שיחה א: א) הדגשת ענין החידוש וההוספה בכ"ף מר-חשון בפנימיות התורה - ענינו של בעל יום ההולדת, והשייכות לכל ההולכים בדרכיו - ע"י לימוד כתביו (שבהם הכניס את עצמותו) שהשאיר לנו
 ב) כל הנ"ל - גם כאשר חסר בשלימות הבנת לימוד תורתו. כי בלימוד התורה, ובמיוחד בפנימיות התורה - ישנו הענין דקריאה בשמותיו של הקב"ה, ולכן, גם ע"י לימוד שהוא ע"ד קריאת שמות בלבד לוקחים את העצם, כשם שע"י הקריאה בשם נפנה לקוראו בכל עצמותו
 שיחה ב: א) מעלת ה"שם" - שעל ידו נעשה הקשר דזולת שהוא בריחוק הערך לגמרי עם העצם ממש. ומודגש ביותר בשמו של בעל יום ההולדת - ענין ה"שלום" גם בבחי' "דוב", "מסורבל בבשר", ואפילו בבחי' "בער" - שם לע"ז, זולת הכי רחוק, ואעפ"כ, גם זולת זה נעשה "שם" הקשור עם העצם של יהודי, בחי' יחידה, עד לבחי' יחיד
 ב) כל הנ"ל גם בנוגע למציאות של מנגד, שכוונתו להפכו לקדושה, ודוגמתו בהלכה - המקדיש אשפה לבדק הבית, הפיכת אשפה לדרגת הקדושה שבכחה לפעול תיקון אפילו בקדשי קדשים; כוונת הירידה - העילוי דיתרון האור מן החושך, וככל שתגדל הירידה, "שועל יוצא מבית קודשי קדשים" - אזי העלי' גדולה יותר. וההוראה - שאין להתפעל ממצב החושך כו', ואדרבה - להוסיף בלימוד והפצת פנימיות התורה
 שיחה ג: כ"ף מר-חשון דשנת כתר"א - בחי' פנימיות עתיק. וההוראה - לימוד התורה וקיום המצוות מתוך תענוג, כולל (ובמיוחד) - לימוד פנימיות התורה, וקשור גם עם הלימוד באופן של הבנה והשגה (קושיות ושקו"ט גם בפנימיות התורה) - כהדגשת בעל יום ההולדת שמשאיר את הכתבים לנו (לא רק נתינה), ברשותו ובבעלותו של כאו"א
 שיחה ד: א) שיעור חומש היומי: (א) "ויקם שדה עפרון, תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך" - הפיכת עניני העולם, "מילי דהדיוטא", לעניני קדושה. (ב) "ואברהם זקן בא בימים" - 1) יומין שלמין, 2) "זקן שקנה חכמה". (ג) השידוך דיצחק ורבקה
 ב) שיעור היומי ברמב"ם: "כל ישראל חברים הן ברגלים" - העילוי דאהבת ישראל ואחדות ישראל
 שיחה ה: סיום ההתוועדות בניגונים וצדקה; יש לערוך התוועדות גם מחר, וההשתתפות מהתוועדות זו - ע"י נתינת המזונות