בספריו של אדמו"ר הזקן מתבטא החיבור - ד"שני-אור" נגלה ונסתר; ע"ד מראי מקומות לשולחן ערוך; ביאור החילוק בין כבוד ועונג דשבת, בין אדמו"ר הזקן לרמב"ם, ובין שניהם לסדר בפסוק; בפסוק מדבר אודות התכלית שאף "עונג" תכליתו כבוד, משא"כ אדמו"ר הזקן והרמב"ם ענינם הלכה; הרמב"ם מסכם בפסוק זה את  כל הלכות שבת, משא"כ אדמו"ר הזקן מתחיל. (ס"ב)

ענין אברהם יצחק ויעקב, הו"ע אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי והצ"צ; אברהם אבינו ע"ה התחיל להאיר את העולם וכמו"כ אדמו"ר הזקן; הצ"צ כתב על אדמו"ר הזקן ג' לשונות: "ארון הקודש" שענינו בינה, ארון - כלי לקדש - חכמה, "מאור ישראל" שענינו חכמה, ו"משיח ה'" שענינו כתר; בהסתלקות, הענינים עולים מלמטה למעלה לכן הסדר הוא כנ"ל; הסתלקות הקב"ה וכמו"כ צדיק הו"ע של גילוי נעלה. (ס"ג)

לאחרי הענין ד"וארא אל אברהם וגו'", ענין התפלה שהאבות תקנו מגיעים ל"אני הוי'" ענין התורה; אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש אודות ענין התפלה אך בפועל ובגלוי גילה את פנימיות התורה; דוקא כשיש עירוב - ערוב - בין החיות, צריכים לפרט ש"והפלה ה'" בין ישראל לעמים; כשאין מה לענות לענין נטפלים לדברים צדדים כבמשפט בייליס; נפילת רוחם היא עד כדי כך שכבוד הוא אצלם שהגוי מרשה להם לרשמו כיהודי. (ס"ד)