שיחה א: התגלות ופירסום הענין ד"סעודת משיח" וד' כוסות לכל ישראל - בדורנו זה האחרון דוקא, בבד בבד עם התפשטות והפצת המעיינות חוצה ממש
שיחה ב: א) קביעותה של "סעודת משיח" (לא בדגים ובשר, אלא) ביין - דוגמת "כוס של ברכה" דדוד מלכא משיחא ("כוסי רוי'") בסעודה דלעת"ל - בהתאם לחידוש דמשיח צדקנו שילמד לכל העלם פנימיות התורה, יין שבתורה. ובזה גופא - יין שלאחרי הסעודה ("כוס של ברכה"), יין בפ"ע, שאינו שייך לנגלה דתורה (סעודה) - רזין דרזין. ודוגמתו ב"סעודת משיח" - שנתתקנה ביין דוקא, פנימיות התורה, וביין גופא - ד' כוסות, בחי הרביעית (סוד) שביין דתורה גופא - רזין דרזין
ב) מענה להטענה ע"ד הפירסום ד"סעודת משיח" ושייכותה לכאו"א מישראל: (1) בכל מוצש"ק - "סעודתא דדוד מלכא משיחא", ויתירה מזה - בסעודות דשבת: סעודה דמלכות, ז"א, עד לעתיק! (2) בתפלה בעת פתיחת הארון בכל יו"ט - "ויתקיים בנו מקרא שכתוב (על משיח צדקנו) ונחה עליו רוח ה'". ולכן, יש לפרסם את הדבר עוד יותר - לגלות ניצוץ משיח שבכאו"א מישראל
שיחה ג: א) פעולת גילוי הארץ המשיח באחש"פ בכל עניני העבודה - שנעשים ב"רוחו של משיח", מצד בחי' היחידה, למעלה ממדידה והגבלה
ב) שיעור חומש היומי: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - המשכת החיות (דבחי' יחידה) בהמצוות
ג) שיעור היומי (דאסרו-חג) ברמב"ם: (1) ביאור פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בענין טיבול מצה בחרוסת. (2) הביאור בפנימיות הענינים: "חרוסת", שאין בה שיעור - בחי' העצם שלמעלה משיעור. וחיבורה עם מצה ומרור שיש בהם שיעור (ע"י הטיבול) - גילוי והמשכת בחי' העצם בעבודה בפועל, במדידה והגבלה ושיעור
שיחה ד: "מעשה גדול" - מעלת הכפי', שמודגשת ביותר בפעולה שהיא מחוץ להאדם לגמרי - ההשפעה על אוה"ע לקיים מצוות שנצטוו בני-נח
שיחה ה: כיבוש יריחו - מנעולה של א"י - בכ"ב ניסן, שלימות הארץ
