מוגה
ההוראה מבקשת יעקב "ונשאתני ממצרים", למרות ששנותיו הכי טובות חי במצרים (כמבואר בכ"מ): כאו"א מישראל צריך להשתוקק לצאת מן הגלות; הוראה בנוגע לשלילת החזרת שטחי ארה"ק. (ס"א)
ההבהלה בהקמת "ועדת חקירה" לחקור את המאורעות במחנות הפליטים בלבנון – "רגש נחיתות" כלפי גויים! (ס"ה)

בלתי מוגה
יום התענית הוא "עת רצון" המסוגל לענין התשובה - "מדרכי התשובה", בהתאם למש"נ בהפטרה: "דרשו ה' בהמצאו גו'". (ס"א)
בעשרה בטבת "סמך מלך בבל אל ירושלים" - התחלת כללות עניו הגלות, ומפני גודל הירידה - אזי העלי' היא בתכלית העילוי; סיבת גלותנו זה הוא - היפך אהב"י, וע"י אהב"י ואחדות ישראל מבטלים את הגלות; הקדמת רפואה למכה במאורע ד"סמך מלך בבל אל ירושלים" - ענין האחדות שבזה; הדגשת ענין האחדות בהפטרה דש"פ ויגש, שקביעותה (בשנה זו) ב"ערב" עשרה בטבת. (ס"ז)
הוראה מהתחלת פ' ויחי: גלות אינה מקומו של יהודי, ולכן מבקש הוא "ונשאתני ממצרים". ואז - הנהגתו גם בזמן הגלות בכל התוקף, בכל הקשור להוראותיו של הקב"ה. (סי"ד)
ביטוי "רגש נחיתות" עמוק ביותר כלפי הגוי - בהקמת "ועדת החקירה". (סי"ח)
הוספה בקיום התומ"צ, ובמיוחד - בכל ה"מבצעים"; חלוקת מטבעות לצדקה. (סכ"ג)