הציווי ושמחת בחגך הוא על ההתבוננות דיציאת מצרים שמביאה לידי שמחה; ע"י שמתבונן שהגלות הוא מפני החטאים בא לידי תשובה, שבכחו להביאו לידי שמחה אף יותר מהשמחה דזכר ליציאת מצרים. (ס"א)
השמחה צריכה לחדור אף לגוף הגשמי; לכן בעת הסעודה מקשרים זאת גם עם דברים גשמיים שמשמחים את הגוף. (ס"ב)
ממשה רבינו לומדים שבעת שחסר אצל אחד חינוך יהודי צריכים לעזוב כל עניניו אף הנעלים ביותר. (ס"ג)
בשמחת תורה רוקדים עם הספר תורה כשהוא מכוסה במעילו ועי"ז מרגישים שהתורה היא הירושה לכ"א; לאחר שמחת תורה העבודה היא להמשיך את התורה בגילוי גם לעולם. (ס"ד)
