תוכן ענינים

ביאור הלשון בגמרא: "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים" והלשון "עשרת ימי תשובה"; החילוק דראש השנה ויום הכיפורים, להימים שביניהם הוא ע"ד החילוק בין עבודת אתכפיא (שאר הימים) לאתהפכא (ראש השנה ויום הכיפורים) וכשישנה גם עבודת אתכפיא בראש השנה (שהוא דבר המשותף בעשרת הימים) א"כ בימים שלאחרי זה, עבודת האתכפיא הוא יותר קל; בפרט בשנה זו שמראש השנה נכנסים מיד לשבת קודש. (ס"א)

ע"פ הנ"ל יובן גם ביאור הצ"צ - של' יום דחודש אלול הם כנגד אותיות האחרונות דשם הוי', ועשרת ימי תשובה הם כנגד יו"ד (אות הראשון) שרומז על יחידה שבנפש שאינו משתנה ויכול לברר גם ענין החמץ; השייכות בין חמץ לעשרת ימי תשובה היא שישנה מעלה באתכפיא לגבי אתהפכא. (ס"ב)

לימוד הוראה מפרשת השבוע "האזינו השמים ותשמע הארץ", משה רבינו אמר האזינו (לשון קירוב) לשמים - ענינים רוחניים ותשמע (לשון ריחוק) לארץ - ענינים גשמיים; וכמו"כ בתורה ומצוות אצל כאו"א ישנו שמים - תורה (האזינו) תענוג, וארץ - מצוות (תשמע) קבלת עול. (ס"ד)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לח, מח) "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה". (ס"ה)

המשך השאלות בפירוש רש"י - מפ' בא עה"פ (יב, מא; נא)"בעצם היום הזה", והביאור. (ס"ו)

המשך הביאור בפירוש רש"י, וה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ז)

אודיו

תוכן ענינים

בעשרת ימי תשובה צ"ל בשמחה מצד (ה"דרשו ה' בהמצאו") "בהמצאו" שז"ע בכי' בסטרא דא וחדוה מסטרא דא, ראש השנה (חדוה) יום הכיפורים (בכי') - סדר דתשובה. (ס"א)

כל הנ"ל כפי שהוא בהשרש ומקור אבל בגלוי הנה הבכי' בגילוי בימים רואים (- וגילו ברעדה) והשמחה בגילוי בסוכות (-זמן שמחתנו); הוראה מתפילת חנה שנפקדה בראש השנה; הוראה מהפסוק (בהפטרת יום ב' דראש השנה) "לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים" ע"פ ביאור הבעש"ט - לעשות מ"חנה" (- קדושה) אין ילדים - שיהי' יש ילדים (בתורה ובמצוות). (ס"ב)

ביאור בלשון הרמב"ם בהלכות תשובה ש"התשובה יפה, ובעשרת ימי תשובה יפה ביותר", כשה' הוא "בהמצאו וגו'" אז התשובה חביבה ויפה ביותר - וזה פועל קירוב להקב"ה (בהיותו קרוב). (ס"ג)

יום הכיפורים הוא זמן תשובה, וההכנה לזה בז' ימים שלפניו, כדוגמת כהן גדול ששבעת ימים לפני יום הכיפורים היו מפרישין אותו; "הדרן" על מסכת יומא - "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו", בסיום המסכת מובא שתי פסוקים על טהרת הקב"ה את ישראל: א) "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'", ב) ואומר "מקוה ישראל ה' וגו'"; וקישור עם התחלת המסכת. (ס"ד)

ביאור סיום תפלת חנה עה"פ (ש"א ב, י) "הוי' יחתו מרוביו… וירם קרן משיחו", וקישור פירוש הפשוט עם הפירוש המבוא בלקוטי תורה (בשם הזהר): משיח יכוף כל ישראל כו', - היינו ענין של מלחמה עם מריבים - מלאכים המונעים המשכת חסדים למטה, וזהו "הוי' יחתו מריביו וגו'". (ס"ה)

אודות המגבית עבור "קרן חנה". (ס"ז)

ביאור עה"פ משיעור היומי בחומש, (משלישי עד רביעי בפ' ברכה), (לג, יג) "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו… והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה"; לעשות מהרבבות המנגדים ליוסף ובניו - רבבות אפרים, שז"ע "יוסף ה' לי בן אחר" - לעשות מ"אחר" - "בן", יפוצו מעינותיך חוצה. (ס"ח)

בתפלה, ישנו דיעה שכשישנו ששה מתפללים הרי המיעוט (ד' ה') בטל לגבי הרוב כנ"ל, והרי"ז מציאות של עשרה כמו"כ בנדו"ד שנמצאים אנו לאחרי יום הששי דעשרת ימי תשובה (רוב), בודאי נפעלו כל הענינים ושאר הד' ימים יהיו באופן זה. (ס"ט)

אודיו

תוכן ענינים

שייכות ביאור תורת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (ליל שמח"ת תש"ה) על ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו" מלמטה למעלה. (ס"א)

תורת אדמו"ר הזקן על "נשמה שנתת בי טהורה היא כו'" חילוקי המדריגות בין "נתת, בי, טהורה, כו'" מלמעלה למטה, ואתה משמרה בקרבי ענינו "הרגש פנימי"; קבלת החלטה על הוספה בהפצת התורה ומתוך שמחה; גם עתה ישנו הציווי דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (בעת שיחת שמח"ת תש"ה) לנגן עוד ולרקד. (ס"ב)

מעשה דהצ"צ (בעת אסיפת הרבנים בשנת תר"ג) שביקר אצל החיילים בקראנשטאט, וא' מהחיילים אמר לו שבמלחמה הולכים לכובש לא בדמעות אלא בשמחה - מיט א מארש. (ס"ג)

קבלת החלטה ללמוד ובאופן ד"והגיענו" כו' כנ"ל; הלימוד צ"ל באופן שהוא כפי' יכולת השגתו ושורש נשמתו בעמקות, ואם לא - הר"ז ביטול תורה, ועד"ז בלימוד עם אחרים, יותר באיכות וכן בכמות. (ס"ד)

בהמשך להנ"ל, לימוד בתורה בעמקות -כך צ"ל בקביעות, שמקביעות בנפש - נפעל קביעות בזמן ועד לקביעות במקום, יובן זה ממעלת שמיני עצרת ושמחת תורה (שזה בקליטה וקביעות) על סוכות (עראי); ביאור בדברי רז"ל: קובע מקום לתפלתו, וגירסא שני' לתורתו; צ"ל קודם קביעות בתפלה ואח"כ בתורה. (ס"ה)

כוס ישועות אשא, קאי על תורה, ישועה פועל המשכה חדשה, ע"י התורה עושים מצרה אותיות "צהר" שענינה אור וזה נמשך לעולם. (ס"ו)

הוראה מהמעשה שסיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (ליל שמע"צ תש"ה) בשם אדמו"ר מהר"ש, סיפור מאדמו"ר הזקן שהי' בתור משרת אצל המגיד ונכנס לסוכתו וראה הבעש"ט בהקיץ; והי' משרת באופן ד"לא ימיש" אף שהי' זמן שאדמו"ר הזקן לא הי' עם המגיד (שהרי ג' מדריגות בשליחות ועד לאופן הג') דמציאות השליח היא מציאות המשלח; הוראה מהנ"ל להשלוחים. (ס"ז)

ברכה לאותם שהלכו לשמח יהודים במקומות רחוקים, ושיאמרו לחיים. (ס"ח)

הפצת לימוד החסידות בין אחינו הספרדים במרוקו וכיו"ב ע"י השלוחים, והקימו מחונכים שנהיו מחנכים, ברכה עבורם. (ס"ט)

תוכן ענינים

התוועדות באה בהמשך לשמחת תורה, וגם שהוא שבת שענינו תענוג הכולל שמחה; שמחה דשמחת תורה נעלית משמחה דימי סוכות; להמשיכה על כל השנה כולה. (ס"א)

בהמשך להמדובר (בליל שמחת תורה) ש"ואתה משמרה בקרבי" שהוא הרגש פנימי, בתור דוגמא סיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (בשמח"ת תש"ה) אודות ר' פינחס רייזעס שפעם לא הי' נוכח אצל אדמו"ר הזקן מצד בריאותו, והתוועד במקומו ובאמצע ההתוועדות צעק "אוי רבי", ובאותו זמן אדמו"ר הזקן התוועד, ובירכו בבריאות הגוף וכו'; למרות כל העייפות והדחיפות שיש והי' לכאו"א פה ולא אכלו ושתו עכ"ז צ"ל בשמחה. (ס"ב)

האחדות שבסוכות הוא "לכם" - האחדות של פרטים משא"כ בשמיני עצרת הוא "לך לבדך" מציאות אחד שוה אצל כולם; רוקדים כולם בשוה עם ספר תורה, מעשה מר' לוי יצחק מבארדיטשוב ששאל ל"שוסטער" שראהו רוקד בשמחת תורה למה הוא רוקד וענה שהוא כמו "שרוקד על חתונת אחיו". (ס"ג)

בשנת הקהל מעלת האחדות גדולה יותר שזה מאחד את כולם ועד לטף; ביאור הענין דהבאת טף "לתת שכר למביאהם" שהיא היתה המעלה הגדולה בהקהל כי זה נוגע לכל הימים - להזמן דלאח"ז; גודל ההשתדלות דהרביים על חינוך הילדים החל מ"א-ב". (ס"ד)

ביאור ע"ז שכתוב בתוספתא (שבשנת הקהל יצאו הכהנים בחוצות ירושלים ותקעו בחצוצרות) וכהן שלא עשה זה דומה שאינו כהן; שני דרגות בעבודת הקטרת: דכל השנה, ודיום הכיפורים, והוא ע"ד החילוק בין תשובה מיראה (קטרת דכל השנה) לתשובה מאהבה (קטרת דיום הכיפורים); הגם שההכנה לעבודתו היא (רק) לשרת את ה' להיות מובדל מהעולם מ"מ פעם בשבע שנים בדקוהו - אם הוא פועל בעולם; בזה שיצא מבית המקדש לחוצות ירושלים להכריז על הקהל, ותוקע בחצוצרות; פירוש הרב המגיד: שתי חצוצרות - שתי חצאי צורות - ישראל ומלכא בלחודוהי, ובזה תלוי שלימות בית המקדש. (ס"ה)

שני פירושים מאדמו"ר הזקן עה"פ "אתה הראת", בפירוש השני - שע"י יסורים באים לעילוי; וסיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שהחסידים דאדמו"ר הזקן (כששמעו הפירוש הנ"ל מפיו) רעדו כל השנה ההיה, השנה דהמאסר והגאולה; זמנים של מיצר והרחבה אצל הרביים, תיווך פירוש רש"י ופירוש הבעש"ט עה"פ "לעושה נפלאות וגו'" (ברכה לאותם שנמצאים במיצר ושבי'). (ס"ו)

ראי' להספרי: שישימו קטורה בארץ הקודש - זה הולך על קטרת דיום הכיפורים, מהא דמובא במפרשי הירושלמי כו' שמעלה עשן אם לא נקטר ביום הכיפורים ה"ה מעכב (משא"כ בכל השנה), וההסברה בזה ע"פ הנ"ל (ס"ו); יחוד מדידה והגבלה ולמעלה ממדידה והגבלה ביחד במעלה עשן שהוא "כל שהוא" ונקטר ביחד עם שאר הסממנים; תשובה דכל השנה הוא בלי עינויים משא"כ ביום הכיפורים ואז מבררים ג' קליפות הטמאות; וההוראה בעבודה בהפצת המעיינות. (ס"ז)

הענין דלהעמיד ולחנך בנים שילמדו יותר נעלה משמיעת תורה מפי הגבורה, כפי שמצינו במתן תורה שאם לא הערבות "דבננו ערבים בעדינו" לא הי' מתן תורה - שמיעת תורה מה'; מצות הקהל ישנו גם עכשיו ברוחניות ואפשר לעשות זכר לזה, אפשר לעשות ולהמשיך גם לאחרי הזמן דהקהל, הוכחה ע"ז ממדרש קהלת, שכתוב שם שיש לקרות ספר קהלת (דשלמה המלך אמר הקהל) בשמיני עצרת. (ס"ח)

במצות הקהל מצינו שאם המלך לא הי' יכול לקרות הפרשיות גדול עשה זאת במקומו, עד"ז עכשיו כל מנהיג במקומו צריך להקהיל כל היהודים וכו'; מש"כ באבות דר' נתן שהעולם בדוגמת האדם, ועאכו"כ אצל יהודים שאצל כאו"א מהם ישנו אצלו כל המדריגות דעולם שנה נפש. והביאור בעבודה. (ס"ט)

הביאור ע"ז שכתוב בגמרא שג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה - שזה אינו בסתירה להמאמר רז"ל הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ע"ד החילוק בין אתערותא דלעילא שבא לפי"ע האתערותא דלתתא (שזהו "כנגדו") לאתערותא דלעילא שהוא למעלה מזה (שזהו ג' שעות ראשונות), וזהו ברכת שהחיינו שעושים בשמחת תורה, שהוא בדוגמת הג' שעות ראשונות הנ"ל; בשמחת תורה קורין כל הששת ימי בראשית וכן השבת, התחדשות דכל הבריאה, ובשמחת תורה יש נתינת כח בכל הנ"ל, לפי אופן ההחלטה בשמחת תורה. (ס"י)

קריאת התורה בשמחת תורה היא גם בהתחלת פ' בראשית - שזהו התחדשות הבריאה; הביאור בזה שקורין בשמחת תורה ולא בראש השנה כי בשמחת תורה נפעל ה"קבלו מלכותי" (שישנו בראש השנה) בשלימות מחדש; כשישנו קבלת מלכות מחדש סימן לערעור שקדם לזה, וזהו שאדם הראשון נברא בראש השנה, שבו כתוב נעשה אדם, נתינת מקום לטעות; יכול לטעון למה הוא צריך ל"אימתו עליך" הוא לומד תורה ומצוות ע"פ שכל, וע"ז אומרים לו שבקומו אומר "מודה אני… מלך וכו'. (סי"ב)

אודות השמחה דשמחת תורה שמעלתה היא, שהוא בשוה אצל כולם, עד"ז צריך להמשיך ולפעול בעולם באופן ד"ויאמר אלקים יהי אור", לא באופן ד"בראשית נמי מאמר הוא"; ע"ד החילוק בין שו"ת הראשונים לשו"ת האחרונים, ועד שפועל שכל המציאות נהי' אחד, והקב"ה הוא אמיתית המציאות. (סי"ג)

ללמוד שיעורי חת"ת; קביעות עתים לתורה. (סי"ד)

תיקון דבר שאינו רצוי שהי' בפ' בראשית ע"י נשי ובנות ישראל (חוה); ג' הענינים שראשי תיבות שלהם חנה - חלה (כשרות), נדה (טהרת המשפחה), הדלקת נרות שבת קודש; הכרזה "ויעקב הלך לדרכו" בליובאוויטש במוצאי שמחת תורה; שעקרת הבית תשתדל (באצבע קטנה לכה"פ) שביתה יהי' בית יהודי וכו'. (סט"ו)

דוגמא חי' מ(שלימות היראה ד) היהודים אשר יצאו מאחורי מסך הברזל "שלם בגופו, תורתו, ממנו", הוראה מהם עבור הנמצאים במדינות הרווחה שעאכו"כ וכ"ש שצ"ל העבודה באופן דשלימות היראה, ברכה עבור עבור יהודים הנ"ל שיצאו במהירות הכי אפשריות מן המיצר אל המרחב. (סט"ז)

אודות ה"כינוס תורה"; אודות "קרן השנה" בפרט שנה זו שנה מעוברת ושנה תמימה ושלימה מרובה בימים וחדשים. (סי"ז)

תוכן ענינים

חודש חשון בשנה זו מלא, בחודש חשון מתבטא שהשנה שלימה, שנה שלימה בימים ותמימה בחדשים, קידוש החודש אינו תלוי בתורה ומצוות כמו כל עניני התורה, ע"ד החילוק בין עבודת הצדיקים (מצוות) ובעלי תשובה (קידוש החודש). (ס"א)

עבודת האדם היא גם לעשות שלימות ב"מקום" לעשות לו ית' דירה בתחתונים והכח לזה נותן מלמעלה והוא צריך לגלות את ההעלם והסתר על הנשמה; וכמו"כ מצינו באבות ב' דרגות הנ"ל (מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה), וכמו"כ ישנו ב' דרגות הנ"ל בתורה, ועד שמגיעים לאור חוזר ובזה גופא מעלת פנימיות התורה שמאור שבה מחזירה למוטב;

וכן מצינו בפרטיות ביצחק, ועפ"ז יובן מה שלעתיד לבא יאמרו ליצחק "אבינו אתה"; מה שייחד הקב"ה שמו על יצחק בחייו; מה שיצחק ברך עשו; מה שלעתיד לבא יהי' "מעשה גדול"; מה שר' הלל פאריטשער מביא בשם רבו אדמו"ר הזקן שאצל רשב"י לא הי' חורבן; מה שמפרשים ש"ויתן לך" הוא יחזור ויתן; מה שי"ט כסלו הי' ביום ג' שהוכפל בו כי טוב. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כו,יב) "מאה שערים"; הביאור בפירוש רש"י, וענינו ע"פ פנימיות התורה. (ס"ד)

שאלות בפירוש רש"י ריש פרשתנו עה"פ (כה, יט) "אלה תולדות יצחק - יעקב ועשו האמורים בפרשה"; הביאור בפירוש רש"י, וענינו ע"פ פנימיות התורה. (ס"ה)

שאלות בפירוש רש"י סוף פרשתנו עה"פ (כח, ט) "על נשיו - הוסיף רשעה על רשעתו"; הביאור בפירוש רש"י, וענינו ע"פ פנימיות התורה; המשך הביאור בפירוש רש"י דריש פרשתנו "יעקב ועשו האמורים בפרשה". (ס"ו)

אודיו

תוכן ענינים

פותחין בדבר מלכות - באגרת הקודש "קטנתי", ביאור בדיוק לשון אדמו"ר הזקן, וההוראה בעבודה לדעת מעלת עצמו וכו'. (ס"א)

בכל ג' התפלות דיום הגאולה היו אצל אדמו"ר הזקן - הבעש"ט והמגיד, הביאור בפעולת כל התפלה בפני עצמו, והשייכות לכאו"א. (ס"ב)

המאסר והגאולה גם כיום אצל כאו"א. (ס"ג)

י"ט כסלו הוא מועד תמידי, ויום כללי, הנרמז בהלשון "יפוצו מעינותיך חוצה". (ס"ד)

קיום העיר (קטנה - זה הגוף) הוא ע"י שיש שם מלמדי משנה מקרא וגמרא, וכן בעבודה. (ס"ה)

ג' הענינים שאדמו"ר הזקן מסר נפשו עליהם: א) הקב"ה, ב) תורה ומצוות, ג) קיום ארץ הקודש, והקשר פנימי בין ג' דברים אלו. (ס"ז)

חלוקת הש"ס. (ס"ח)

כדי לפעול על הזולת (ובפרט על הדור הצעיר) יש לתופסו בנפשו ובפנימיותו, ולא בלבושיו או (אפי') ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. (ס"י)

הביאור בהקשר בין תחלת וסוף התניא והש"ס, והקשר לשנה זו - שנת הקהל. (ס"י)

ב' ענינים בכל מצוה, שכרה הוא מדה כנגד מדה ותוספתו מרובה וכו', בקשר למצות הקהל. (סי"א)

במצות הקהל רואים שפועלים מן הקל אל הכבד אבל לא מחסרים שום פרט; וענינו בעבודה, ובגאולה העתידה. (סי"ב)

במצות פרוזבול צריך שיהי' קרקע, ולכל אחד יש קרקע בארץ ישראל בירושה מאברהם, ובפרט אצל אלו שיש להם קרקע כפשוטו שיהי' "ופרצת" נחלה בלי מצרים. (סי"ג)

תפקיד המיוחד של הנשים ביציאת מצרים, בכל השנים, ובפרט בשנת הקהל. (סי"ד)

"י"ט כסלו הארוך" (גם) בשנה זו. (סט"ו)

אודיו

תוכן ענינים

ע"ד המאמר "וקבל היהודים וגו'" שנאמר לפני ארבעים שנה (תרפ"ז-תשכ"ז), ודיוק הלשון "וקבל" לשון יחיד מתאים לענין מתן תורה שנאמר "ויתן" לשון יחיד. (ס"א)

ענין האחדות מתבטא בנגלה "דאל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה" שאינה שרוי' במחלוקת, וענין האחדות בתורה. (ס"ב)

כהכנה לענין ד"קבל היהודים" (הנ"ל) צ"ל מחיית עמלק, שמכניס קרירות לכל ענין שבקדושה. (ס"ג)

סיפור מאדמו"ר מהוריי"צ ע"ד (ר' פנחס רייזעס, שהביא) מאמר אדמו"ר הזקן שעמלק בגימטריא ברזל (עם הכולל) וספק, וביאור הקשר בין עמלק לברזל, ודוקא עם הכולל, והקשר לספק. (ס"ד)

ביאור ארוך איך שפרטי הסיפור שייכים גם לדורנו; והנקודה שמתחילים לחשוב בתחלה בדקות שלא הקב"ה מנהיג את העולם, וזה מביא לענינים הבלתי רצויים כמו אז; נגד הויכוחים שמנהלים עם הכומרים. (ס"ה)

במגילה מסיימים שע"י מרדכי "וישם המלך מס על הארץ ואיי הים" וזהו ג"כ הוראה שכ"א צריך לנצל את מעמדו והשפעתו גם על העמים שסביבו. (ס"ו)

בצד השוה שבין "הקהל" ל"פורים" שבשניהם מודגש ענין ה"טף". (ס"ז)

ביאור בפירוש רש"י עה"פ (לעשות כרצון איש ואיש". (ס"ח)

שמחה בלי הגבלות במיוחד בפורים, ובמיוחד עתה. (ס"ט)

ע"ד השלוחים לאוסטרליא, לקרית גם, ולעוד מקומות, והצלחתם. (ס"י)

ביום זה "נטל עשר עטרות" ופעולתו בעבודה. (סי"א)

תוכן ענינים

יום טוב - מועדים לשמחה - בכלל גורם אחדות ובפרט בחג הפסח, שהוא: 1) זמן חירותינו - חירות אמיתי בלי התחלקות בינו ליהודי אחר, 2) חג המצות - מצה ענינו ביטול - ונותן מקום לזולתו. (ס"א)

1) ביאור (מהר' לוי יצחק ז"ל מבארדיטשוב) ע"ז שפסח נקרא בפי כולם (ובתורה שבעל פה חג הפסח ובתורה שבכתב נקרא חג המצות) שהוא ע"ד אחד שמספר מעלת זולתו, בני ישראל (ותורה שבעל פה) מספרים מעלת הקב"ה "שפסח והציל גו'" (חג הפסח) והקב"ה (תורה שבכתב) מספר מעלת בני ישראל שהם בדרגת ביטול (חג המצות); 2) הקשר ביניהם: כדי לעמוד נגד בלבולי היצר בעבודת הביטול (מצה) צריך להגיע לעזר וסיוע מלמעלה והוא ע"י הדילוג וקפיצה של הקב"ה (פסח). (ס"ב)

מעלת ההתאחדות דחג הפסח לגבי חג הסוכות; ובחג הפסח גופא כמה פרטים: מעלת ההתאחדות דשביעי של פסח לגבי ימים הראשונים (ביאור בדברי הצ"צ ששביעי של פסח הוא דרגת "כל השביעין חביבין") מעלת ההתאחדות דאחרון של פסח לגבי שביעי של פסח; בשנה זו - שנת הקהל - ההתאחדות שלה הוא ע"ד ההתאחדול דשביעי של פסח. (ס"ג)

הד' חילוקים ד"דומם צומח חי ומדבר" הן הד' בנים; בקריעת ים סוף מצינו "הפך ים ליבשה" כמו"כ עתה בכל מצוה; עפ"ז יובן הסיפור מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שהי' מסתכל זמן ארוך בציורים (דומם) - כדי להוציא מהם הוראה בעבודה. (ס"ד)

המשך (מס"ד) בענין בירור הדומם כו'; מצינו בבית המקדש (דומם) ששרתה בו השכינה בשלימות משא"כ במשכן (צומח), כמו"כ צ"ל בעבודת האדם - ש"המעשה (דומם) הוא העיקר"; ועד"ז בכל העולם כולו. (ס"ה)

לעתיד לבא יהי' "בנהר יעברו ברגל", מעין זה עתה במצוות "והוי רץ לדבר מצוה" המשתתפים בתהלוכה שביעי של פסח יאמרו לחיים. (ס"ו)

1) תורה כללות ופרטיות נאמרה, וכמו"כ מצינו בחג הפסח שישנם ענינים שהם זכר ליציאת מצרים, ויש ענינים הקשורים לפסח; וכן מצינו בגאולה העתידה הקשורה עם (ומקבלת נתינת כח מ)יציאת מצרים; 2) ביאור בזה שרבותינו נשיאנו נהגו להדר באכילת מצה שרוי' אע"פ שכתוב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן "והמיקל (משום שמחת יום טוב)… לא הפסיד"; ביאור דיוק לשון אדמו"ר הזקן בזה "עיגולים" (ולא "קניידלעך" בל"א). (ס"ח)

אודות שתיית הד' כוסות. (ס"ט)

1) ביאור במש"כ בהגדה של פסח "רבן גמליאל.. שלשה דברים… בפסח… לא יצא ידי חובתו, פסח מצה ומרור"; ברוחניות - ומזה יובן גם בהנהגה בזמן הזה בפועל בגשמיות שמצה מן התורה, ומרור מדרבנן - ופסח בכלל לא; 2) דוגמא מזה על ענין שעסוקים בו בעולם - ה"דייעלאג". (ס"י)

1) ביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל המובא במשנה (פסחים קטז, ב) עד היכן הוא אומר (חלק ראשון דההלל) כו' - ע"פ הלשיטתייהו אם הולכין "בתר כח" או "בתר פועל", ודוגמאות ע"ז מכו"כ פלוגתות דבית שמאי ובית הלל בש"ס; והצריכותא שבכל אחד מהם; 2) הלכה כבית הלל - צריך לתבוע משיח בפועל. (סי"א)

אמירת לחיים ע"י התלמידים שבאו מארץ הקודש - להחלטה להוספה בלימוד התורה - והקשר לחג הפסח. (סי"ב)

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים - ומחכים לביאת המשיח כו' וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות - עד"ז צ"ל בזמננו זה; לחנך הילדים כמו בזמן יציאת מצרים "שהם הכירוהו תחלה". (סי"ג)

בנוגע לבני ישראל הנמצאים במיצר ושבי'. (סי"ד)

בהמשך להאמור לעיל (ס"ח) - שיכולים לאכול חמץ באחרון של פסח לפני ברכת המזון ומעריב כפס"ד אדמו"ר הזקן. (סט"ו)

* * *

הדרן על הש"ס - משנה
אמר ריב״ל עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות וכו'. דברי הרמב״ם בפיה״מ והרע״ב בטעם שסידר רבי מאמר זה בחתימת המשנה. כמה קושיות. אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כו'. דברי חדא״ג מהרש״א. כמה קושיות. שייכות המשנה שבה ב׳ מאמרים הנ״ל למשנה שלפני' — מחלוקת ב״ש וב״ה בחלות דבש. דברי התויו״ט בענין ״לכל צדיק וצדיק״.

מחלוקת כללית דב״ש וב״ה, בענין בכח ובפועל - מי מהם קובע. המחלוקת שלהם (קרוב לסיום הש״ס) בענין ״דגים מאימתי מקבלין טומאה וכו״. חלות דבש מאימתי מיטמאות. מחלוקת ר״א (מתלמידי ב״ש) וחכמים בתחילת הש״ס בזמן קריאת שמע של ערבין. מחלוקת ב״ש וב״ה בהדלקת נרות חנוכה אם מוסיף והולך או פוחת והולך. בר״ה לאילן אם הוא באחד בשבט או בט״ו בו. עד היכן אומרים הלל בליל פסח לפני אכילתו — עד אם הבנים שמחה או עד חלמיש למעינו מים. בהרואה יום אחד עשר שב״ש מחייבין בקרבן וב״ה פוטרים. הצריכותא של כל אלו המחלוקות. כמה אופנים ב״בכח״.

היסוד לכהנ״ל - מחלוקתם בכללות הבריאה, שב״ש אומרים שמים נבראו תחילה וב״ה אומרים הארץ נבראה תחילה. דברי המהרש״א בזה. הביאור בזה עפ״י הנ״ל. מחלוקת זו היא היסוד לכל מחלוקתיהם הנ״ל. החילוק לדעת ב"ש בין זה שהכח נחשב כמו הבפועל לבין שהכח עדיף מהבפועל. באיזה דינים אמרינן שהכח נחשב כמו הבפועל.

מחלוקת ב״ש וב״ה הנ״ל בנוגע לבריאת האדם, שב״ש אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וב״ה אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. מחלוקת זו ושבסדר הבריאה, תוכנן מהי כוונת הבריאה.

הקשר דהמאמר דריב״ל להמשנה שלפני׳. וכן המאמר דרשב"ח. החילוק בין תורה למצות, ובהלכות ודיני התורה עצמן — כמו שהן הוראה להאדם וכמו שהן חמדה גנוזה כו׳ של הקב״ה. עד״ז בנוגע לשני האופנים שבתורה, דב״ש וב״ה. דיוק הלשון "מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה". הקשר דסיום המשניות להתחלתן.

תוכן ענינים

1) בשבת זו עולים כל ימי השבוע; תיווך המבואר בהתוועדות דאחרון של פסח (ובהמכתב כללי) שבני ישראל השתוקקו לקבלת התורה עוד בהיותם במצרים עם מש"כ שבצאתם ממצרים נודע שיקבלו התורה; 2) הוספת מראי מקומות (שלא צויין שם במכתב) משבלי הלקט המוסיף ביאור בהנ"ל. (ס"א)

השלמה להמדובר בהתוועדות דאחרון של פסח (סי"א) - ביאור בכו"כ פלוגתות דבית שמאי ובית הלל בש"ס ע"פ נקודה אחת, והצריכותא שבכאו"א מהם. (ס"ב)

השלמה להענינים דאחרון של פסח; שתיית הד' כוסות ומתוך שירות ותשבחות. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך". (ס"ו)

הביאור בפירוש רש"י ע"פ ביאור רש"י במסכת שבת (לא, א) במאמר הלל "מה דעלך… לא תעביד כו'". (ס"ז)

המשך ביאור בפירוש רש"י (מה שרש"י מביא "בעל המימרא - רבי עקיבא"). (ס"ח)

1) אמירת לחיים בשעת ההתוועדות (ובהגבלה) מביאה לאהבת ישראל; 2) ע"י השלילה ד"מה דעלך כו' לא תעביד" באים להחיוב ד"ואהבת לרעך כמוך". (ס"ט)

1) ביאור בפרקי אבות (פ"א מי"ב) הוי מתלמידיו של אהרן… ומקרבן לתורה; והקשר עם הביאור (יינה של תורה) בפירוש רש"י הנ"ל (ס"ז); 2) וע"פ זה יתורץ סתירה בפל"ב שבתניא בקשר לאהבת ישראל האם זה לכולם ממש או לו; 3) והקישור עם דברי הגמרא שב"חודש אייר נולדו זיוותני עולם"; 4) מ"ש בתניא פל"ב בסופו "כמ"ש במ"א באריכות" קאי על הזמן דלעתיד לבא. (ס"י)

אודות יום השנה להתייסדות צעירי אגודת חב"ד. (סי"א)

* * *

אודיו

תוכן ענינים

הענין הא' שבחג השבועות (תקנת אנשי כנסת הגדולה לומר) "זמן מתן תורתינו"; היינו החידוש דמתן תורה לגבי התורה דלפני זה, וההוראה: מכיון שהתורה ניתנה בלשון יחיד לכאו"א, לכן כאו"א חייב בקיום כל המצוות (אפילו במצות מלך שמקיימים אותה ע"י המלך שהוא לבו של העם). (ס"א)

הענין הב' שבחג השבועות - הסתלקות דוד המלך שענינו לפעול שלימות גילוי אלקות בעולם למטה; בו ביום מלך שלמה שישב על כסא הוי' תכלית השלימות דענין הנ"ל. (ס"ב)

ענין הג' שבחג השבועות - הסתלקות הבעש"ט שענינו לפעול גילוי אלקות בעולם - דירה לו ית' ב(כל ה)תחתונים בשוה; הפצת המעינות חוצה (התקשרות סתים דנשמתא עם סתים דקוב"ה ע"י סתים דאורייתא ועי"ז פועלים בסתים דעולם); הביאור בזה שפנימיות התורה נקרא "מעיין". (ס"ג)

ג' ענינים הנ"ל קשורים זה עם זה - ובסדר מדוייק כנ"ל - ע"פ סדר השתלשלות הספירות; ההוראה, בדורנו מצוה לגלות זאת החכמה; פנימיות התורה לכאו"א ובפרט שנה זו שהוא שנת הקהל. (ס"ד)

לאלו שהולכים בתהלוכה - שיאמרו לחיים. (ס"ה)

אודות מוסדות חינוך לבני ובנות ישראל - שהעסקנים בעניני חינוך יאמרו לחיים. (ס"ו)

1) צד השוה בג' הענינים הנ"ל שבחג השבועות (בהשגחה פרטית), ה"ה נקודה משותפת בג' ענינים הנ"ל - ענין האחדות, ובמתן תורה ענין האחדות מתבטא הן מצד הלומד; הן מצד התורה עצמה; והן מצד הקב"ה נותן התורה; 2) כל הנ"ל נפעל ע"י שעמדו נגד ההר (הר סיני), וקשור למאורעות שאירעו לאחרונה בארץ הקודש: שהי' נוגע לקיום דעם היהודי ולכן פעל התאחדות אצל כולם ונשקו כותל המערבי מפני קדושת ארץ הקודש; 3) ההוראה לנצל הכחות להתייגע בלימוד התורה (המביא לידי מעשה). (ס"ה)

1) מעלת ענין האחדות שמצינו בדוד המלך - הענין הב' דחג השבועות; 2) מעלת ענין האחדות שמצינו אצל (תורת) הבעש"ט - הענין הג' שבחג השבועות; 3) להפיץ המעיינות - תורת הבעש"ט - חוצה; ביאור בפתגם "אימתי קא אתי מר… מעינותיך חוצה"; ע"פ פנימיות התורה ההלכה כדעת הרמב"ן לעומת הרמב"ם - בענין השינוי במציאות העולם לעתיד לבא. (ס"ט)

אודיו

תוכן ענינים

פותחין בדבר מלכות - דברי בעל הגאולה בי"ב תמוז ה'ת"ש; א' מהנקודות העיקריות די"ב תמוז - ענין האחדות ובאופן דכולנו כאחד. (ס"א)

ביאור דיוקי הלשון במכתב בעל הגאולה מי"ב תמוז תרפ"ח. (ס"ב)

השנה שנת ארבעים להגאולה ועתה "קאי איניש אדעתא דרבי'", ומספיק שיהי' א' שהי' באותו מעמד שעתה הגיע לעצם ולפנימיות והוא יכול להעביר את זה לכולם. (ס"ג)

בלקוטי תורה שעד ארבעים שנין השיגו בני ישראל ע"י עבודתם ואחרי הארבעין שנין "נתן ה' לכם לב וגו'", ואין מזה סתירה לדברי הגמרא שעד מ' שנין לא קאים כפשוטו. (ס"ד)

ביאור דיוקי הלשון שמביא בעל הגאולה במאמר הב' אחרי גאולתו "ד' חייבים להודות וסימנך וכל החיים יודוך סלה". (ס"ה)

גאולת י"ב תמוז לפני מ' שנה היא התחלה לכל הניסים שאירע בשנים שלאחרי זה לשארית הפליטה דעם ישראל. (ס"ו)

יש ללמוד כו"כ הוראות בעבודת ה' מעניני המלחמה (שהיתה לפני כמה שבועות). (ס"ז)

כשהאדם מתייגע ומשיג בשכלו עד כמה שאפשר לו להשיג "קאים אדעתי'" מגיע הוא עי"ז לדרגת השכל הבאה ע"י סייעתא דשמיא "נתן הוי' לכם", ועד"ז בנוגע להעמקה ודיוק בהמאורעות בי"ב-י"ג תמוז; וההוראה: המדובר בחסידות שייך לכאו"א. (ס"ח)

הרמב"ם פוסק ברורות איך תהי' הגאולה וח"ו לומר שכבר היתה אתחלתא דגאולה. (ס"ט)

דעת בעלי בתים היפך דעת תורה ועד"ז בהנ"ל; יהודי רוסי' עומדים כל הזמן במסירות נפש ובעל הגאולה פתח את הדרך לזה. (ס"י)

מגבית למוסדות בעל הגאולה; יש לתת במספר ארבעים. (סי"ג)

שנת השבעים להתייסדות תומכי תמימים. (סט"ו)

אודיו

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה תקעו בחודש שופר (המשך: א)

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה שיר המעלות (המשך: ב)

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה שובה ישראל

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

הנחה:

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

הנחה:

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה ולקחתם לכם

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה ושאבתם מים בששון

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה אתה הראת

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה בראשית ברא

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה לעושה נפלאות

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה והי' מדי חודש בחדשו

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ויזרע יצחק

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה וכל בניך

תוכן ענינים

הגהות

עוד

בלתי מוגה

מוגה