מאמר אדמו"ר מהר"ש "שצריכים להמשיך את הרבע שעה חסידות ביום לכל היום", כולל אף את זמן השינה; כל היום העבודה הוא בפני עצמו, ובלילה עולה כל עבודתו; בתו"מצ ישנם ב' ענינים, הפעולה בעולם ונעלית מזה לאין ערוך ההתקשרות לאלקות; וכמו"כ בלימוד החסידות; כ"ז שייך לכאו"א ע"פ מאמר אדמו"ר מהר"ש שפורסם לכל: שצריכים לילך "לכתחילה אריבער". (ס"א)

הקשר בין יום הכיפורים לסוכות הוא ענני הכבוד - ענין המקיף שנמשך מענן הקטורת; כמו"כ שניהם מבטאים את ענין האחדות, יום הכיפורים: עיקר ענינו הוא בשלילה - ה' עינויים, וכן בענין התשובה, סוכות: ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, וכן הד' מינים מבטאים במצוה א' את כל ישראל; כשהולכים באופן ד"לכתחילה אריבער" אין שום דרגות ושום חשבונות. (ס"ב)

קושיות ע"פ רש"י עה"פ (לב, י): "ימצאהו בארץ מדבר - אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו". (ס"ד)

בלקוטי לוי יצחק בהערות על הזהר עה"פ "יעקב חבל נחלתו" אומר שהשפעת עם ישראל בא ישר מהקב"ה ולא ע"י ממוצעים, ומבאר אאמו"ר פירוש הלשונות שבזהר, וצריך ביאור דמוסיף שם ענינים שאינם שייכים להמבואר בזהר? (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י: "ימצאהו בארץ מדבר" הולך דוקא על מתן תורה, כי מצרים אינה מדבר; ג' ענינים דתורתו מלכותו ועולו, ה"ה כנגד ג' זכויות דיעקב וג' קנינים שקנה הקב"ה את ישראל: תורתו, לימוד התורה בלבד, מלכותו, קבלת המלכות בלא שיעבוד, עולו, שכל כולו דורכגענומען באלקות; יעקב ענינו תורה, אברהם ענינו מלכות, ויצחק ענינו עול המלכות. (ס"ו)

הביאור בזהר: כישראל מתנהגים בעולם הזה (שרובו רע) באופן ד"ולא אחרא" - שאת ההשתדלות דטבע עושים רק משום ציווי הקב"ה, אף הקב"ה מתנהג עמם באופן זה שההשפעה באה ממנו בלבד ולהם לבדם. (ס"ז)

הגזירות הקשות ביותר לא היו לבטל המחיצות בין יהודי לאינו יהודי; באם יושיטו אפי' רק אצבע קטנה הקב"ה ישלח עזרתו מלמעלה. (ס"ז)

המשך הביאור בפירוש רש"י: השלילה דעשו וישמעאל בעת מתן תורה משום שהם לא רצו לקבל את התורה; מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י: מעלתם של ישראל היא שלא התחשבו במה שעשו וישמעאל לא רצו לקבלה, וישראל אמרו נעשה ונשמע; התורה מדברת בלשון נקי' ולכן לא שלל משה אותם רק כשלא היתה ברירה אחרת - לפני מותו. (ס"ט)