מפתח

תוכן ענינים

ע"ד הבקשה שבראש השנה יעוררו: שתקיעת שופר רומז על מתן תורה - ומהענינים העיקריים דמתן תורה: הקדמת נעשה לנשמע, ו"בנו בחרת מכל העמים" - הבדלה בין ישראל לעמים, וההוראה - ע"ד תיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"א)

ביאור בלשון אדמו"ר הזקן בסידורו "לאחרי קריאת התורה, יכין עצמו לתקוע בשופר, ויאמר קאפיטל זה (למנצח גו') ז' פעמים" שבכותבו "לאחרי קריאת התורה יכין עצמו" מדגיש שחלק מההכנה לתקיעת שופר הוא בזה עצמו שתקיעת שופר הוא לאחרי קריאת התורה, היינו שתקיעת שופר מזכיר על מתן תורה (ולכן נוהגין לתקוע בשופר מעל גבי ה"במה" דקריאת התורה); ובמה שכתוב "יכין עצמו" (סתם - ולא פירש במה) כוונתו להענינים המרומזים בספרי קבלה וכו', ולכן לא כתב בפירוש באיזה ענין מפני שבזה "כל חד לפום שיעורא דילי'". (ס"ב)

שאלה נוספת: בלשון הנ"ל "ויאמר קאפיטל זה ז' פעמים" ה"ז קאי על הבעל תוקע, ומדוע נוהגים שכל הקהל אומר הקאפיטל; שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לא, מד) "הוא והושע בן נון" והמשך לפירוש רש"י דשבוע שעבר. (ס"ד)

שאלות בלקוטי לוי יצחק על אגרת התשובה בתניא פ"ד "והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון"; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ה)

הביאור באגרת התשובה; המשך הביאור בפירוש רש"י, וההוראה בענין "מבצע תפילין", ותשובה להטוענים מדוע לא מצינו הנהגה כזו בדורות הקודמים. (ס"ו)

אודיו

תוכן ענינים

ביאור מדוע יש לעשות קידוש ברבים בשמחת תורה, אף שיש שיחה מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שבשמחת תורה יעשה כ"א לעצמו קידוש. (ס"א)

הטעם להשמחה בשמחת תורה - מפני ש"עושים שמחה לגמרה של תורה", ועוד דמתחילים ללמוד את התורה עוד הפעם, ובאופן חדש שבאין ערוך כלל ללימוד התורה שלפני זה (ולכן עושים "שהחיינו" בשמחת תורה), והכח לזה - מיום הכיפורים, שבו נהיו בני ישראל בדרגא שבאין ערוך ללפני זה - בעלי תשובה. (ס"ב)

אף שענין הנ"ל (שהלימוד הבא יהי' באין ערוך ללפני זה) - שייך ליחידי סגולה בלבד, אעפ"כ שמחים כל ישראל בשמחת תורה, היות וכל התורה כלולה בא' ד"אנכי", (- השייך לכ"א), לכן גם הנ"ל שייך לכ"א. (ס"ג)

למרות שהכח להנ"ל נלקח מיום הכיפורים, אין השמחה ביום הכיפורים, כי אם בשמחת תורה מפני שבתורה העיקר הב"פועל" (- שמחת תורה בפועל לומדים מחדש) ולא הב"כח" (יום הכיפורים, שממנו רק מקבלים כח לזה). (ס"ד)

ע"פ הנ"ל הי' מקום לומר שהעיקר הוא החכמה שבתורה (לימוד בפועל), ולכן רוקדים בשמחת תורה עם התורה, ואין לומדים, להדגיש: שהתכלית בלימוד הוא, שמביא לידי מעשה בפועל, ועד להדרגה הכי נמוכה שבאדם, העקב שברגל, וההוראה: שעל כ"א לקבל החלטה ללמוד תורה בפועל, ולא רק לסייע כו' ללומדי תורה. (ס"ה)

ביאור השייכות דנשים לשמחת תורה ויום הכיפורים. (ס"ו)

אין ליהודים להתפעל מאומות העולם וכינוסיהם, וכמ"ש "ה' אורי וישעי" ולכן "ממי אפחד". (ס"ז)

כ"ק אדמו"ר שליט"א בחר נציגים מכל מדינות העולם, ואמר שיעשו הצבעה שיוחלט ע"י כולם פה אחד: שכל עניני העולם, יהיו ע"פ תורת אמת; צוה לומר לחיים ולנגן ניגון שמח. (ס"ח)

הנוהג שבעולם שלאחר הצבעה הולכים לתיטארון, ועד"ז ינהגו עכשיו - שאחד יעשה "קוליע". (ס"ט)

ביאור הטעם להנהגה הנ"ל. (ס"י)

תוכן ענינים

הביאור באגרת התשובה ובפירוש רש"י הראשון בתורה, וההוראה. (ס"ו)

שבת זו שייכת לשמחת תורה שהרי זוהי שבת "אסרו חג", ועוד דשבת זו ה"ה ה"ויכולו" (מלשון כליון ותענוג) דשמחת תורה, והתוועדות זו במיוחד - שהרי יש בה משיירי ה"כוס של ברכה" ומהלחם דההתוועדות דשמחת תורה. (ס"א)

לפני שלושים שנה בהתוועדות דשמחת תורה תש"א סיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: דמכיון שבשמחת תורה מאחרים לבוא לבית הכנסת (דעייפים מהריקודים דלילה הקודם) וכשבאים המלאכים לבית הכנסת ואין שם אנשים, הולכים לגן עדן ושם הם רואים את הנעלים וכו' של היהודים שרקדו בשמחת תורה במעזריטש (ביאור הענין שכתוב מעזריטש דוקא). (ס"ב)

ביאור סיפור הנ"ל, שאפי' נעליים גשמיים שרקדו בריקוד של רשות (הריקוד דשמחת תורה) נמצאים בגן עדן. (ס"ג)

אשרי חלקם של ההולכים להתהלוכה בזה ובבא, שיאמרו לחיים. (ס"ד)

לפני לימוד התורה לרבים - צריך להיות הכנה ד' פעמים כו', סיפור ששמעתי מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ על אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בענין זה; ביאור השייכות דנשים למצות הקהל (המשך מהתוועדות ליל שמח"ת לפני הקפות ס"ו). (ס"ה)

ביאור פירוש רש"י הראשון שבתורה "אמר רבי יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה כו'", וההוראה: הסדר בבריאת העולם הי' שמיד ביום הראשון נברא ה"אור", וההוראה: שהפעולה הראשונה דיהודי היא להאיר. (ס"ו)

ביום השני נברא הרקיע - "המבדיל בין המים שמעל לרקיע ומתחת לרקיע", וההוראה - להמשיך את ה"אור" (יום א') בעניני העולם; וביום השלישי כתיב: "תדשא הארץ דשא" וההוראה מזה. (ס"ז)

המשך (מהתוועדות דיום שמח"ת ס"ב) עפ"י הנ"ל (ס"ו-ז) יובן הביאור בענין נעוץ סופן בתחלתן כו'" שבתורה שבכתב. (ס"ח)

בשמחה ישנה כו"כ דרגות: שמחה של מצוה, "שמחת בית השואבה", שמחת תורה" כו', ביאור הדרגות, ושיטת הרמב"ם בזה. (ס"ט)

ע"ד המצב בארץ הקודש שנובע מ"מדה כנגד מדה" - מגיור גויים שלא כהלכה; מענה על כל האסונות הנוראים כהיטלר ימ"ש וכו' שאירעו בדורות האחרונים; חובת הטענה להקב"ה (על מעשים כגון דא): "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". (ס"י)

המשל ע"ד תיקון החוק "מיהו יהודי", ושלילת הטענה דאתחלתא דגאולה כו'. (סי"א)

התעוררות ע"ד: קרן השנה, שיעורי חת"ת; אודות היהודים שנמצאים במצור ושבי'. (סי"ב)

אודיו

תוכן ענינים

י"ט כסלו יום גאולת אדמו"ר הזקן,וכמ"ש באגרת שלו הידועה: "כשקריתי בפסוק פדה בשלום נפשי, יצאתי בשלום מה' שלום"; ביאור שייכות ה"שלום" לגאולה: נושא הפכים, וכפי שהי' בפועל שהגויים עצמם שחררוהו, ובעבודה - שלום בין נפש האלוקית ונפש הבהמית. (ס"א)

"פדה בשלום נפשי" ודרשו חז"ל: שהפדי' תהי' ע"י שלושת הקווים, תורה עבודה וגמ"ח, וכן גאולת אדמו"ר הזקן היתה ביום השלישי; ביאור שייכות הפדי' לשלושה דוקא, וההוראה. (ס"ב)

ע"ד קנית בית הכנסת חדש באוסטרלי', ההשתתפות בההוצאות, שיאמרו לחיים. (ס"ג)

ע"ד חינוך הילדים - שהעיקר לא רק הקניית "ידיעות", אלא הקניית מדות טובות וכו'. (ס"ה)

ע"ד חלוקת הש"ס. (ס"ו)

"הדרן" על מסכת עבודה זרה: "סכין שאינה כשירה, נועצה עשר פעמים בקרקע, ואפשר לאכול בה בצונן". (ס"ז)

גמר הגאולה דאדמו"ר הזקן, היתה בחנוכה - שאז הגיע לביתו; ביאור הקשר בין חנוכה לי"ט כסלו: חנוכה - מדליקין את הנר על 1) פתח, 2) ביתו, 3) מבחוץ - השפעה מהבית לה"חוץ", י"ט כסלו - הפצת המעיינות "חוצה"; ועוד ענין בזה: נרות חנוכה מדליקים דוקא: "משתשקע החמה", ועד"ז גילוי תורת החסידות דוקא בזמננו, שמתרבה החושך. (ס"ח)

ע"ד המצב בארץ הקודש שעושים "עיסקת חבילה" בעניני תורה ומצוות - ניתוחי מתים, בתי ספר דתיים, "מיהו יהודי" וכו', וההוראה מחנוכה בענין זה. (ס"ט)

ע"ד מצב הבטחון כו' בארץ הקודש, שאין מנהלים כראוי את המשא ומתן עם מדינות ערב, ויש ללמוד הוראה מהנהגת החשמונאים. (ס"י)

ההשתתפות בהקמת מוסדות חדשים. (סי"א)

מגבית השייכת במיוחד לגאולת י"ט כסלו; ע"ד כפר חב"ד ראשון ושני, נחלת הר חב"ד ושיכוני חב"ד שבארץ הקודש. (סי"ב)

תוכן ענינים

שבת פועלת שלימות בימי השבוע, ולכן יש להשלים בשבת זו ענינים מהתוועדות די"ט כסלו; בשנת תקנ"ב הי' קטרוג גדול על אדמו"ר הזקן, ובתו הרבנית דבורה לאה מסרה נפשה, ונפטרה תמורת אדמו"ר הזקן, ובזכות זה זכה בנה אדמו"ר הצ"צ שגילוי והתפשטות תורת החסידות - ביתר שאת, ובאופן דספירת ה"דעת" - תהי' על ידו, וההוראה שלכאו"א צ"ל מסירות נפש על עניני תורה ומצוות. (ס"א)

איך דורשים מכ"א הנהגה כזו (מסירות נפש) כמו אצל בתו של אדמו"ר הזקן - מפני שהיא (ושאר הצדיקים) פתחו את הדרך לעבודת מסירות נפש דכ"א, וזהו הטעם שמזכירים בכל יום את המסירות נפש דאברהם אבינו בעקידה - להזכיר ולעורר המסירות נפש בכ"א, אך אין הכוונה שצריך מסירות נפש בפועל - רק ע"י שלאבות הי' מסירות נפש בפועל, מספיק אצלנו ההרהור במסירות נפש. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לח, ל) "ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני, ויקרא שמו זרח". (ס"ד)

שאלות בלקוטי לוי יצחק באגרת התשובה בענין הראיות מתורה שבכתב ותורה שבעל פה ש"אין שום דבר גשמי ורוחני, חוצץ לפניו ית'"; ע"ד חוק "מיהו יהודי", וגודל השטות שבדבר שטוענים שזה הישג דתי; ע"ד מצב הבטחון בארץ הקודש; ע"ד ה"דינר" דישיבת תומכי תמימים. (ס"ה)

הביאור בפירוש רש"י; המשך (מי"ט כסלו) - ביאור בסיום הקונטרס אחרון בתניא "ובזה יובן היטב מ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא וכמ"ש במ"א". (ס"ו)

תוכן ענינים

"מאי חנוכה"? "מצאו פך א' של שמן כו', ונעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים" היינו שעיקר הנס הוא, שמצאו שמן כו' והאירו, וההוראה שאף ששכל הוא ג"כ אור, צריך לידע שהיסוד הוא קיום התורה בפועל, והשכל הוא רק משרת את המטרה, משא"כ אצל היונים שה"שכל" הי' אצלם המטרה והתכלית. (ס"א)

מצות נרות חנוכה להדליק נרות "על פתח ביתו מתחוץ", וההוראה - להאיר את היהדות ב"חוצה"; החידוש דאדמו"ר הזקן (חסידות חב"ד) - שאין להסתפק בעזרת הצדיק (משפיע), אלא דורשים גם עבודה מכ"א בעצמו, וההוראה ובפרט בזמננו שאין דוגמא חי' - עזרה - מהמשפיע (מחנך), שבודאי נדרשת עבודה מכ"א ואין להתפעל ממצב המשפיע. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (מא, נה) "ותרעב כל ארץ מצרים וגו'". (ס"ד)

שאלות בלקוטי לוי יצחק באגרת התשובה (פ"ז): "ואולם דרך האמת והישר לבחינת תשובה עילאה ה"א תתאה הנ"ל וכו'"; המשך (מי"ט כסלו) ה"הדרן" על מסכת עבודה זרה; ע"ד המצב בשכונה, מכיון שאנ"ש אוהבים "פולישע ענינים, אתן דולר לכל א' שיקנה "שער" (מניות) עבור קנית בתים בהשכונה. (ס"ה)

הנ"ל (קניית "שערס" בשכונה וחלוקת הדולרים) שייך לכ"א שחפץ בכך, ולא רק לתושבי "קראון הייטס"; המשך (מש"פ וישב ס"ד-ו) הביאור בפירוש רש"י עה"פ (לח, ל) "ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני"; הביאור בפירוש רש"י בפרשתנו. (ס"ו)

תוכן ענינים

כל סיפורי התורה מהוים הוראה לכל יהודי בכל הדורות; בפרשתינו מסופר שמשה רבינו טען להקב"ה "למה הרעותה לעם הזה", וע"ז ענה הקב"ה שאתה לא כהאבות, שהם "לא הרהרו אחר מדותי" ואילו אתה מהרהר, וההוראה שאין להרהר אחר מעשי הקב"ה. ולכאורה אפי' משה רבינו הרהר ואיך תובעים מכל יהודי שלא יהרהר? (ס"א)

והביאור: שמצד הגוף דמשה רבינו שייך להרהר, ובפרט שמשה רבינו גדל בבית פרעה (- וההוראה מזה שאפי' שגודל בין העכו"ם, יש לו לדאוג לכל יהודי - כמשה רבינו); וההוראה למעשה בפועל: שאף שרואים שאין הצלחה בעבודה, אין לבוא בטרוניא להקב"ה - "למה הרעותה כו'" - משום שאדרבה: דוקא ע"י הקשיים מגיעים לדרגה נעלית ביותר. (ס"ב)

הטעם לזה שהתורה מספרת בנוגע ליחוסו של משה דוקא את אמו - מפני שרוצים להדגיש שע"י החינוך של האם, הי' בידי משה כח להוציא את בני ישראל ממצרים, וכמו"כ מספרת התורה בנוגע לפנחס את יחוס האם - "מבנות פוטיאל - מיתרו שפטם עגלים לעבודת זרה" - להדגיש שאפי' אדם שבדרגה כזו, צריך לקרבו לתורה ומצוות. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ו, ט) "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה וכו'". (ס"ה)

שאלות בלקוטי לוי יצחק באגרת התשובה פ"ח (דף צח): "ומאחר שרוח עברה ותטהרם, אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי' ברוך הוא ממש", והביאור. (ס"ו)

המשך הביאור מס"ב; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ז)

אודיו

תוכן ענינים

מטרת ההתוועדות לפעול "אחדות" בין המתאספים, ואף ש"אין דעותיהם שוות", הרי כ"ז בנוגע לדברים גשמיים, משא"כ בנוגע לדברים רוחניים, בזה יכול להיות "אחדות", ותכלית ההתוועדות - שאחדות זו, תמשך גם בעניני הרשות - ב"כל מעשיך לשם שמים", וזהו"ע מוצאי שבת: להמשיך את עניני השבת (רוחניות בחול (גשמיות). (ס"א)

שמו של בעל ההילולא: יוסף, ומפעולותיו העיקריים של בעל ההילולא (ברוסי' ובארצות הברית) לקרב יהודים לתורה ומצוות, וזה מתאים לשמו: יוסף, כמ"ש: "יוסף הוי' לי בן אחר", שיש לעשות מ"אחר" (רחוק מתורה ומצוות) "בן" (קרוב לתורה ומצוות). (ס"ב)

אף שהתכלית הוא לפעול "אחדות", ברא הקב"ה את העולם באופן של "פירוד" דמצד התורה צריך להיות סדר בהבריאה, ע"ד "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך", וההוראה בנוגע ל"מיהו יהודי" הבדלה בין ישראל לעמים. (ס"ג)

המשך ע"ד ה"שקר" שבחוק "מיהו יהודי"; ע"ד הנזק והסכנת נפשות שנגרם ליהודי רוסי', ע"י ההפגנות עבורם. (ס"ד)

השירה ד"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת כו'" כתוב בל' נקבה (שירה) - משום שהשירה היתה בזמן הגלות, משא"כ "שירו לה' שיר חדש" כתוב בל' זכר (שיר) שהשירה תהי' לעתיד לבוא בגאולה. (ס"ה)

שמו השני של בעל ההילולא: יצחק, שענינו "כל השומע יצחק לי", וההוראה בענין חינוך ילדי ישראל, וכפי שמצינו גם בהנהגת בעל ההילולא. (ס"ו)

סיכום הדברים: בנוגע להפגנות על יהודי רוסי', ולתיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"ח)

מגבית עבור "קרן תורה". (ס"ט)

ברכת הצלחה לעולים מרוסי' לכפר חב"ד, ונחלת הר חב"ד, ושיכוני חב"ד. (ס"י)

ע"ד נשי ובנות ישראל והשייכות לפרשת השבוע. (סי"א)

אודיו

תוכן ענינים

לפני ההתוועדות נתקבלה הידיעה שחילקו משלוח מנות והניחו תפילין לחיילי הצבא בארץ הקודש; ביאור ענין מצות תפילין, והשייכות לפורים. (ס"א)

כל יום טוב קשור במצוה מסויימת, ומהיום טוב הרי זה נמשך לכל השנה, ובנדו"ד פורים קשור ל(אורה זו) תורה ו(יקר זו) תפילין. (ס"ב)

ביאור הטעם דאין מקיימים את המצוות דפורים בכל השנה - בנוגע ל"אסור בתענית והפסד" ו"משתה ושמחה" - מכיון שאינו יכול להיות כל השנה, שהרי יש ימי צומות ע"פ תורה, ולכן בטל לגמרי, בנוגע ל"קריאת המגילה" - מכיון ש"מגילה זו הלל", והרי אסור לומר הלל בכל יום, ועד"ז בנוגע ל"ועל הניסים" ובנוגע ל"משלוח מנות" - דמכיון "ששונא מתנות יחי'" ה"ז אסור בכל השנה אך בפורים התירו זאת מפני ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו" ועוד שזה פועל שמחה. (ס"ג)

המשך הביאור בהטעם ש"מתנות לאביונים" אינו נמשך לכל השנה - דבפורים יש בזה ענין מיוחד שנותנים "מתנה" (ולא צדקה) ומאחר שמתנה נותנים כש"עביד לי' נייחא לנפשי'", א"כ אדרבה - העני מקבל שמחה גדולה מכך, שהרי מרגיש שמגיע לו המתנה, כי "עביד לי' נייחא כו'"; בהנ"ל ביאור שיטת הרמב"ם במצוות פורים שהם - "שמחה גדולה ומפוארה". (ס"ד)

בימי הפורים נקראו בני ישראל בשם "יהודים": משום שכפרו בעבודה זרה, ועמדו בזה במסירות נפש, והתכלית בזה הוא, להמשיך את המסירות נפש לכל עניני התורה. (ס"ה)

הטעם שנקרא בשם "פורים" - לשון רבים, ולא "פור" - לשון יחיד, מפני שהיו ב' גורלות: הגורל דהמן והגורל דבני ישראל; עבודת פורים הוא להלחם בעמלק, "עמלק" בגימטריא "ספק", היינו שאינו כופר בהקב"ה, רק מטיל ספיקות, ע"י הטענה כלום לממ"ה הקב"ה איכפת באם אקיים את המצוות, והמענה לעמלק אינו בהסברים ע"פ שכל, אלא בקבלת עול ככלב שמחנכים אותו במקל; שם החג "פורים" (בלשון פרסי), ולא "גורלות" (בלשון הקודש) - להדגיש שכהנ"ל שייך אפי' בזמן הגלות. (ס"ו)

אף שענין ה"גלות" הוא ע"פ תורה - וכמ"ש "אכתי עבדי דאחשורוש אנן" ו"התפללו בשלום העיר", עכ"ז צריך לדעת: שרק הגוף נמצא בגלות ואילו הנשמה אינה בגלות, וגוי המתנגד לתורה ומצוות הרי "את וכלבך שווים" ואין להתפעל ממנו כלל (ולכן יכול להיות יהודי שבשושן - ואינו בגלות, ולהיפך יהודי שנמצא בירושלים - והוא בגלות), והכח ע"ז מקבלים ממרדכי, וכמ"ש "איש יהודי הי' גו'", "איש - זה בעל הבית" היינו שיש איש (מרדכי), שהוא הבעל הבית על היהודי שבכ"א (ואין זה כפירה ח"ו ואדרבה מרדכי הוא ממוצע המחבר כו') ובכוחו כ"א מתגבר על הגלות. (ס"ז)

"פורים-תורה": בענין ג' יועצי פרעה - בלעם, איוב ויתרו - בנוגע לגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", העצות שלהם, והעונש שלהם, וההוראה. (ס"ח)

מגבית עבור קופת רבינו. (ס"ט)

אודות יהודי רוסיא - שאלו היכולים שישארו שם ע"מ לשמור על היהדות. (ס"י)

מזמן קבלת התורה והיציאה לגלות, נמצאים בני ישראל ב"מצב חירום" - ולכן צריכים להתנהג כמו אנשי צבא. (סי"א)

שיתנדב א' לקיים "עד דלא ידע" - ובזה יוציא י"ח כל הקהל. (סי"ב)

תוכן ענינים

שיחה א: כמה טעמים בשם "שבת הגדול"; הלכה ואלו ואלו דא"ח; ביאור לשון אדמו"ר הזקן (בשולחנו או"ח ר"ס תל) "שבת הגדול - לפי שנעשה בו נס גדול כו' למכה מצרים בבכוריהם".

שיחה ב: השייכות דשבת הגדול לפרשת צו, ובפרט לריש הפרשה - "צו את אהרן" ופירש רש"י "אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס"; מעלת ענין הזירוז ובפרט במקום שיש חסרון כיס; ביאור בזה שהענין דזירוז במקום שיש חסרון כיס נאמר בריש פרשת צו, ולא לפני זה.

שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ז, ב) "במקום אשר ישחטו העולה ישחטו את האשם" - "ריבה לנו שחיטות הרבה לפי שמצינו אשר בציבור נאמר ישחטו רבים ותלאו בעולה להביא עולת ציבור בצפון".

שיחה ד: בהמשך להמבואר בהמאמר שמיוסד על מאמרי פסח דשנות ת"ש ותש"א יש לעורר עוד הפעם ע"ד ההשתדלות שלכאו"א יהי' צרכי פסח ובפרט מצה שמורה כו'; זהירות יתירה בשנה זו (בנוגע טלטול מרשות לרשות) שפסח חל ביום השבת.

ע"פ המבואר בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בפרשתנו (ע' ריב) בענין "עוף יעופף כו' עוף שרשו ביסוד וכו'" יש לבאר מש"כ באגרת השובה (פי"ב) "וכנודע… מענין עליות עולמות הליונים באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד בן יונה… או קומץ מנחה" דלכאורה למה מביא דוגמאות מקרבן עני ולא מקרבן בהמה.

שיחה ה: המשך הביאור (מש"פ ויקרא) בפירוש רש"י עה"פ "והסיר את מוראתו בנוצתה".

שיחה ו: בנוגע הפירוש רש"י בפרשתנו הנה שקו"ט בזה בספר "אור המאיר" להר"מ שפירא מלובלין שקבלתי ממנו כ"דרשה געשאנק".

שיחה ז: הוראה מיוחדת מהקביעות דפסח בשנה זו.

שיחה ח: הביאור באגרת התשובה.

קטע מהנ"ל

הוראה מיוחדת מקביעות דפסח שנה זו דבחול המועד אין בו שבת, ולכן אין זמן הפוטר את האדם מחיוב לימוד התורה, - ה"ז מראה על תוקף החיוב בלימוד התורה.

אודיו

תוכן ענינים

שיחה א: סעודת משיח באחרון של פסח הוא לאחרי תפלת מנחה; מקור השייכות דמשיח לאחרון של פסח מהפטרת היום; הטעם דסעודת משיח הוא בסוף היום דאחרון של פסח דמרמז לסוף הגלות. (ס"א)

שיחה ב: אחרון של פסח חל ביום השבת, ובזה מודגש ב' ענינים: (א) פסח - יציאת מגלות, ולמעלה מזה (ב) שבת - מושלל מענין הגלות; ע"ד הנ"ל הוא במלך המשיח: (א) "ילחום מלחמת ה'", "יכוף כל ישראל כו'" - ענינו של משיח - יחידה וגם בזה ב' ענינים מושלל מכל הענינים וביחד עם זה שייך להאדם; עד"ז מצינו ברשב"י שהי' מושלל מענין הגלות וביחד עם זה הי' במערה. ב' ענינים במשיח: הכנה לבנין בית המקדש השלישי ולאחרי זה. (ס"ב)

שיחה ג: "ויהי בשלושים שנה" לשיחת אחרון של פסח תש"א שאז סיפר אדמו"ר מהוריי"צ שבשנת תרס"ו אכל אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ביחד עם התלמידים דתומכי תמימים וצוה לתת לכאו"א ד' כוסות. (ס"ג)

שיחה ד: ביאור לשון המדרש (קהלת רבה פ"א, ג) "שבע שבתות תמימות תהיינה, אמתי בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם" (בזמן שפסח חל ביום השבת), ד' כוסות באחרון של פסח שייך לא רק לתלמידי תומכי תמימים אלא לכאו"א; ד' כוסות הם על שם גאולת מצרים ולדיעה אחרת על שם גאולה העתידה; בכל שנה צריך להיות חידוש אשר לכן החידוש בשנה זו - שגם הנשים ישתו ד' כוסות באחרון של פסח. (ס"ד)

שיחה ה: הכוונה ב"תמימות" היא לא רק פירוש המילה כפשוטה - "שלימה" מבלי שום חסרון, אלא שצ"ל המוסיפה מעלה יתירה בהדבר; הנ"ל בעבודת האדם; העבודה דתמימות צ"ל גם בהמצוות התלויות ברגל האדם, אשר לכן כל אלו שהלכו על ה"תהלוכה" יגידו לחיים. (ס"ה)

שיחה ו: המשך (לשיחה ד) בביאור המדרש "אימתי הן תמימות בזמן שאין ישוע ושכני' בינים" (כשפסח חל ביום השבת); ענין זה מבואר במדרש - שרוב סודות התורה גנוזין בה; "אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום"; ספירת העומר - עבודת הבעל תשובה. (ס"ו)

שיחה ז: יציאת מצרים מסובב ממתן תורה, לכן גם בעת יציאת מצרים קיימו בני ישראל מצוות; שאלה כללית 1) ביציאת מצרים היו בני ישראל בדרגא נמוכה, ואם כן, איך נתגלה להם גילויים הכי נעלים; 2) תינוק מיד כשנולד מחנכין אותו בדברים הכי נעלים; 3) במתן תורה הי' גילויים הכי נעלים "וירד ה' על הר סיני" וכו' וביחד עם הנה עשרת הדברות הם בדברים פשוטים דוקא; והביאור - דמצד התורה הנה דוקא בענינים פשוטים מתלבש גילויים הכי נעלים. דוגמא להנ"ל מברכת הנהנין דכשאוכלים דבר הכי פשוט מברכים ע"ז דבנוסח הברכה ישנם ענינים הכי נעלים. (ס"ח)

שיחה ח: ביאור לשון המדרש "(אימתי הן תמימות) בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם"; ה"זמן" מתחלק (בכלל) לג' סוגי תקופות הימים: ימי השבוע, ימי החודש וימי השנה; שינויים הנ"ל ב"זמן" נשתלשלו מהשינויים שישנם בתורה (תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכו'); השינויים בתורה פועל שינויים במצוות; כמה דוגמאות לזה. שלימות בספירת העומר כשפסח חל ביום השבת. (ס"ט)

שיחה ט: ענין משותף בין פסח, ספירת העומר ומתן תורה - ענין הדיבור, פסח - "פה סח"; ספירת העומר צ"ל בדיבור; מתן תורה - לימוד התורה בדיבור; ביאור מאמר חז"ל "אין עושין מצות חבילות חבילות"; הוספה בלימוד התחורה (בהמשך להמדובר בט"ו בשבט שנה זו). (ס"י)

שיחה יוד: "בשכר נשים צדקניות כו' נגאלו אבותינו ממצרים", והנשים ראו נחת מילדיהם, ועד"ז הוא בכל דור ודור עי"ז שהנשים שבדור מחנכים ילדיהם - רואים מהן נחת אמיתי ובאופן ש"הם הכירוהו תחלה". (סי"א)

שיחה יא: בגאולה העתידה לא ישאר אף אחד בגלות; ברכה לאלו שיצאו זה עתה ממצור ושבי', שיהי' בואם לשום כו'.

[כ"ק אד"ש הזכיר ע"ד הד' כוסות, ואמר שישנו דיעה שצריכים לעשות כוס חמישי]. (סי"ב)

תוכן ענינים

שיחה א: חודש אייר מיוחד מכל החדשים בכך שכל יום יש לו מצוה - ספירת העומר; קרבן העומר בא משעורים - מאכל בהמה; העבודה בימי ספירת העומר היא עם נפש הבהמית; הנתינת כח לעבודה זו באה מחודש אייר - ראשי תיבות אברהם יצחק יעקב רחל; עבודה זו שייכת לכאו"א מבלי הבט על מעמדו ומצבו; "חודש האביב" מורה על תוקף הטבע והעבודה בזה צ"ל "שמור את חודש האביב" כדי לעשות "פסח לה' אלקיך" - לעשות מ"טבע" - "נס". (ס"א)

שיחה ב: ע"י שהאדם סופר ספירת העומר "היום יום אחד וכו'", נעשה היום למציאות. אף שאע"פ טבע ישנו מציאות ליום בלאו הכי - אך הטבע אינו מציאות אמיתית; דוגמא לזה מהמסופר בזוהר שר' ייסא סבא לא אכל אף שהמזונות כבר היו מוכנים על שולחנו עד שהתפלל מהקב"ה על מזונות. (ס"ב)

שיחה ג: המשך (מאחש"פ) בענין שכשמחנכים ילד לעשות "ברכה" על כוס מים (וכיו"ב) הנה בפירוש המילות דהברכה מונחים הענינים הכי נעלים; הכוונה בהדיבור בזה היתה כדי שכאו"א ידע פירוש המילות של ברכה.

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יא, ב) "זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה" - מלמד שהי' משה אוחז בחי' ומראה אותה לישראל כו' אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין כו' וכן בעוף וכו'". וצריך להבין מהיכן הי' למשה את כל החיות העופות והדגים במדבר?! והביאור בזה: דבודאי הי' בזה הנס ולכן אין רש"י צריך לפרשו, כי זה מובן בפשטות דבשעה שמשה הי' צריך ללמד את בני ישראל "זאת החי' גו" - נעשה נס; ההוראה מזה: דכשבני ישראל צריכים ללמוד תורה אין כל פלא כשנעשה נס, דמאי קא משמע לן - אם צריכים שיעשה נס - נעשה נס וגם נס גדול, כי לגבי התורה "האט וועלט קיין באטרעף ניט". (ס"ג)

שיחה ד: ביאור שיחת אדמו"ר מהוריי"צ שנדפסה בהגדה של פסח (עם ליקוטי טעמים ומנהגים) "מצה שמורה ווערט גערופן בשני שמות עצמיים ופנימיים: מיכלא דמהימנותא און מיכלא דאסוותא, עס גיט חיזוק אין דעת. דאס איז דער פנימי נקודי עצמי ווארט וואס מורנו הרב המגיד ממעזריטש האט מקבל געווען ממורו הקדוש וכו'". (ס"ד)

שיחה ה: ביאור לשון ההגדה "יכול מראש חודש תלמוד לומר ביום ההוא כו'"; ע"ד מנהג חב"ד שבשבת הגדול אחר תפלת מנחה אומרים "עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו" - איך זה מאים עם נוסח ההגדה "יכול מראש חודש"; והביאור בזה: "יכול מראש חודש" הוא בניחותא. (ס"ה)

שיחה ו: ביאור לשון ההגדה "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". (ס"ו)

שיחה ז: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יא, ב) "זאת החי' אשר לא תאכלו". (ס"ח)

שיחה ח: שאלות בפרקי אבות: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"; משה קיבל תורה מסיני" כו'. (ס"ט)

הביאור בפירוש רש"י.

ע"ד הגזירה האיומה ד"מיהו יהודי". (ס"ט)

שיחה ט: ישנו עילוי במתן תורה אף שקיימו האבות כל התורה כולה עד שלא ניתנה; הביאור בהמשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"; הביאור בהמשנה "משה קיבל" ע"פ פשט, רמז, דרוש וסוד. (ס"י)

שיחה יוד: בלקוטי לוי יצחק (פרשתנו ע' רסט ואילך) מבאר החילוק דהלכה ואגדה - הלכה שייך ל"יום", ואגדה (נסתר) - ל"לילה".

המשך (מאחש"פ) בביאור לשון המדרש "אימתי (הן תמימות) בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם" ו"אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום".

משיח ילמד את כל העם כולו אף שלעתיד לבא "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי".

בשבת אין אומרים הלל, משא"כ כשחל יום טוב בשבת אומרים הלל; אמונה וידיעה. (סי"א)

אודיו

תוכן ענינים

שיחה א: פרשיות "אחרי" ו"קדושים" יש ביניהם (בתוכנן) שייכות מיוחדת; פרשת "אחרי" התחלה בענין שהוא תכלית הקדושה - יום הכיפורים, ופרשת "קדושים" התחלתה "קדושים תהיו כי קדוש אני"; הכנה והקדמה להעבודה דפרשת "קדושים" נרמזת ונרמזת בפרשת "אחרי"; בפרשת אחרי מדובר ע"ד "אחרי מות" נדב ואביהו "בקרבתם לפני הוי'" - שהגיעו ל"כלות הנפש" - וע"ז באה הציווי: "אחרי מות" דאין זו תכלית העבודה וצריך להיות העבודה גם לאחר המדרגה ד"כלות הנפש", והנתינת כח על עבודה נעלית זו באה מפרשת "קדושים תהיו כי קדוש אני" - "קדושתי למעלה מקדושתכם". (ס"א)

שיחה ב: ע"ד השלוחים לאוסטרליא שי'; השלוחים צריכים לזכור תמיד ע"ד שליחותם; צריכים להיות "מהלכים"; ירידת הנשמה למטה "איז א ביטערע שליחות" ובזה ב' אופני עבודה תפלה ו(למעלה מזה) תורה. (ס"ב)

שיחה ג: ע"ד מצב השכונה וע"ד המצב בחינוך. (ס"ג)

שיחה ד: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יח, ב-ג) "דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם אני ה' אלקיכם, כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", ומפרש רש"י "אני ה' אלקיכם - אני הוא שאמרתי בסיני אנכי הוי' אלקיך וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזירותי. רבי אומר גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא לפיכך בא עליהם בגזירה, אני הוי' אלקיכם, דעו מי גוזר עליכם, דיין להפרע ונאמר לשלם שכר". (ס"ה)

שיחה ה: שאלות בפרקי אבות (פ"ג מי"ז) "אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה וכו'", וצריך להבין מאיזה ענין צריכים להתחיל אם מ"תורה" או מ"דרך ארץ".

הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)

שיחה ו: הביאור בפרקי אבות; הקשר לזה עם השיעור היומי בתהלים - (סט, לו-לז) "כי אלקים יושיע ציון גו' וזרע עבדיו ינחלוה", (ע, א) "למנצח לדוד להזכיר", ובמדרש תהלים שם שצריכים לומר "הלל" על הנס; שקו"ט האם אמירת הלל היא מן התורה או מדרבנן. (ס"ז)

שיחה ז: המשך הביאור בפירוש רש"י; ההוראה מפירוש רש"י - "גלוי וידוע כו' שסופן לנתק בעריות כו' לפיכך בא עליהם בגזירה" - היא נתינת כח על זמן הזה להפריש מ"נשים נכריות" ואף שישנה טענה "א-ל אחד בראנו" (מלאכי ב, י), ע"ז ענה מלאכי הנביא שהקב"ה רוצה "זרע אלקים" (שם לז). (ס"ח)

שיחה ח: הביאור בפרקי אבות. (ס"ט)

תוכן ענינים

שיחה א: העילוי דחודש סיון הוא שבו ניתנה התורה, וזה שייך לכל החודש כמאמר חז"ל שהתורה ניתנה בירחא תליתאי לעם תליתאי ביום תליתאי; ענין הבחירה שייך כשיש "שאלה" דוקא; העבודה דחודש ניסן - יציאת מצרים, כי ברח העם - בריחה מן ביטול הגזירה העליונים ירדו לתחתונים ותחתונים יעלו לעליונים - לעשות בעניני טבע - אלקות. (ס"א)

שיחה ב: ההוראה מהשם דפרשת בהר שהעבודה צ"ל באופן דהגבהה והתנשאות; וההוראה מהשם דפ' בחוקותי דאפילו אם עדיין אינו בדרגא נעלית כו' מ"מ מקיים תורה ומצוות באופן דבחוקותי - אותיות החקיקה. (ס"ב)

שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י בפרשתנו עה"פ (כה, מא) "ויצא מעמך הוא ובניו עמו" - "אמר רבי שמעון אם הוא נמכר בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו מחייב במזונות בניו". (ס"ד)

שיחה ד: שאלות בפרקי אבות (פ"ה מט"ו) "ארבע מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה", וצריך להבין: א) מהי ההוראה בעבודת ה'; ב) סדר ארבע המדות אינו לא מן המשובח אל הגרוע אלא להיפך; ג) מדוע אין התנא מונה מדה חמישית שהיא המצוי' ביותר: תלמיד שמקבל חלק בלבד ממה ששומע וחלק אינו מקבל.

בקשר עם הכינוס של נשי ובנות חב"ד יש לבאר עוד משנה בפרק זו (משנה ה) שקשור עם הכנס: "לא הפילה אשה מריח בשר הקודש" - הוראה לנשים העושות "חשבון" דקדושה שע"י מיעוט הילודה יהי' להם יותר זמן לעסוק במעשים טובים וכו', ובזה ההוראה מהמשנה ש"בשר הקודש" - חשבון דקדושה אמיתית - אינו יכול לגרום ח"ו למניעת לידתו של ילד יהודי. (ס"ה)

שיחה ה: הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)

שיחה ו: הביאור בפרקי אבות. (ס"ז)

שיחה ז: ע"ד השכונה, והקשר עם הנאמר בפרשתנו (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" ופירש רש"י "מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור".

המשך הביאור בפירוש רש"י. (ס"ח)

שיחות ח-ט: המשך הביאור בפירוש רש"י. (ס"ט-י)

אודיו

תוכן ענינים

שיחה א: העילוי דמתן תורה - אף שקיימו האבות כל התורה כולה עד שלא ניתנה - שהתורה ניתנה למטה כמו שהיא למעלה; הנפקא מינה בתורה כמו שהיא למעלה וכמו שניתנה למטה במתן תורה - שניתנה לכאו"א; ביאור מאמר ר' יוסף "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא". (ס"א)

שיחה ב: בהמשך להמדובר (בט"ו בשבט שנה זו) "לכבוש" את העולם ע"י לימוד התורה; כמה דרגות בלימוד התורה; דרגא הכי נעלית בבעל עסק כשלומד באופן כזה שבשעת הלימוד אינו נקרא בעל עסק - אעפ"כ צריך להיות הענין דיששכר וזבולון. (ס"ב)

שיחה ג: "איזהו אשה כשרה - העושה רצון בעלה"; אשה צריכה לדרוש מבעלה ללמוד תורה באופן כזה דבשעה זו יהי' כמו "ישיבה בחור" (ולא כמו "מנהל בנק" או כמו "נשיא דארצות הברית" [שגם יהודי יכול להיות "פרעזידנט"] כו') ואינו שומע כשהטלפון מצלצל ואינו מקבל עניני מסחר כו'. (ס"ג)

שיחה ד: שקו"ט בהטעם שהימים טובים נקראים "שלש רגלים (ע"ש העלי' לרגל); אפילו להדיעות ששמחת יום טוב בזמן הזה מדאורייתא - אין זה כמו שמחת יום טוב ע"י הקרבת קרבנות בזמן שבית המקדש הי' קיים; הביאור בזה. (ס"ה)

שיחה ה: תורת אדמו"ר הזקן "מען דארף לעבן מיט דער צייט… מיט דער פרשת השבוע כו'"; ביאור פירוש רש"י בקהלת עה"פ (א, טז) "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך וגו'" - "מכאן אמרו רבותינו ז"ל גר שבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים וכו'"; בהמשך להביאור בפירוש רש"י - ע"ד מיהו יהודי; הטעם שקורין מגילת רות בשבועות. (ס"ו)

שיחה ו: השתתפות בה"כינוס תורה": ביאור דברי הר"ן (קידושין רפ"ב) דאשה אע"ג שאינה מצווה בפרי' ורבי' מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו; ובהמשך לזה - ביאור בהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן דאשה אע"ג שאינה במצוות תלמוד תורה מ"מ אם היא עוזרת לבנה או לבעלה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם כו'. (ס"ז)

שיחה ז: ברכה לאלו שנמצאים לעת עתה במיצר ושבי' - שכאו"א מהם נקרא צדיק - שיגאלו בקרוב. (ס"ח)

שיחה ח: ע"ד גזירה האיומה ד"מיהו יהודי". (ס"ט)

תוכן ענינים

שיחה א: שבת שלאחרי חג השבועות, ובזה גופא - י"ב סיון - יום האחרון דימי התשלומין ד"הכל הולך אחר החיתום"; ענין הנ"ל ד"הכל הולך אחר החיתום" נאמר בנוגע לשורה אחרונה שבשטר - וזה שייך במיוחד לחג השבועות ע"פ המבואר במאמר חז"ל "האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה" - "האשה" - כנסת ישראל, "נקנית" - קן החסד מדתו של אברהם אבינו, "בשטר" - תורה - מתן תורה, "בביאה" - עבודת יעקב - סוכות (מקיף) חופה שזה פועל היחוד. (ס"א)

שיחה ב: המשך להמדובר בהתוועדות דחג השבועות בהשתתפות להכינוס תורה; מחלוקת הרמב"ם והרא"ש האם צריכים ללמוד טעמי ההלכות בלימוד ההלכות; המשך להמדובר בש"פ במדבר בנוגע ציווי ה' אל משה לפקוד הלויים והבכורים "מבן חודש ולמעלה"; הוראה בנוגע לחינוך הקטנים והקטנות דכשם שיש חילוק בין שבט לוי לבני ישראל עד"ז בין ישראל לעמים; מנהג לשיר לתינוק "תורה איז די בעסטע סחורה" ב"שיר ערש". (ס"ב)

שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י (עה"פ (ו, כד) "יברכך ה' וישמרך" - "יברכך - שיתברכו נכסיך", "וישמרך - שלא יבואו עליך שודדים כו'". (ס"ד)

שיחה ד: שאלות בלקוטי לוי יצחק (ע' שנה) בהערות לזהר (פרשתנו קכח, א) עה"פ (חבקוק ג, ב) "ה' שמעך יראתי" - אנן בחביבותא תליא מילתא כו'". (ס"ה)

שיחה ה: המשך (מיום ב' דחה"ש) הביאור בפירוש רש"י "כרות".

[בהמשך לזה] - ע"ד גזירה האיומה ד"מיהו יהודי". (ס"ו)

שיחה ו: הביאור בהערות לזוהר. (ס"ז)

שיחה ז: המשך הביאור בפירוש רש"י "כרות"; בענין עבודה זרה ושיתוף. (ס"ח)

תוכן ענינים

שיחה א: בעל הגאולה די"ב-י"ג תמוז פתח את הצנור בהעבודה דלמעלה מדרך הטבע.

שיחה ב: לכאורה אפשר לטעון: הן אמת דלכאו"א יש הכח לעבודה הנ"ל מבעל הגאולה, אבל בכדי להגיע לעבודה זו צריך לקחת הרבה זמן; והמענה על זה: דאפשר להגיע לעבודה זו ע"י עבודת התפלה - "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" דהיינו דמעניני "ארציות" אפשר להגיע מיד ל"השמימה"; ההפרש בין עבודת התפלה לתורה.

שיחה ג: ידוע השאלה: מה הי' חטא המרגלים בזה שאמרו "אפס כי עז העם גו' כי עז העם כו' כי חזק הוא גו'" דלכאורה הרי משה שלחם לידע "וראיתם גו' החזק גו' המעט גו' המבחנים"? והביאור הוא: שליחות המרגלים היתה לעשות חקירה ודרישה וכו' אבל לא לעשות מסקנות ש"לא נוכל לעלות גו'"; הוראה מזה לכאו"א.

שיחה ה: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (טו, מא) "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו'" - "אני ה' - נאמן לשלם שכר"; "אשר הוצאתי אתכם - על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזירותי"; "אני ה' אלקיכם - עוד למה נאמר וכו'".

שיחה ו: שאלות בלקוטי לוי יצחק (ע' שעה) בהערות לזהר בפרשתנו (קסא, א) "זכאין אינון ישראל מעמין עכו"ם דעלמא, דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו כו'".

המשך בפירוש רש"י הנ"ל; עונש מיתה בתורה אינו ענין של אכזריות ח"ו.

שיחה ז: הביאור בהערות לזהר; בהמשך לזה- ע"ד גזירה האיומה ד"מיהו יהודי"; המשך הביאור בפירוש רש"י.

אודיו

תוכן ענינים

שיחה א: ביאור שיחת אדמו"ר מהוריי"צ בי"ב תמוז תש"א שבי"ב תמוז ישנם ג' ענינים: (א) בא אונז חסידי חב"ד איז י"ב תמוז א יום טוב פרטי פון דער התגלות אור פנימי ועצמי פון חסידות חב"ד כו', (ב) בא מיר איז י"ב תמוז דער יום פון ירידת נשמתי בגופי כו', (ג) און בא אידן שומרי תורה ומצוות בכלל איז י"ב תמוז דער יום הנצחון כו'.

ואף שחילק הג' ענינים לג' סוגים, הנה מכיון ש"הנשיא הוא הכל" - "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה" - מובן שכל הג' סוגים שייכים הן לאדמו"ר מהוריי"צ והן לכאו"א מבני ישראל.

שיחה ב: המשך הביאור בשיחת אדמו"ר מהוריי"צ "בא מיר איז י"ב תמוז דער יום פון ירידת נשמתי בגופי בעלמא דין אויף דורכפירן די כוונה העליונה"; "הנשיא הוא הכל"; המלך הוא "מציאות" כל העם; שלוחי הנשיא הם כמותו דהמשלח; הנהגת הבשע"ט ורבותינו נשיאינו שלאחרי זה לעזור ליהודים בגשמיות - הוראה מזה לכאו"א; הקב"ה מטביע בהבריאה שכל דבר בעולם הוא הן משפיע והן מקבל (עשיר ועני);

כל התוארים שאמרו על אדמו"ר מהריי"צ - כולם איתנהו בי'; דאג שבכל מקום שיש ישוב של יהודים - ע"ד מצב הפרנסה וכן מבחינה רוחנית - ע"ד חדר ובית המדרש ובית הכנסת מקוה טהרה וכיו"ב - וזהו הסימן של "רועה נאמן"; מקור לזה בנגלה.

שיחה ג: המשך הביאור בשיחה הנ"ל "בא אידן שומרי תורה ומצוות בכלל איז י"ב תמוז דער יום הנצחון אין וועלכן דער אור העבודה אויף הרבצת התורה האט מנצח געווען דער חושך פון די מנגדי התורה ודת ישראל"; הוראה לכל מנהיג ומדריך בישראל (מתחיל מהבעל במשפחתו עד - לרב בקהילה ובמדינה וכו') שביחד עם זה שהוא דואג לכלל ישראל עליו לדאוג גם לכאו"א בפרטיות ובלשון הידוע "שביחד עם זה וואס ער קאכט זין וועגן כלל ישראל זאל ער ניט פארגעסן וועגן ר' ישראל (הפרטי)"!

שיחה ד: המשך הביאור בשיחה הנ"ל "בא אונז חסידי חב"ד (חכמה בינה דעת) איז י"ב תמוז א יום טוב פון דעת התגלות אור פנימי ועצמי פון חסידות חב"ד"; ע"ד גזירה האיומה ד"מיהו יהודי"; הצעה שכל רב ומנהיג בעדתו ישלח מברק להממשלה בענין "מיהו יהודי".

שיחה ה: ביאור להמבואר לעיל שהן אחד שעסוק בענינים שכליים צריך להתעסק בצרכי הכלל, והן אחד ש"רבים צריכים לו" צריך להתעסק בעניני הפרט, והביאור ע"פ תורת אדמו"ר הזקן במאמר חז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה"; דוגמא להנ"ל בהלכה.

שיחה ו: בהמשך להמבואר לעיל בשיחת אדמו"ר מהוריי"צ די"ב תמוז הוא "התגלות אור פנימי ועצמי פון חסידי חב"ד" - צריך להבין דלכאורה הרי זה ע"ד הענין די"ט כסלו? והביאור, דלאחר י"ט כסלו הי' השפעת פנימיות התורה בעיקר במדינה אחת - רוסיא ובמידינות הסמוכות לה, משא"כ לאחר י"ב תמוז - ההפצה בכל מקום. ועוד הקטרוג בי"ט כסלו הי' בנוגע לתורת הבעש"ט תורת החסידות (פנימיות התורה), ובי"ב תמוז הי' הקטרוג על הפצת התורה (נגלה דתורה) והיהדות בכלל.

ע"ד מכתב אדמו"ר מהוריי"צ (ט"ו סיון תרפ"ח) די"ב תמוז "ראוי לקובעו ליום התוועדות כו' לברך את אחינו יושבי מדינת רוסיא (הסובלים מאת הנ"ל) כו' ולא יוסיפו בני עוולה (הנ"ל) לענותם עוד"; קריאה לעזרה בעניני תורה ומצוות לאלול שיצאו "ממדינות ההם"; לא לעשות הפגנות עבור בני ישראל שנמצאין ב"מדינותיהם", ואדרבא.

שיחה ז: נשי ובנות ישראל לא ישתתפו בהפגנות, אבל צריכות להשתתף בהנ"ל (בשיחה הקודמת) לעזור למשפחות שיצאו "ממדיות ההם" לבקרם ולדבר בעניני תורה ומצוות.

שיחה ח: ע"ד מגבית ל"קופת רבינו".

שיחה ט: בחדשי הקיץ צריכים לנצל "ימי החופש" מלימוד חכמות חיצוניות ולהוסיף בלימוד התורה.

שיחה י: ע"ד השלוחים שנוסעים בשליחות ה"מרכז לעניני חינוך" - שבשנה זו יתרבה מספר השלוחים.

שיחה יא: ע"ד אלו שיצאו "ממדינות ההם" ועלו לארץ הקודש או לשאר ארצות ופתחו את הצינור לעניני תורה ומצוות; ברכה לאלו שעדיין נמצאים שם שיצאו בקרוב ממש.

תוכן ענינים

הקביעות בזנה זו דשבעה עשר בתמוז - נדחה דהיינו שהשבת פועל "חלישות" בעניני התענית (חורבן) אבל הענינים הטובים שבהתענית אינם נדחים (כמבואר בש"פ בלק ש.ז.); ביאור ענין התשובה אצל הקב"ה; מקור הלשון "יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה". בפרשתינו (פרשת פינחס) קוראין ע"ד הקרבנות - היפך ענין הגלות והחורבן.

שיחה ב: פינחס זה אליהו - מבשר הגאולה; בשביל שאמר "קנא קנאתי לה' צבאות" בא לכל ברית מילה לראות איך ש"מקריבים" הילד להקב"ה; ברית מילה הו"ע נצחי - "בריתי בבשרכם לברית עולם"; אריכות הגלות מצד פגם הברית; אליהו לפני ששת ימי בראשית ההכרח לזה.

שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כח, ב) "צו את בני ישראל" - "מה אמור למעלה (כז, טז) יפקוד ה', אמר לו הקב"ה עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי. משל לבת מלך וכו'".

שיחה ד: בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (רכו, א) "כל מאן דאמר תהלה לדוד בכל יום תלת זמנין איהו בר עלמא דאתי"; ביאור הצמח צדק בזה.

המשך להמדובר בנה זו (החל מט"ו בשבט) שצריכים "לכבוש" את העולם ע"י לימוד התורה. ביאור מאמר אדמו"ר הזקן "שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב" לא נחרב הבית כלל".

שיחה ה: הביאור בפירוש רש"י.

שיחה ו: הביאור בלקוטי לוי יצחק; בהמשך לזה - ע"ד גזירה האיומה ד"מיהו יהודי".

שיחה ז: המשך הביאור בפירוש רש"י, ע"ד "מיהו יהודי".

אודיו

תוכן ענינים

שיחה א: חודש אלול - חודש החשבון והתשובה; הקשר לפרשת עקב - דבזמן דעקבתא דמשיחא אפשר לעשות חשבון על כל הענינים שבדורות שלפני זה והחשבון הוא במחשבה דיבור ומעשה - "תשמעון גו' ושמרתם ועשיתם"; הנתינת כל לכל זה - משבת מברכים החודש אלול.

שיחה ב: שאלה בפשוטו של מקרא - במה שאמר משה בפרשתינו (ט, ג) "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם" - דלכאורה הרי זה ע"ד מה שאמרו המרגלים? והביאור בזה - דאדרבא עי"ז שבני ישראל ידעו ש"רבים הגוים האלה וגו'", ומ"מ יכבשו את הארץ, הרי אין זה מתבטא הכחות העצומים שישנם לבני ישראל, ובני ישראל ינצחו "כי ה' אלקיך הוא העובר לפניך גו'.

שיחה ג: בפירוש רש"י (י, ז) [בדפוסים שלנו - אבל צריך לומר שהוא חלק מדיבור המתחיל הקודם (ובני ישראל נסעו - שם ו)]: סמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחוחת, לומר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כיום שנשתברו בו הלוחות וכו'.

שיחה ד: שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (פרשתינו רעא, א) "ברך דא רזא דמקורא עילאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרה כל בוצינין".

המשך (מכ' מנ"א) בה"הדרן" על מסכת חגיגה, והביאור ע"פ מאמר חז"ל בסנהדרין "אלקיכם במאי טביל - טביל בנורא"; שאלות בהנ"ל; ביאור ענין "טהרה ע"י אש; שיטת הראב"ד (בהלכות תשובה) באם אפשר לומר בנוגע להקב"ה "יד ה'" (וכיו"ב) כפשוטו.

שיחה ה: הביאור בזהר; הביאור בפירוש רש"י; ה"יינה של תורה" בפירוש רש"י.

שיחה ו: המשך (לסוף שיחה ה) דבמנחה קורין פרשת "ראה אנכי נותן לפניכם היום חיים" - הרי לא נאמר כתוב - חיים, והוא ע"פ הנאמר לקמן בפרשת נצבים (ל, טו).

אודיו

תוכן ענינים

שיחה א: פתגם הבעש"ט שבשבת פרשת נצבים הקב"ה בעצמו מברך את חודש תשרי; בהכרח לומר שבשבת זו הייתה קיימת גם בזמן שבית המקדש הי' קיים; לכאורה איך זה מתאים עם הידוע דקביעות החדשים למעלה תלוי בבית דין שלמטה; והביאור: זה שקביעות החדשים תלוי בבית דין שלמטה שייך רק ב"מלאכי השרת" - משא"כ בלמעלה מסדר השתלשלות.

שיחה ב: ב"אצם נצבים היום" נמנו עשרה סוגים דבני ישראל - דהיינו שגם בההתחלקות פועלים אחדות; עד"ז בראש השנה שאדם הראשון פעל בכל הנבראים "בואו נשתחוה ונכרעה וגו'" - התאחדות בכל הנבראים.

שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כט, יד) "ואת אשר איננו פה" - "ואף עם דורות העתידים להיות".

שיחה ד: שאלות בתורת לוי יצחק על הש"ב (ע' א ואילך) במאמר רז"ל שר' נחמן אמר לר' יצחק לימא מר מילתא" (ראה התוועדות כ' מנ"א).

המשך להשאלות בפירוש רש"י; בלקוטי תורה מובא שיש עשרה סוגים בבני ישראל אבל לפירוש רש"י עה"פ "ראשיכם שבטיכם - ראשיכם לשבטיכם" נמצא שיש פחות מעשרה סוגים.

שיחה ה: ביאור למה שכתוב בלקוטי תורה פרשת נצבים שהדרגות דבני ישראל הם באופן דמבלי אשר ימצא האדם ראש וסוף.

שיחה ו: שיחה ע"ד אחינו בני ישראל תושבי "מדינה ההיא" [כ"ק אדמו"ר שליט"א חזר על תוכן שיחה זו ברוסית, ואח"כ אמר שיחה קצרה לנשים].

שיחה ז: הביאור בתורת לוי יצחק.

הביאור בפירוש רש"י; ע"ד גזירה האיומה ד"מיהו יהודי".

שיחה ח: ע"ד מיהו יהודי.

אודיו

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה זה היום תחילת מעשיך (המשך: ב)

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה שיר המעלות ממעמקים (המשך: ג)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

הנחה:

מאמרים

ד"ה דרשו הוי' (המשך: ד)

תוכן ענינים

הגהות

מוגה

הנחה:

מוגה

הנחה:

בלתי מוגה

מוגה

הנחה:

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה הללו גו' כל גוים (המשך: ה)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ביום השמיני עצרת (המשך: ו)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה בראשית ברא (המשך: ז)

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה אלה תולדות השמים (המשך: ח)

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה השמים כסאי (המשך: ט)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה מחר חודש

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה וישלח יעקב מלאכים

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה פדה בשלום

תוכן ענינים