אודיו

עוד

רקע אמירת המאמר של מוצאי יוהכ"פ תשכ"ד

מתוך יומן בערקע וואלף ע"ה:

אחרי מעריב והבדלה התחיל הרבי לשיר "הושיעה את עמך" ואחר כך עלה לחדרו.

כעבור כמה דקות יצא מחדרו כשהוא מלווה את אמו הרבנית עד לדלת, שם נעמד ללוותה במבטו עד שהסתובבה לרחוב קינגסטון. הקהל שמסביב, לערך 300-400 איש, נעמד דום. מה נהדר לראות כל זה.

התמימים מהקבוצה נסעו לדירה בה התאכסנו, היא דירתו של הרב משה לייב רודשטיין ברחוב רוג'רס אווניו. לאחר שסעדתי חזרתי ל-770 וראיתי את הזקנים יורדים מהסעודה בקומה השניה ואת הרבי יורד לחדרו. מספרים שבסעודה הזו דיבר הרבי עם הרב שמואל לוויטין על המנהג לומר "גוט יום טוב" במוצאי יום-הכיפורים. גם דיברו הרבה על אתרוגי יאנובער והמקור לאתרוגים אלו.

עמדתי ליד המעלית ולאחר כמה דקות יצא הרבי באופן פתאומי מחדרו. הרבי הסתכל עליי כאילו רצה לומר משהו, הסתכל שוב והמשיך ונכנס לבית-המדרש הקטן. כשראיתי שהרבי נכנס לזאל הקטן קפצתי לרגע למזכירות להודיע שכפי הנראה הרבי רוצה להתוועד.

במזכירות ישבו אותו זמן הרב חודקוב, שחיכה לרבי שייסע לביתו, והרב שלמה שי' מיידנצ'יק. הערתי להם בבהילות: "התוועדות!". מיידנצ'יק אמר בהומור לרב חודקוב: "בערקע'ס ליצנות" ואכן הם נשארו לשבת שם עד לסיום המאמר..

חזרתי לזאל הקטן ושם ראיתי את הרבי מתיישב ליד שולחן מלא ספרים וקצת מלוכלך. הרבי הוציא את המטפחת והחל לומר מאמר חסידות.

בבית-המדרש היו באותה עת כשבעה-שמונה איש בלבד. מאיר הארליג קפץ מיד מעל השולחן ונעמד מול הרבי. היה שם בחור אחד בשם בראנדעל, שישב בפינה. הת' ישראליק פרידמן היה אף הוא עם עוד שני תמימים, אחי הת' נתק'ע והת' זיסל פיקארסקי שהיו בחדר הסמוך. הת' שלום ישראל חודקוב רץ מיד לתאו להביא טייפ קטן (אולי הספיק להקליט שמונה דקות אחרונות). התמימים מתחילים לרוץ לביהמ"ד מכל המקומות.

המאמר ארך כ-12 דקות. הוא התחיל כשש דקות לפני השעה 11 בלילה עד 11:08 שאז יצא הרבי וחזר לחדרו.
ב"ה שהייתי בין היחידים שהיו בהתחלה אבל תוך 5 דקות היה כבר די מלא. פשוט לא האמנתי למראה עיניי שאני עומד 50 ס"מ מהרבי, ליד השולחן. חשבתי שאני חולם או משהו כזה. המאמר התחיל "להבין - דאס איז א מאמר פון אלטען רבין פון ביכל תקס"ב פון [=זהו מאמר של אדמו"ר הזקן מ'ביכל' תקס"ב מ-] מוצאי יום כיפור - להבין החילוק פון קיום תורה און מצווה פון דורות קדומים ביז די היינטיקע דורות, וואס ביי זיי איז דאס גיווען מלמעלה למטה און היינט איז דאס דא למטה [=החילוק בין הדורות הקודמים לדורות שלנו, שאצלם זה היה מלמעלמ"ט והיום זה למטה]". אינני זוכר בדיוק אבל נדמה לי שכך זה היה. הרב יואל כהן לא היה בהתחלה והחזרה הייתה קשה, אבל ישראל פרידמן היה ובזכותו היה יותר קל.

אודיו

תוכן ענינים

"ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'" אבל זה נמשך גם בעתיד ("וזכרם לא יסוף וגו'"), ולכן בהבדלה מוסיפים "כן תהי' לנו". (ס"א)

ההוראה האמתית מהמגילה, שבכדי להגיע לאורה ושמחה וגו' כפשוטו צ"ל אורה זו תורה, שמחה זו יום טוב וכו', כדרשת רז"ל. (ס"ב)

תוספת ביאור בטעותו של המן המתבטא במשל (המובא במדרש) לציפור שרצתה לייבש את הים ע"י שתוציא במקורה את המים ליבשה. (ס"ג)

ג' ענינים בפורים: כתיבת המגילה, קריאת המגילה, והיום טוב, ובהנוסחאות המובאות בזה בבבלי ובירושלמי בבקשות אסתר ומרדכי, ואופן העבודה של כאו"א מהם. (ס"ה)

החילוק בין דרגת מרדכי בהיותו חבר הסנהדרין, ובין יציאתו והתעסקותו בעניני עולם העשי' ו"ידיו מלוכלכות בשפיד ושלי' כדי לטהר אשה לבעלה", ובאותיות דנגלה, וההוראה בעבודה. (ס"ו)

אודות המנהג לעשות מגבית עבור "קופת רבינו" וההוספה שצ"ל בזה בפרט בפורים - בלי גבול כמו במצות פורים (דיוק ל' הרמב"ם בהוספה שצ"ל במתנות לאביונים). (ס"ז)

ההוראה לכל אשה בישראל ממגילת אסתר, שאע"פ שלא מוזכר בו שמו של הקב"ה מ"מ פועלים ש("ספר") זה יהי' נעלה מכל הנבראים, וכמו"כ מעניני חול צריך להעלותם לקדושה נעלית (הן בעולם הדיבור ואפי' בעולם המעשה). (ס"ח)

בפורים היו ישראל בגלות (ולא כבחנוכה שהיו על אדמתם) ויהודי צריך לצאת בנשמתו מהגלות ועי"ז יצא גם הגוף; פורים - כפורים: ביום הכיפורים בזמן (ועבודה) הכי נעלה צריך לעבוד ביד שמאל דוקא - לגלות מעלת בעלי תשובה - וכמו"כ (ויותר מזה) בפורים שמהפכים גם את "בית המן". (ס"ט)

ביטול ההגבלה דגזירת המשקה (ג' כוסיות) ליום זה. (ס"י)

ביאור בסידור ההלכות ברמב"ם "הל' ערכין וחרמין, הל' כלאים, הל' מתנות עניים"; בט"ו באדר מכריזין (קודם) "על השקלים (ואח"כ) ועל הכלאים"; ביאור בב' הזמנים שמכריזים על כלאים בראש חודש ובט"ו באדר. (סי"א)

אודיו

תוכן ענינים

החטא של נדב ואביהו (רצוא ללא שוב) הוא רק ביחס לרוב בני ישראל, משא"כ כלפי עצמם היו בקירוב לאלקות יותר ממשה ואהרן. (ס"א)

הציווי לרוב בני ישראל: א) "אל יבוא בכל עת אל הקודש" - המשכה למטה, ב) כשכבר נכנסים לקדש הקדשים יש עבודת הקטורת שענינו המשכה למטה; ג' דיעות בעשיית הקטורת והפסק דין כהדעה ד"צוברה". (ס"ה)

לפעמים מזמינים מלמעלה עבודה דמסירות נפש, או (לאידך) "ואל עפר תשוב" ואז יש בזה מעלה לברר את התחתון ביותר. (ס"ז)

ביאור הקשר בין (כללות) פרק כ"ד דכלים (והסדר בהמשניות) להיפך החיות (אבל ויארצייט). (ס"י)

עבודת הצדיקים (- רצוא) כדוגמת פסח ראשון, עבודת הבעלי תשובה (- שוב) כדוגמת פסח שני. (ס"י)

ג' האופנים שיש בפסח שני: א) תקנתא דראשון, ב) תשלומין לראשון, ג) רגל בפני עצמו, הם ג' אופנים בתשובה, מעלת פסח שני על פסח ראשון. (סט"ז)

ביאור בפרקי אבות במשנה "רבי חנניא בן עקשיא וכו'". (ס"כ)

מקור לביאור דפרקי אבות בתו"ח ד"ה ויהי מקץ הב'. (סכ"ו)

* * *

הדרן על סדר הלימוד ליארצייט (פכ"ד דכלים ופ"ז דמקוואות)
הרמז בתוכן ב' הפרקים הנלמדים ביארצייט (שמסתבר ששייכים לזה גם בתוכנם, ולא רק בהרמז דר"ת נשמה וכו') - שבפ"ד דכלים נרמזת כללות העבודה בעוה"ז, ובפ"ז דמקואות נרמז העילוי שע"י העבודה (א-ב)
באור משנת "ג' תריסין" בעבודה: "תריסין" - תומ"צ המגינים על הנשמה; "תריס הכפוף" - עניני העולם תופסים מקום ("שוכבין עליו"), וצ"ל הגנה גדולה ("מג' רוחות"), ושייך גם טומרת מדרס; "שמשחקים בו בקונפון" - עניני העולם אינם תופסים מקום, והמלחמה אינה אלא "משחק", אלא שמ"מ נרגש מציאותו ושייך טומאת מת; "דיצת הערביין" - אינו נרגש כלל מציאותו אלא לעשות נח"ר להקב"ה. (ג-ו)
ביאור הענין ע"פ המבואר בדא"ח בענין הקניגיא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים, שיש בזה ג' אופנים - מלחמה ממש, משחק של מלחמה, ותענוג המלך (ז)
ג' ענינים אלו הם בהתאם לג' דרגות באלקות - ממלא כל עלמין ("תריס הכפוף"), סובב כל עלמין ("שמשחקין בו בקונפון") ומהותו ועצמותו ית' ("דיצת הערביין"); ועפ"ז מובן הצורך בג' אופני העבודה, כי הענין דדירה בתחתונים צ"ל גם מצד הגילויים (ח-ט)
בהתאם להנ"ל הם ג' עניני הטהרה שבמשנה האחרונה: "הטביל בו את המטה כו' בטיט העבה", מקוה כו' כובש כו' ויורד וטובל", "מחט כו' על מעלת המערה"; ובהמצב שלאחרי גמר העבודה - "שהמים מקדמין", "שיתפחו המים" ו"עבר עלי' הגל". (י-יא)
נוסף להאמור, כלולים במשנה האחרונה כל הענינים (העבודה והטהרה): הפעולה בהתחתון - "הטיל בו את המטה"; עבודת האדם - "מקוה שמימיו מרודדין", שחסר בקבלת עול, וע"י המדות ("עצים" ו"קנים", שכובש באבנים - קבלת עול), "יורד וטובל"; העילוי שעי"ז - "מחט" המחברת עליון ותחתון, ועומדת "על מעלת המערה" ע"י העבודה ד"מוליך ומביא", ולכן "טהורה". (יב-יד)
ג' ענינים הנ"ל בשייכות לענין המיתה - בגלל חטא ("טמא מדרס"), בעטיו של נחש ("טמא טמא מת"), "לא שלט בהן מלך המות" ("טהורה מכלום"); ועד"ז בטבילה בנהר דינור הנעשית ביום היארצייט (טו)

תוכן ענינים

שבועות הוא זמן של חתונה: א) דישראל עם תורה, ב) ישראל עם קוב"ה; בתחלת העבודה ישראל מקבלים מתורה, ואח"כ הם משפיעים בתורה; בנישואין ישנם שעבודי הבעל - ישראל לתורה, וקוב"ה לישראל. (ס"א)

מרוב הטרדות בהכנות לחתונה אפשר לשכוח על העיקר; ביאור בזה ע"פ תורת הבעש"ט עה"פ "תפלה לעני כי יעטוף" (תוכן התפלה היא ש)"לפני הוי' ישפוך שיחו" (שלא יסיח דעתו לכל ה"גילויים" רק יקח "עצמות"); לאידך תובעים מכ"א שגם "ירד" למטה לעשות מהעולם כלי לאלקות. (ס"ד)

דוקא בשבועות שיש גילוי הכי נעלה ("אנכי") מדגישים על גשמיות דוקא (- איסור תענית חלום) משא"כ בכל שקו"ט; טעם (ע"ד הרמז) מדוע הדוגמא להיתר תענית בשקו"ט מודגש בעיקר בתענית חלום, ועפ"ז ביאור החילוק בין כל (שבתות) השנה ששייך בהם העלם הסתר - "חלום" משא"כ בשבועות. (ס"ח)

ההכנה למתן תורה הכללי הי' ע"י "משכני אחריך נרוצה" וכמו"כ צ"ל בכל יום (- מתן תורה הפרטי). (סי"ג)

המשך השאלות בפרקי אבות (בש"פ בה"ב) "יהי רצון… שיבנה בית המקדש וכו'"; ביאור ג' הענינים: חלק, גורל וירושה בתורה והחילוק ביניהם. (סט"ו)

אודות שיחת אדמו"ק מהרויי"צ בשבועות תש"ד שסיפר ע"ד מאמר שאמר הצמח צדק בשם בעש"ט ן"הענדל לא הבין משא"כ אבהרם בער ירמי'ס הבין"; הביאור בדיוק פרטים אלו וההוראה בעבודה. (סכ"ב)

תורת הבעש"ט עה"פ "אשרי תבחר ותקרב" אודות "אמן יהא שמי'ה רבה (ראשי תיבות "אשרי") השוה בכל ישראל והביאור בזה; הקשר דתורה זו לחג השבועות, וההוראה הכפולה לכאו"א. (סכ"ד)

אודות הניגון "אין אדיר" המדבר על הקב"ה, משה ותורה, וקשור לחג השבועות. (סכ"ט)

ביאור בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שמביא בסרמ"ג ס"א ב' טעמים מדוע "אמירה לנכרי שבות", ובסש"ו ס"ה מביא טעם שלישי; חילוק הטעמים, וטעם חלוקתם בב' סימנים בשולחן ערוך. (ס"ל)

במתן תורה (כמו בהקהל) הקהילו אנשים וגם נשים, כי צריך לקשר את כל הענינים גם עם המקבל - נשים - וכמו"כ צ"ל באופן פרטי אצל כ"א; כן לעתיד לבא כתיב שיהי' בירור המטה עד לג' קליפות הטמאות. (סל"ב)

הביאור במחלוקת ר"י ור"ע מה ענו בני ישראל במתן תורה "על הן הן ועל לאו הן" או "על הן הן ועל לאו לאו" והקשר לבעלי המימרות, והטעם שרש"י על התורה מביא רק דיעה אחת. (סל"ה)

ביאור (ע"פ הנ"ל) בלשון הרמב"ם "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" וענינו בעבודה. (סל"ז)

ההכרזה של הקב"ה בכל שנה "אנכי הוי' אלקיך". (סל"ט)

* * *

הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן
ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).

אודיו

תוכן ענינים

ג' תמוז הוא אתחלתא דגאולה של אדמו"ר מהוריי"צ; ב' מעלות באתחלתא דגאולה. (ס"א)

תורת אדמו"ר מהוריי"צ עה"פ "יהי ה' אלקינו עמנו וגו'" שאמר בג' תמוז; ביאור לשון הפסוק "עמנו" (ולא "אתנו"); הטעם שבתורה הנ"ל מודגש "הגם מיר זיינען דאך ניט גלייך צו אבותינו"; ההוספה בכל הנ"ל בכל שנה ובפרט בקביעות שנה זו. (ס"ב)

ביאור בשאלת קרח "בית שכולה ספרים חייבת במזוזה". (ס"ז)

בסדר הטענות דקרח על מזוזה וציצית יש נפקא מינא כפי שזה לפועל (שאז הטענה של ציצית קודמת למזוזה), או כפי שזה מצד שכל (שאז מזוזה קודם לציצית) וביאורו, וענינם בעבודה. (ס"ח)

הקשר בין תוכן המאמר של אדמו"ר מהוריי"צ עה"פ "יהי ה' אלקינו עמנו וגו'" עם פירוש התרגום על "אל יעזבנו ואל יטשנו"; האפשריות דהבקשה "יהי' ה' אלקינו וגו'" אע"פ שאיננו דומים לאבותינו. (סי"א)

ביאור ב' הלימודים מהפסוק "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" - ומ(אחד מ)הם מקור לפסק דין אדמו"ר הזקן (בשולחן ערוך ספ"א ס"א) בנוגע לאוכל ושותה אחר אפיקומן; [ביאור באריכות לשון אדמו"ר הזקן בתניא ספכ"ה "למה צוה משה רבינו ע"ה במשנה תורה כו']; הקשר בין סיום הפרשה (הנ"ל) לתוכן הפרשה. (סי"ג)

התביעה של אדמו"ר מהוריי"צ (בפרט) להתמסר בכל הכוחות וההשתדלות להפצת התורה והידור בקיום המצוות. (סי"ד)

אודיו

תוכן ענינים

לפרסם הסיפורים והזכרונות אודות המאסר והגאולה; ביאור בענין השגחה פרטית שהוזכר במאמר דראש השנה בשנה ההיא ולולא זאת - אמר בעל המאסר והגאולה - לא ידע איך יחזיק מעמד, וההוראה לכאו"א מכללות הסיפור. (ס"א)

לכ"א יש תפקיד מסוים שע"ז הוא יפיץ היהדות בעולם; הסיפור אודות הנשמות התועות - שהיצר הרע מטיל תפקידים מסויימים לאנשים הבלתי מתאימים; כ"א צריך לעשות את המוטל עליו בנאמנות. (ס"ב)

י"ב תמוז הוא יום הולדת של הנשיא, ובשנה ההיא (תר"מ) אמר נשיא הדור מאמרים (בש"פ חו"ב) שתוכנם שישנם המשכות נעלית שהאדם בעצמו לא יכול להמשיכם ורק צריך להסיר המסכים המעלימים ואז יומשך האור, דוגמת הנ"ל בהולדת בנים שצריך להסיר הענין של היפך הטהרה ואז מולידים בנים טהורים וכשרים. (ס"ג)

דיוק הלשון "מרביצי תורה" שבמכתב בעל הגאולה די"ב תמוז, שפירוש לימוד התורה ברבים דוקא ("עשרה שיושבים וגו'), וההוראה לפועל. (ס"ה)

ענין החופש שתחיל מתקופה זו, שבשרשה עשו זאת בשביל "היות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה' הוא" (כלשון הרמב"ם), אבל נשתלשל מזה שבחופשה מקילים בכו"כ ענינים שבאופן הרגיל ה"ה מחמיר בזה. (ס"ו)

אודות ההנהגה המבהילה שסוגרים את התלמוד תורה'ס והישיבות לב' חדשים לשם "חופש" מלימוד התורה ח"ו. (ס"ז)

"אין רע בלי טוב", כשסוגרים המוסדות לב' חדשים, מתאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לקעמפ כשר הראוי שיגדל זרע ברך ה'; אודות שלוחי המרכז בחדשי הקיץ להפיץ היהדות בעולם. (ס"ח)

דיוק וביאור בדברי הרמב"ם (בסוף הלכות שמיטה ויובל) אודות השייכות של כאו"א לעבודה דשבט לוי. (ס"ט)

אודות מגבית די"ב תמוז. (ס"י)

העבודה ד"הרבצת התורה" צ"ל אצל כאו"א; אמירת לחיים עבור אלו הנמצאים לעת עתה במדינה ההיא, וההצלחה צ"ל דוקא למטה מעשרה טפחים - עבד מלך מלך. (סי"א)

הנציגים הראשונים של יהודים הנ"ל, הוא בכפר חב"ד, ברכה ליהודים אלו וכן אודות הנחת אבן הפינה דשם. (סי"ג)

החידוש דחסידות חב"ד שכל דבר יבוא בהבנה והשגה "דם ובשר כבשרו"; לימוד הלכות התורה צ"ל בטעמיהם דוקא; ביאור ענין שני הלחם (שבו משתקף ענין הנ"ל). (סי"ד)

בפרשתנו אודות בלעם - המנגד למשה רבינו - בהעצה שלו היתה בענין בנות מדין, וההוראה: כשיש מנגד לנשיא דורנו צריך להתחיל עם בנות ישראל, ושיתנהגו באופן של צניעות ו"כל כבודה בת מלך פנימה" וכו', בכדי לבטל עצת המנגד. (סט"ו)

לא להתפעל מקרירות דתמוז (כנ"ל) אלא שיהיו "כחמור לעול" - ללמוד התורה. (סט"ז)

בקביעות שנה זו (בשנת ההולדת של הנשיא - תר"ם) נדחה התענית די"ז תמוז, ויהי רצון שידחה לגמרי בביאת משיח צדקנו. (סי"ז)

תוכן ענינים

שייכות עלי' וגידול גם לאחר ההסתלקות - "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". (ס"א)

ביאור הפסוק "רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב" - דקאי על ארץ ישראל כשמקיימים המצות התלויות בה ובעבודה: כשיהודי מתמסר ורוצה לעשות רצון קונו (בדוגמת - ארץ ישראל) ובכל התקופות ("מרשית השנה ועד אחרית שנה") ובכל עניניו הגשמים (בדוגמת מצוות התלויות בארץ ישראל - תרומות ומעשרות כו'), אזי פועל ש"שבת שבית יעקב" - גאולת הניצוצות ברוחניות וגאולת ישראל בגשמיות. (ס"ב)

אודות שיחת י"ב תמוז תש"ב שסיפור שם אודות המאמר שאמר אביו אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בי"ב תמוז תרע"ט, ומתבטא ש"י"ב תמוז איז מיין טאג" מצד שבו מזלו גובר. (ס"ד)

ביאור המאמר הנ"ל (מי"ב תמוז תרע"ט) ש"אין התורה נקנית (לאדם) אלא במסירות נפש, וע"י מסירות נפש פועלים המשכת העצמות בתורה". (ס"ה)

ביאור (באורך) איך יתכן שפרשה בתורה נקראת ע"ש בלק הגם דלא מסקינן בשם רשעים. (ס"ז)

כשם שכללות העולמות מתחלקים: עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, כמו"כ באדם ה"ז מתחלק לב' סוגים דהעלם וגילוי (מחשבה ודיבור) וכן בעבודתו (תורה ומצוות) וכן בנשמות (מארי תורה ומארי עובדין טבין); ביאור החילוק בין "נעוץ תחילתן בסופן" ל"סוף מעשה עלה במחשבה תחלה". (ס"ח)

אודיו

תוכן ענינים

"הדרן" על מסכת בבא קמא, כפי שאדמו"ר מהר"ש מקשר את מה שכתוב (בשיעור היומי בחומש) "פסל לך שני לוחות אבנים" לסיום המסכת; הביאור דסיום בדבר טוב, הקשר להתחלת המסכת וביאור בשם העיר "מתא מחסיא"; (בזה ג"כ רואים איך שתורת הנגלה ותורת החסידות משלימים זה את זה). (ס"א)

ביאור בהמשנה (בסוף יומא) "מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל", מה ההשוואה בין "מקוה" ל"הקב"ה". (ס"ג)

בשיעור היומי בחומש (פ' עקב, רביעי) מביא ש"בני ישראל נסעו… מוסרה" ומסמיך לזה הפסוק "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו'", אע"פ שביניהם הי' הפסק של 39 שנה - כפי שמבאר רש"י שהפסוק רוצה להדגיש את מעלת שבט לוי שבשום מצב לא טעו ועמדו באמונתם, וההוראה בזמנינו על העמידה בתוקף בכל המצבים מבלי להתפעל מהגויישקייט. (ס"ד)

בישעור היומי בתניא (באגרת הקודש ס"ז) מדובר, שבנוסף לקיום כל המצוות צריך שיהי' לאדם מצוה שבה יהי' זהיר טפי, ובלקוטי לוי יצחק על תניא מדייק בלשונות "לא נצרכה להעדפה ולזהירות ולזריזות" ומבארו ע"פ קבלה, וענינם בעבודת ה'. (ס"ה)

ג' הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה המרומזים בפסוק "והי' עקב תשמעון וגו'" - הן בעבודת האדם והן בהשכר שניתן על זה - וכל זה ממשיכים בעקב - מצב הכי תחתון. (ס"ו)

המצב ד"עקבתא דמשיחא" שהדור הצעיר אינו ממשיך בדרכי אבותיו וכו', נובע מזה שבבתי הספר שלומדים (גם) לאחרי חול, נותנים על לימודים אלו דגש מיוחד (יותר מלימודי קודש); הקמת קרן גמ"ח ע"ש בעל ההילולא, ומטרתו לעזור למלמדים דלימודי קודש להתקיים בפרנסתם. (ס"ז)

המשך (מס"א-ב) ה"הדרן" על מסכת בבא קמא- החילוק בין התוספתא לגמרא. (ס"ח)

ההכנה לראש השנה - מכ' מנחם אב. (ס"ט)

ברכה ליהודים הנמצאים באחורי מסך הברזל ובאי כחם בכפר חב"ד. (ס"י)

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה אחת שאלתי

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה דרשו הוי' בהמצאו

תוכן ענינים

מוגה

הנחה:

הגהות

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה להבין כו' שדורות הראשונים

עוד

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה חסידים ואנשי מעשה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה אשר קדשנו במצותיו

תוכן ענינים

בלתי מוגה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה להבין ענין משיב הרוח

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מאמרים

ד"ה להבין מ"ש בפרע"ח כו'

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה כי ביום הזה יכפר

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה להבין ענין עיגולים ויושר

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה ויתן לך האלקים

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה קטנתי מכל החסדים

תוכן ענינים

הגהות

בלתי מוגה

מוגה

ליקוט:

מאמרים

ד"ה להבין ענין החלומות

תוכן ענינים

בלתי מוגה

מוגה