תר"צ - תש"י
תש"י
תשי"א
תשי"ב
תשי"ג
תשי"ד
תשט"ו
תשט"ז
תשי"ז
תשי"ח
תשי"ט
תש"כ
תשכ"א
תשכ"ב
תשכ"ג
תשכ"ד
תשכ"ה
תשכ"ו
תשכ"ז
תשכ"ח
תשכ"ט
תש"ל
תשל"א
תשל"ב
תשל"ג
תשל"ד
תשל"ה
תשל"ו
תשל"ז
תשל"ח
תשל"ט
תש"מ
תשמ"א
תשמ"ב
תשמ"ג
תשד"מ
תשמ"ה
תשמ"ו
תשמ"ז
תשמ"ח
תשמ"ט
תש"נ
תנש"א
תשנ"ב
בלתי מוגה
מאמרים
ד"ה ליהודים היתה אורה (המשך: א)
בלתי מוגה - מהדורה חדשה
תו"מ סה"מ (פורים)
תוכן ענינים
לפני ההתוועדות נתקבלה הידיעה שחילקו משלוח מנות והניחו תפילין לחיילי הצבא בארץ הקודש; ביאור ענין מצות תפילין, והשייכות לפורים. (ס"א)
כל יום טוב קשור במצוה מסויימת, ומהיום טוב הרי זה נמשך לכל השנה, ובנדו"ד פורים קשור ל(אורה זו) תורה ו(יקר זו) תפילין. (ס"ב)
ביאור הטעם דאין מקיימים את המצוות דפורים בכל השנה - בנוגע ל"אסור בתענית והפסד" ו"משתה ושמחה" - מכיון שאינו יכול להיות כל השנה, שהרי יש ימי צומות ע"פ תורה, ולכן בטל לגמרי, בנוגע ל"קריאת המגילה" - מכיון ש"מגילה זו הלל", והרי אסור לומר הלל בכל יום, ועד"ז בנוגע ל"ועל הניסים" ובנוגע ל"משלוח מנות" - דמכיון "ששונא מתנות יחי'" ה"ז אסור בכל השנה אך בפורים התירו זאת מפני ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו" ועוד שזה פועל שמחה. (ס"ג)
המשך הביאור בהטעם ש"מתנות לאביונים" אינו נמשך לכל השנה - דבפורים יש בזה ענין מיוחד שנותנים "מתנה" (ולא צדקה) ומאחר שמתנה נותנים כש"עביד לי' נייחא לנפשי'", א"כ אדרבה - העני מקבל שמחה גדולה מכך, שהרי מרגיש שמגיע לו המתנה, כי "עביד לי' נייחא כו'"; בהנ"ל ביאור שיטת הרמב"ם במצוות פורים שהם - "שמחה גדולה ומפוארה". (ס"ד)
בימי הפורים נקראו בני ישראל בשם "יהודים": משום שכפרו בעבודה זרה, ועמדו בזה במסירות נפש, והתכלית בזה הוא, להמשיך את המסירות נפש לכל עניני התורה. (ס"ה)
הטעם שנקרא בשם "פורים" - לשון רבים, ולא "פור" - לשון יחיד, מפני שהיו ב' גורלות: הגורל דהמן והגורל דבני ישראל; עבודת פורים הוא להלחם בעמלק, "עמלק" בגימטריא "ספק", היינו שאינו כופר בהקב"ה, רק מטיל ספיקות, ע"י הטענה כלום לממ"ה הקב"ה איכפת באם אקיים את המצוות, והמענה לעמלק אינו בהסברים ע"פ שכל, אלא בקבלת עול ככלב שמחנכים אותו במקל; שם החג "פורים" (בלשון פרסי), ולא "גורלות" (בלשון הקודש) - להדגיש שכהנ"ל שייך אפי' בזמן הגלות. (ס"ו)
אף שענין ה"גלות" הוא ע"פ תורה - וכמ"ש "אכתי עבדי דאחשורוש אנן" ו"התפללו בשלום העיר", עכ"ז צריך לדעת: שרק הגוף נמצא בגלות ואילו הנשמה אינה בגלות, וגוי המתנגד לתורה ומצוות הרי "את וכלבך שווים" ואין להתפעל ממנו כלל (ולכן יכול להיות יהודי שבשושן - ואינו בגלות, ולהיפך יהודי שנמצא בירושלים - והוא בגלות), והכח ע"ז מקבלים ממרדכי, וכמ"ש "איש יהודי הי' גו'", "איש - זה בעל הבית" היינו שיש איש (מרדכי), שהוא הבעל הבית על היהודי שבכ"א (ואין זה כפירה ח"ו ואדרבה מרדכי הוא ממוצע המחבר כו') ובכוחו כ"א מתגבר על הגלות. (ס"ז)
"פורים-תורה": בענין ג' יועצי פרעה - בלעם, איוב ויתרו - בנוגע לגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", העצות שלהם, והעונש שלהם, וההוראה. (ס"ח)
מגבית עבור קופת רבינו. (ס"ט)
אודות יהודי רוסיא - שאלו היכולים שישארו שם ע"מ לשמור על היהדות. (ס"י)
מזמן קבלת התורה והיציאה לגלות, נמצאים בני ישראל ב"מצב חירום" - ולכן צריכים להתנהג כמו אנשי צבא. (סי"א)
שיתנדב א' לקיים "עד דלא ידע" - ובזה יוציא י"ח כל הקהל. (סי"ב)