו "טופח ע"מ להטפיח". (ס"ו)

ענין מיוחד בחג הפסח - הדגשת השייכות לדורות הבאים, וההוראה - בחשיבות החינוך. (ס"ז)

לנצל את הימים שעד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה; בשנה הבאה - ע"ב מוסדות והשתתפות מהתוועדות זו. (ס"ט)

* * *

בענין ב' תקופות בימות המשיח
תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.

תוכן ענינים

מבין הטעמים דשבת הגדול כתב אדמו"ר הזקן דוקא הענין ד"למכה מצרים בבכוריהם" כי דוקא בזה מודגש תוכן ענין הגאולה - לאחר ירידת הנשמה לעולם הזה ובגלות כו' והעבודה במסירות נפש עד שפעלה גם על המצרים עצמם. (ס"א)

ירידת בני ישראל לגלות מצרים היתה בגזירת הקב"ה וע"י ששמעו לפרעה שעשה עצמו כמסייע בלבנים גבר קושי השעבוד, כך ההולכים בשליחות נשיא דורנו, אינם צריכים ללכת אחר נשיא המדינה שבה הם נמצאים אלא לעסוק בהפצת היהדות ואזי יצליח; "שלח את עמי" צ"ל בשביל ש"ויעבדוני" ורק עי"ז יוצאים ברכוש גדול וע"ז בשליחות. (ס"ב)

שייכות פרשת מצורע לשבת הגדול ע"פ מ"ש הרמב"ן דטהרת המצורע היא הכנה לחג הפסח ומ"ש האור החיים ד"צפור החי'" קאי על משיח ודוקא בבחינת "אדם" שייך צרעת ובכאו"א יש ניצוץ משיח; וההוראה בעבודה. (ס"ג)

המשך (מליל י"א ניסן) בענין דברי הרמב"ם והראב"ד אודות מצב העולם לעתיד לבא וה"הדרן" על מסכת כתובות; ע"ד גיור כהלכה. (ס"ד)

שאלה בפשוטו של מקרא (יד, נג) "וכפר על הבית וטהר" ורש"י אינו מבאר. (ס"ו)

בלקוטי לוי יצחק אגרות (ע' רסג) ע"ד אופן הבנת האמוראים. (ס"ז)

הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י) וה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ח)

* * *

תוכן ענינים

מחג הפסח נמשך על כל השנה - חירות ושמחה (בעיקר) מימים הראשונים, גאולה העתידה (בעיקר) מימים האחרונים שבהם הפטרת הגאולה וסעודת משיח ושתיית ד' כוסות יין. (ס"א)

העילוי דסעודת משיח לגבי הפטרת אחרון של פסח: הפטרת אחרון של פסח - דיבור והבנה והשגה, שאינו שייך לכ"א; סעודת משיח - מעשה, ושייך גם לזה שלא ידע מאי קאמר; ענין סעודת משיח נתגלה ע"י הבעש"ט (ששמו ישראל) ושייך גם לזה "אשר בשם ישראל יכונה"; סעודת משיח מעורר ניצוץ משיח שבכאו"א. (ס"ב)

ביאור ענין ד' כוסות שנתגלה לאחרונה; לפרסם מנהג זה. (ס"ג)

הביאור במנהג ד' כוסות דוקא (ולא ג' מצות). (ס"ד)

ענין ד' בהגדה: "עאכו"כ טובה כפולה ומכופלת". (ס"ה)

בהפטרת אחרון של פסח: והדריך בנעלים, "מה יפו פעמיך בנעלים", ביציאת מצרים: "נעליכם בגליכם", בהסיפור דשמחת תורה: מציאת נעל בגן עדן, בסיפור אדמו"ר הזקן בברחו מנפוליון: שכחו נעל - ביאור הדיוק דנעל וענינו בעבודה; ע"ד התהלוכה - "והדריך בנעלים". (ס"ו)

ע"ד חיזוק השכונה. (ס"ז)

העילוי דהמצוות לאחר מתן תורה לגבי קיומה לפני מתן תורה; בעל הבית על העולם; ההוראה בעבודה - להיות בן חורין. (ס"ט)

המשך (מליל י"א ניסן ומש"פ מצורע) "הדרן" על מסכת כתובות - בענין ב' התקופות בימות המשיח. (ס"י)

הביאור בההקדמה - "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"; ההוראה מזה בעבודה. (סי"א)

ביציאת מצרים ומתן תורה נפעל מציאות חדשה - גירות; ע"ד "מיהו יהודי". (סי"ב)

חינוך הבנים תלוי בעיקר בעקרת הבית, שלילת הדאגה בדבר "תכלית" והלימוד בקאלעדזש. (סי"ג)

ע"ד היהודים ש"מאחורי מסך הברזל". (סי"ד)

* * *

תוכן ענינים

חודש ניסן ענינו נס, ותוכן ענין ה"נס" הוא גילוי האלקות שב"טבע" (ובאופן דמלמעלה למטה - נס) ומחודש ניסן - "ראשון לכל חדשי השנה" - נמשך ענין זה לכל השנה (ע"י עבודת האדם - מלמטה למעלה) ובאופן ד"מן הקל אל הכבד", ולכן בחודש אייר העבודה קלה, שהרי יש מצוה בכל יום (ספירת העומר), שהיא מגלה בה"טבע", את האלקות שבו. (ס"א)

הנ"ל בנוגע להעבודה ב"טבע", וצ"ל התעלות גם בעבודה ד"נס" שאפילו שיש כבר גילוי אלקות - עכ"ז יש להוסיף ולהמשיך ולגלות עוד ועוד, והוראה זו למדים משבת אחר אחרון של פסח - שלאחר כל העילויים - החל מכך שפסח הוא "פתיחת" ענין הגאולה (ולכן "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" לעתיד לבא), וכן העילוי דאחרון של פסח על ימים שלפניו - מוסיף עילוי ועד ל"ויכולו" בתענוג וכליון. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (טז, ב) "ואל יבוא בכל עת אל הקודש"; המשך (מליל י"א ניסן, מאחש"פ ומש"פ מצורע) ה"הדרן" על מסכת כתובות - בענין ב' התקופות בימות המשיח. (ס"ד)

שאלות בלקוטי לוי יצחק - השייכות בין פסח לנדב ואביהו; המשך (מליל י"א ניסן) בענין ה"שואה" דמלחמת עולם השני' - שאין זה בסתירה לאמונה בה', אמנם הגרמנים ימ"ש - עשו זאת מצד תכונתם הרעה כו'; "אזכרה" לשש מליון הקדושים, צריכה להיות ע"י הוספה בלימוד התורה, ומסירות נפש על תיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"ה)

שאלות בפרקי אבות בהקדמה - "כל ישראל יש להם כו' נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"; המשך הביאור בה"הדרן" על מסכת כתובות. (ס"ו)

הביאור בפירוש רש"י; בהערות לזהר; ובפרקי אבות. (ס"ז)

* * *

תוכן ענינים

בהר, י"ז אייר

כל חלקי התורה הם תורה אחת, ולכן עניני פנימיות התורה ישנם בנגלה (ודוגמא לזה: מקור למאמר הזוהר "בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא"); רשב"י אמר תורה על "הנה מה טוב וגו'" וירדו גשמים ושייך לל"ג בעומר ע"פ נגלה - "שבת אחים גם יחד" דלא כתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה; שייכות ההתוועדות ל"שבת אחים"; שייכות מיוחדת לתלמידים עם רשב"י שביטל המחיצות שבין גליא ופנימיות התורה ולכן התלמידים יוצאים מכתלי בית המדרש לשדה - להראות שהתורה מגיעה לכל מקום. (ס"א)

כל זכרון צריך לחיותו מחדש ע"י לימוד הוראה בפועל ובל"ג בעומר: בפנימיות, כאו"א הוא תלמידי רבי עקיבא (וצריך לגלות את זה) דכשם שרבי עקיבא התעלה למדריגתו אע"פ שלא הי' לו ייחוס אבות כך יכול כ"א להגיע למעלתו (לפי ערך), וכשם שרבי עקיבא למד מהמים שטפטפו באבן כך יש ללמוד מכל דבר בעולם, ומתלמידי רבי עקיבא שלמרות גודל מדרגתם כו' היו צריכים להתעלות ולנהוג כבוד זה בזה - שכ"א צריך להוסיף ולהעלות בקודש. (ס"ד)

ההוראה מענין ההילולא דרשב"י, בנוגע לעצמו - דרגת רשב"י היא "תורתו אומנתו" וכאו"א צריך ללמוד מזה (כי כאו"א יש בתוכו ניצוץ מרשב"י) דבשעה שעוסק בתורה יהי' באופן ד"תורתו אומנתו" ויניח כל דאגותיו, ובנוגע לפעולה בעולם - דרשב"י פטר העולם כולו ממדת הדין וכאו"א צריך לראות העולם שקול ובפעולה אחת מכריע לכף זכות. (ס"ח)

שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (בה, כ) "וכי תאמרו מה נאכל" ורש"י אינו מבאר. (סי"ג)

שאלות בלקוטי לוי יצחק בענין שמן המשחה. (סי"ד)

שאלות בפרקי אבות (פ"ד מי"ד) "רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה… ואל בינתך אל תשען". (סט"ו)

הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י לפני זה). (סט"ז)

הביאור בלקוטי לוי יצחק. (סי"ח)

הביאור בפרקי אבות. (סי"ט)

"יינה של תורה" שבפירוש רש"י - שלא להכניס גויים לארץ ישראל; ע"ד האני' שנסעה בשבת. (ס"כ)

(בהמשך להמכתב כללי) אודות הגלוסקאות וכלי מילת שיצמחו לעתיד לבא. (סכ"א)

ע"ד ה"פאראד". (סכ"ב)

אודיו

תוכן ענינים

הסדרה והספר נקראים בשם "במדבר" להדגיש את הענין דמתן תורה שהי' במדבר - פעולת התורה צ"ל גם במקום הכי תחתון; "במדבר" - תכלית הירידה - בא לאחר "ויקרא" - תכלית העלי' (קרבנות) להודות שצריך לפעול גם במדבר, כיון שהקב"ה הביאו לשם; מנין בני ישראל מלמד שכל ישראל שוים וצריך לעסוק גם עם מי שבדרגת מדבר, כמו שהקב"ה הראה חיבתו ע"י המנין. (ס"א)

עניני התורה הם תמידיים, אך בהדגשה ביום המאורע: בב' סיון נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" - דקאי על כתר כהונה, כהן גדול שנכנס לקדש הקדשים שבו הי' (לא רק נס אלא גם) "נמנע הנמנעות" - דרגא נעלית עד שחוקרי ישראל לא השיגוה (ולעתיד לבא יהי' בגילוי ד"אילני סרק יטענו פירות"); כתוב זה ("ואתם תהיו") הוא הוראה לכאו"א שעבודת הצדקה ולימוד התורה יהיו באופן ד"נמנע הנמנעות", למעלה מכל הגבלה. (ס"ב)

שאלה בפשוטו של מקרא (ג, א-ד) אודות שייכות סיפור נדב ואביהו לפרשתנו, ורש"י אינו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק אודות קדימת תפלין לטלית דלא כסדר הרגיל; שאלות בפרקי אבות (פ"ו מ"ג) - יו"ד קושיות במשנה "הלומד מחברו פרק אחד" וכו'. (ס"ד)

הביאור בפירוש רש"י (ע"פ פירוש רש"י לפני זה עה"פ (א, מט) "אך את מטה לוי וגו'); הביאור בזוהר; (התחלת) הביאור בפרקי אבות. (ס"ה)

(המשך) הביאור בפרקי אבות; המשך הביאור בפשוטו של מקרא (וברש"י הנ"ל). (ס"ו)

אודיו

תוכן ענינים

בתחלת שילוחם היו המרגלים בדרגא נעלית ביותר וכוונת משה היתה להביא את הבטחת הקב"ה ד"ארץ טובה ורחבה" להבנה והשגה פרטית ע"י הראי' ד"ויתורו" (ע"ד מה שבמתן תורה הי' צ"ל (גם) "נשמע") וכך צ"ל בעבודת כאו"א עד שגם מעשה המצוות יהי' בהשגה - ע"ד פרטי מצוות ציצית בפרשתנו. (ס"א)

גם הגישה לעניני העולם, "בכל דרכיך דעהו", צ"ל בהשגה - שבתוך העולם יראה ה"בראשית ברא אלקים", ויתבונן בתוך המציאות, דלא כהמרגלים שקבעו דעתם ואח"כ, כשכבר היו משוחדים, הביטו על המציאות ולכן אמרו מסקנא - "לא נוכל לעלות" - אע"פ שלא לשם כך נשלחו; הוראה לכאו"א עד כמה השוחד מטה מדרך האמת אף אם קודם לכן עומדים בדרגא נעלית ביותר; צ"ל הבנה והשגה אבל בהקדמה לזה - הביטול למשה, האמת. (ס"ב)

מהנ"ל בענין המרגלים לומדים שאיכות (התבוננות אמיתית) גוברת על הכמות (חיצוניות) וכך צ"ל בעבודת כאו"א: בריבוי הנבראים ובפירוד כו' צריך לראות אחדות ה'; גם חכמת האומות, בשנים הקרובות יותר לביאת משיח, נוטה לשיטת האחדות (אף בעניני הטבע) וכן המרגלים הלכו כל העת ביחד דוקא אף שהיו משבטים שונים. (ס"ג)

שאלה בפשוטו של מקרא אודות סמיכות הפרשיות (טו, יז) דמצות חלה ועבודה זרה (שם, כב) ורש"י אנו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (ע' קסא) - "ועתה יגדל נא גו'… זכאין אינון ישראל". (ס"ה)

הביאור בפשוטו של מקרא; הביאור בהערות לזהר; ע"ד "מיהו יהודי". (ס"ו)

שייכות תחלת הפרשה (מעשה המרגלים) וסופה (מצות ציצית) - בפנימיות הענינים וההוראה בעבודה; אודות ה"פגישה". (ס"ז)

אודיו

תוכן ענינים

חודש סיום ענינו - תורה, חודש תמוז ענינו - גאולה, קביעות השבת - ביום ל' סיון, א' דראש חודש תמוז - איחוד וקישור ב' הענינים; הביאור: לימוד התורה (סיון), שלימותו - כשמגיע למעשה המצוות (תמוז, גאולה), ובזה גופא מעלה מיוחדת למצוות, המבררים וגואלים ניצוצות שהיו בקליפות "כיתרון האור מתוך החושך". (ס"א)

קרח טעם שרוצה להיות כהן גדול, והחסרון שבדבר - לא עצם הרצון (שהוא דבר טוב, עד שגם משה אמר "גם אני רוצה בכך"), אלא החסרון הוא - שהטענה הביאה למחלוקת על אהרן, וההוראה; כהן גדול הוא: שלא יוצא מחוץ לירושלים - "יראה שלם", היינו שמחשבה דיבור ומעשה שלו הם רק בתורה ומצוות, והוא בתכלית הביטול לאלקות, ולדרגא זו צריך כל אדם לשאוף; "ויגמול מטה אהרן שקדים", וההוראה. (ס"ב)

שאלות בפשוטו של מקרא ע"ד "און בן פלת" בהמשך מחלוקת קורח; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר עה"פ "הנחמדים מזהר ומפז רב" - "אשתדל בפתגמי דאורייתא"; התעוררות ע"ד הרישום למחנות קיץ על טהרת הקודש; ביאור בהמכתב כללי די"ב סיון - שימי תשלומין דחג השבועות מסתיימים בי"ב סיון (ולא י"ג); ביאור בלקוטי שיחות השבועי - בענין שמשה קרא להקב"ה "אלקי הרוחות לכל בשר"; הביאור בפשוטו של מקרא; ע"ד תיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"ד)

המשך הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י); הביאור בהערות לזהר; "יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ו)

אודיו ווידיאו

תוכן ענינים

התורה (וכל המנהגים וכו') היא תורת חיים (תמיד ולא רק בימים מיוחדים) ועם זה - תורת אמת ולכן בי"ב תמוז מדי שנה צ"ל התעוררות ושמחה אמיתית אע"פ שעברו עשרות שנים מהגאולה, ע"י התבוננות בסיבת המאסר (- הרדיפות על דת ישראל - והגאולה היא תוספת בתורה ומצוות) וקבלת החלטות טובות ברבים. (ס"א)

ענין עיקרי בפרטי סיבת המאסר - המאמר דפורים קטן תרפ"ז בו מעורר ע"ד "מפי עוללים ויונקים יסדת עז" וההוראה בחינוך "עוללים ויונקים" גם כשנראה שאי אפשר בדרך הטבע, כשם שבעל הגאולה דיבר על כך במאסקווא במסירות נפש, בידעו את התוצאות שעלולות להיות. (ס"ב)

התעוררות בגודל ענין החינוך, ע"פ סיפור הגמרא אודות יהודה בן גמלא שהושיב מלמדי תינוקות כדי שלא תשתכח תורה מישראל - אפילו בזמן שבית המקדש קיים ו"מציון תצא תורה" - כי מי שלא הי' לו אב לא למד - ובפרט בתקופתנו שגם רבים מהאבות לא למדו, וכשיעסקו כדרוש - בודאי יהי' "הקב"ה עוזרו". (ס"ג)

ביאור פרטי הפסוק (תהלים עב, ב) "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" - ע"פ הפירושים השונים והביאור בפנימיות הענין ד"ים" ע"פ המדרשים וכו'. (ס"ד)

הוראה (הנלמדת מכתוב הנ"ל) לעסקנים וכו' - אודות חלוקת כספי ציבור באופן המתאים. (ס"ה)

הדגשת תפקידן של נשי ישראל בשליחות (הנ"ל) בענין החינוך, ובפרט - בחינוך תינוקות כפשוטו. (ס"ו)

יש טוענים שאינם יכולים לחיות מחדש את עניני י"ב תמוז, כי אף שאפשר ע"י התבוננות (כנ"ל ס"א), א"א לתקוע המחשבה בחוזק מפני הענינים המבלבלים, והמענה: ללמוד מבעל הגאולה שגם כשעסק במסירות נפש בהפצת היהדות, טיפל גם באנשים פרטיים עד שבליל המאסר הי' עייף מכך, ועאכו"כ שכאו"א צריך להניח עניניו הפרטיים כדי לעסוק בחינוך "שלא תשתכח כו'"; כיון שהדפיס רשימה זו הרי זה שייך לכאו"א; כשיעסקו מתוך שמחה ואהבה לא יראו את הקשיים. (ס"ז)

המשך (משיחות חודש ניסן - ליל י"א ניסן, ש"פ מצורע - שבת הגדול, אחש"פ, ש"פ אחרי – שבת מבה"ח אייר) בענין שיטת הרמב"ם אודות מצב העולם לעתיד לבא; מגבית וסיום בניגונים. (ס"ח)

* * *

תוכן ענינים

שבת הוא - "ויכולו" מלשון כליון ותענוג, של כל ימי השבוע, ובפרט דיום שישי (שבו עיקר ההכנה לשבת); בשבת זו ה"ויכולו" די"ב-י"ג תמוז, וההוראה: שההחלטות טובות די"ב-י"ג תמוז יבואו למעשה בפועל בשבת (ובאופנים המתאימים לשבת - בדיבור כו'). (ס"א)

א' מההחלטות טובות שהיו בהתוועדות די"ב תמוז: חינוך על טהרת הקודש, לכל ילדי ישראל ובפרטיות: להשתדל שבל מקום יהי' קופת גמ"ח, וספרי' להשאלת ספרי קודש, וכל זה יהי' בפרסום גדול. (ס"ב)

החלטה בהתוועדות הנ"ל: מגבית עבור קרן תורה - ללומדי תורה לשמה; פרשתינו נקראת "בלק", ולא "בלעם", אע"פ שעיקר הסיפור הוא אודות בלעם - מכיון שבלק יעץ לבלעם לקלל, וההוראה; המשך (מי"ב תמוז, ומשיחות חודש ניסן - ליל י"א ניסן, ש"פ מצורע - שבת הגדול, אחש"פ, ש"פ אחרי – שבת מבה"ח אייר) בענין שיטת הרמב"ם בענין מצב העולם לעתיד לבא - "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" ותקופת תחיית המתים. (ס"ג)

ביאור המעשה הידוע מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע - שאכל בערב פסח הסוכרי' של מלאך מיכאל, ולא מכר לגוי וכיו"ב. (ס"ד)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כב, כח) "ויפתח ה' את פי האתון"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בההערות לזהר עה"פ "ויקרא אל משה". (ס"ו)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר. (ס"ז)

"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ח)

* * *

תוכן ענינים

כיון שהתורה היא תורת חסד בכל פרטי' הרי גם היפך הנחמה הוא, בעצם, חסד ע"ד "גם זו לטובה" (משא"כ "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", שאין זה עצמו טוב) ובשבת חזון - כפירוש הר' לוי יצחק מבארדיטשוב בפסוקי ההפטרה עצמם וע"פ פשוטם (אלא שזהו חסדים המכוסים). (ס"א)

גם הפשוט שבפשוטים יכול לראות את הנחמה שבשבת חזון: א) התחלת ההפטרה "חזון ישעי'" לשון ישועה, ב) תשעה באב נקרא "מועד" ואין אומרים בו תחנון, ג) חודש תמוז מלא וכשתתגלה הנחמה שבאב יהי' כולו נחמה; כדי להביא כל זה לגילוי הי' השטורעם ב"ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" ולפועל - אמירת "לחיים" ע"י הילדים והילדות "מפי עוללים ויונקים". (ס"ב)

הדגשה מיוחדת במעלת "הבל תשב"ר" שכתוב באגדה שבתורה - כנגד עולם העשי' וגם הובא להלכה. (ס"ג)

המיוחד בשבת זו - קביעות תשעה באב ביום ג' שהוכפל בו כי טוב – "טוב לשמים וטוב ולבריות" - ביאור בענין התאחדות ב' העבודות ושייכותם לביטול הגלות (התחלקות) וההוראה להוסיף ב"ציון במשפט תפדה" (- תורה, טוב לשמים) וב"שבי' בצדקה" (- טוב לבריות), למעלה ממדידה והגבלה; מעלת "הבל שאין בו חטא" היא ביחס לתינוקות עצמם. (ס"ד)

שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (א, לז) "גם כי התאנף ה'" גו' ורש"י אינו מבאר; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (בפ' ויחי) דסיחון ועוג שמות בגלות, ע"ד יוסף. (ס"ו)

הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י); הביאור בהערות לזהר, וההוראה בעבודת ה'. (ס"ז)

לערוך כינוסי ילדים בתשעה באב ליד הכותל המערבי. (ס"ח)

תוכן ענינים

ביום ההילולא ישנה עלי' בנשמה (כי מתחדש ענין ההסתלקות - התקבצות כל עמלו) ומעלה בכך כשחל בשבת, ועילוי זה נמשך אל השייכים לבעל ההילולא ע"י לימוד תורתו שלמעלה מזמן ומקום כפי שראו ד"מקום הארון אינו מן המדה" (ביאור בזה); העלי' ביום היארצייט היא באין ערוך לגבי כל השנה. (ס"א)

שייכות היארצייט לפרשת השבוע: "עקב" לשון סוף ובבחינת הזמן - "אחרית הימים", הזמן דקבלת השכר שבא מיד לאחר העבודה (ע"ד מצוה גוררת מצוה) באופן ד"עולמך תראה בחייך" אלא שהוא בגדרי העולם והתכלית היא - למעלה מההגבלות, ועד"ז יארצייט - תכלית העילוי ללא הגבלות הגוף, כאשר "אל עפר תשוב" ובפרט אצל בעל היארצייט שקודם לזה הי' בגלות באופן ד"ונפשי כעפר לכל תהי'". (ס"ה)

"עקב": בזמן - אחרית הימים, באדם - עקב שברגל, ובמשפחה - בן ובת (ו"ה שבשם הוי') וההוראה - עד כמה צריך להתמסר לחינוך קטנים וקטני קטנים. (ס"ח)

שאלה בפשוטו של מקרא עה"פ (י, י) "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום" ורש"י אינו מבאר; אודות מעלת לוחות השניות באופן ד"כפליים לתושי'" עבודת התשובה. (סי"ב)

הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י בכל מקום לפני זה), וההוראה ע"ד גודל מעלת התורה. (סט"ז)

בפרשת השבוע (י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" - ע"ד הקדמת היראה לפני לימוד התורה ולפני פסק דין. (ס"כ)

בכ' אב - מ' יום קודם ראש השנה - התעוררות נוספת בענין החינוך. (סכ"ב)

תוכן ענינים

לכאורה, פלא כיצד ח"י אלול נותן חיות בעניני אלול, שעד אז ישנה עבודת התשובה ע"פ תורה כו' ואעפ"כ חסר חיות?! עד"ז - שהבעש"ט ואדמו"ר הזקן, נשמות חדשות, הביאו לגילוי הארת המשיח - ענין חדש לגמרי (ועד שמשה רבינו לגבי משיח הוא כמו "א דאקטאר פאר דער פראקטיקע"), אע"פ שגם קודם לזה הי' העולם ולימוד התורה בו? והביאור דחיות ענינה - פנימיות. הבעש"ט ואדמו"ר הזקן המשיכו פנימיות עתיק, ובעבודה (בכל הג' קווין: תורה תשובה וצדקה) באופן שמתאחד עם העבודה עד שמציאותו מתבטלת; אף שזוהי עבודה נעלית, מ"מ שייכת לכאו"א בכח הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. (ס"א)

הוראת הפרשה היא החל משמה - "תבוא", להכנס לעניני תורה ומצוות לגמרי עד לביטול המציאות (בדוגמת רשב"י ש"מאן פני האדון ה' דא רשב"י" ושמץ מנהו שייך לכאו"א), והכח לזה ע"י "וירשתה וישבת בה", ולכן כל ישראל הביאו ביכורים רק לאחר י"ד שנה משנכנסו לארץ (אף שחלק מהם קבלו נחלתם קודם); עבודה זו צ"ל בשמחה ובכח חודש אלול. (ס"ב)

שאלה בפשוטו של מקרא (כז, טו-כו) מדוע בוחר הכתוב "לברך את העם" (וכן להיפך) דוקא בי"ב ענינים אלו ורש"י אינו מבאר; בלקוטי לוי יצחק (בפרשת חוקת) - עה"פ "היום הזה נהיית לעם" - דקאי על ראש השנה ושייכותו ל"זאת חוקת התורה"; קביעות שיעורי לימוד לאורחים. (ס"ד)

בפשוטו של מקרא - ביאור בפרטיות אודות הקשר דכ"א מי"א ה"ארור" שבפרשה עם י"א השבטים. (ס"ה)

הביאור בהערות לזהר. (ס"ו)

מתורת הבעש"ט עה"פ "קומי אורי", בקשר לנשיאי ישראל, יש ללמוד הוראה במעלת העסק בצרכי ציבור ובמיוחד - בחינוך תשב"ר; יש לזכור שכ"ק אדמו"ר נמצא עם כ"א משלוחיו ו"עומד ומשמש" ויש לעסוק בכל עניניו ללא כל דאגה; השלמת המגבית דח"י אלול. (ס"ז)

אודות כינוס המוסדות: הילדים והילדות הבאים לתשרי יכנסו למוסדות החינוך. (ס"ח)

אודיו

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

הנחה:

מאמרים

ד"ה זה היום תחילת מעשיך (המשך: א)

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

הנחה:

מאמרים

ד"ה שובה ישראל (המשך: ב)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה שובה ישראל (המשך: ג)

תוכן ענינים

מוגה

הנחה:

מוגה

הנחה:

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה בסוכות תשבו

תוכן ענינים

מוגה

הנחה:

בלתי מוגה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה להבין ענין שמח"ת (המשך: א)

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ויכולו השמים (המשך: ב)

תוכן ענינים

מוגה

ליקוט:

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ואברהם זקן

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה קטנתי (המשך: א)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה פדה בשלום (המשך: ב)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה נ"ח מצותה משתשקע החמה (המשך: ג)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ויהי מקץ

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ואלה שמות

תוכן ענינים