עבודת יעקב ב"צאן" לבן מהוה הוראה ברורה, במיוחד לדורינו, שיהודי צריך לצאת מד' אמותיו ולפעול על אחינו בני ישראל התועים בדרכם [כדוגמת ידידת הנשמה לגוף]; תוכן עבודה זו הוא ביטול מציאותו - שאמיתית הביטול שייך רק בנשמות ישראל - וזהו ענין "צאן": א) מלשון יציאה, ב) המרמזים לביטול, ודוקא ע"י עבודה זו מצליחים ש"ויפרוץ האיש מאד מאד". (ס"א)

עבודת האדם בבירור העולם והעלאתו לקדושה אינו חיבור הפכים, אלא השבת דבר לקדמותו: מיעקב למדים שאע"פ שצ"ל ביסוד העבודה - ביטול, מ"מ צריך גם שכל כוחותיו הפנימים יהיו בשלימות, ולפעמים צריך להשתמש בתוקף וכו' (שיסודם הוא ביטול), וכהתחלת השולחן ערוך: יהודה (-מלשון הודאה וביטול. כתחלת ויסוד התורה) …אומר (ואח"כ יש גם) …עז כנמר וכו'. (סט"ו)

כשם שאצל יעקב הי' "החליף את משכורתי עשרת מונים" כמו"כ בשליחות אין להתאונן באם הוחלף מקום שליחותו וכו', אלא העיקר הוא המטרה: לבצע שליחותו של הקב"ה. (סי"ט)

תוקף ההחלטות טובות כשהם בציבור; בי"ט כסלו וחנוכה יש לארגן התוועדויות בב' אופנים: א) מרכזית, מצד המעלה ד"ברב עם הדרת מלך", ב) בכו"כ מקומות כדי לשתף גם את הדרים במרחק מהמרכז וכו'; לדבר בכ"מ ענינים השייכים לשם, וכן להזכיר אודות המבצעים הידועים. (ס"כ)