שבועות משפיע לכל השנה; מה שאינו נמנה בין הראשי-שנים הוא מצד מעלתו, דהוא נעלה מלהיות שייך לשנה. (ס"א)

בענין ריחוק הערך דתורה ועולם: בריחוק הערך זה מזה אופנים שונים, התורה היא באין ערוך לגמרי, לכך התנאי להשגתה היינו ביטול דבחינת עבד, שהוא ביטול שבאין ערוך. (ס"ב)

באדם ישנו ה"לא אדם" שבו שהוא הגולגולת והרגל, רגל ענינו קבלת עול וע"י לוקחים התורה, קשור עם מנהג התהלוכה בשבועות, הקבלת עול צ"ל מתוך תענוג, הקשר בין הנ"ל לפסוק בתהלים "מתך אשורי בעמגלותיך בל נמוטו פעמי". (ס"ג)

גולדת ענין אמירת "אמן יהא שמי' רבה", אצל כולם בשווה, הקשר בין "אמן יהא שמי' רבה" לפסוק "אשרי תבחר ותקרב". (ס"ד)

ביאור דברי אדמו"ר מהוריי"צ דמתן תורה פעל אצל משה רבינו ע"ה שיכיר במעלת איש פשוט. (ס"ו)

1) שבועות אינו יכול בימות השבוע כפי שהי' בפעם הראשונה, בשנה זו ישנו דמיון לפעם הראשונה; 2) מחלוקת המגן אברהם ואדמו"ר הזקן בענין יום טבוח. (ס"ז)

התורה ניתנה לאחר הבטחות בני ישראל "בנינו ערבים בעדינו", ההוראה; קיום התורה תלוי בחינוך הילדים בקטנותם עוד קודם לכך בהתנהגות הוריהם. (ס"ח)

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", ע"י שקרובים יתנהגו כן יראו גאולה להנמצאים מאחורי "מסך הברזל". (ס"ט)

שבועות היינו זמן המצאים להתעוררות ע"ד שיעורי חת"ת. (ס"י)