מוגה
שיחה ד: הכנות לחגיגות סיום מחזור השני דלימוד הרמב"ם. (י"ל בקונטרס בפ"ע)
בלתי מוגה
שיחה א: ס"א - ביום השבת שלאחרי ההילולא - ב' קצוות: תכלית העילוי - מחד גיסא, ולאידך גיסא - המשכתו למטה בגדרי העולם. ובהדגשה יתירה - אצל נשיאי חב"ד. שעל ידם באה פנימיות התורה באופן ד"יתפרנסון", "זה א-לי (מצד השגתי וידיעתי) ואנוהו" ("אני והו דבוקים יחד"). וההוראה - שכל העילויים דיום ההילולא צריכים להשפיע ולפעול במעשה בפועל ("המעשה הוא העיקר"), הפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה בפועל ממש, כן שיוכל להראות באצבע ולומר "זה" - הנה היהודים שקירב לתורה ויהדות ומעיינות החסידות
שיחה ב: סי"ב - הקביעות דחמשה עשר בשבט ביום השבת - חיבור שלימות החמה (יום השבת) עם שלימות הלבנה (ט"ו, קיימא סיהרא באשלמותא), "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם"; והעילוי לגבי החיבור דשבת ר"ח - מעלת ה"בפועל" לגבי "בכח"
סט"ז - בפרשת המן ובמ"ת (בפ' יתרו שמתחילים לקרוא במנחה) - המשכת ענין נעלה ("לחם מן השמים", "מן השמים דברתי עמכם") למטה מטה, ובאופן שנמשך למטה כמו שהוא למעלה ממש. וההוראה - שההתעוררות בזמני סגולה צריכה לבוא למעשה בפועל, ובאותו אופן כמו בעת ההתעוררות
שיחה ג: סכ"ד - שאלות בפרש"י (טז, טז-יח) "עומר לגולגולת" בדיוק
סכ"ה - לקוטי לוי"צ (ס"ע סב ואילך) - ב' אופני צדקה
סכ"ו - שיעורי הרמב"ם: (1) "מצות עשה להלוות לעניי ישראל". (2) "חזקה היא שאין אדם פורע בתוך זמנו" - אינה שייכת בנוגע לחיובו של הקב"ה ב"פדיון-הבן", לפדות את בנ"י, "בני בכורי ישראל", מן הגלות; הצעקה "עד מתי", "דאלאי גלות", "אידן גייט ארויס פון גלות"
ס"ל - חלוקת משקה עבור הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה
שיחה ה: סל"ב - הביאור בפרש"י
סל"ד - (1) הקשר דספ"י בצדקה וגמ"ח עם החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו - מצד המלוה. (2) הוראה ב"תיקון הדעות" מדיוק הרמב"ם שכולל גמ"ח לעשירים ב"מ"ע להלוות לעניי ישראל" - שגם גמ"ח לעשירים צ"ל מתוך ספ"י כמו לעניים
