ישנו הוראה כללית מהמאמר שנתן ליום ההסתלקות והוא שעיקר שכינה בתחתונים היתה; שיהודי יכול לחשוב הרי אתם המעט מכל העמים וכו' והמצב שאותותינו לא ראינו כמו בזמן המקדש וכו'; וע"ז התירוץ שעיקר שכינה בתחתונים ואינו דבר נוסף על העולם אלא שזה גדרו דהעולם גופא רק צריך לגלות זאת, וכמובן שיש סיוע מהעולם גופא מכיון שזה הפנימיות דהעולם. (ס"א)

כמו במלחמה גשמית דרוש ענין השמחה והוא כתנאי לנצחון, כ"ה במלחמה הרוחניות ודרוש ענין הזריזות במיוחד, כמו שמובא בסוף המאמר דאין אדם יודע עתו וכו'. (ס"ב)

הגוף אעפ"י ש"עפר אתה ואל עפר תשוב" מ"מ אינו שינוי אמיתי, היות ונשאר בו העצם לוז שנשאר קיים במשך הזמן שהגוף אינו קיים. (ס"ג)

הסדר בעבודת האדם במשך היום כמו שבעת הצדיקים שהורידו השכינה מלמעלה למטה; בתחלה תפלה שזהו ענינו ואברהם הראשון שסילק העלם וההסתר של העולם, ואח"כ משה שהו"ע התורה; אודות חת"ת; ההכנה ליציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל היתה ע"י מצות תפילין שהי' מהמצוות שניתנו במצרים, וכן בימינו צ"ל כן. (ס"ה)

שקו"ט במצות תפילין של יד ושל ראש האם הם ב' מצוות או מצוה אחת; וענינו בעבודה; בפשטות ענן ההילולא קשור עם דבר שאינו רצוי, וכמ"ש הרמב"ם שיפשפש במעשיו כו', מ"מ אצל חסידים הרי מקשרים זאת עם ענין של שמחה, והביאור בלשונות הרמב"ם יפחד, ידאג ויפשפש במעשיו וכו' ודוקא מתוך שמחה. (ס"ו)

הביאור מדוע אדמו"ר הזקן מביא שעזיבת החטא מספיק לענין תשובה - משולחן ערוך חושן משפט ולא ממקום אחר. (ס"ז)

מגבית יו"ד שבט (עבור "קרן תורה"). (ס"ט)

השירה דגאולת מצרים בלשון נקבה היות ויש אחרי' גלות משא"כ הגאולה העתידה דלעתיד לבוא אין אחרי' גלות ולכן זה בלשון זכר. (ס"י)

הקשר המיוחד של יו"ד שבט לנשי ובנות ישראל. (סי"א)

כל דבר כשקשור עם גשמיות נמשך ג"כ לאח"ז, וכ"ה בנוגע לכיבוש ארץ ישראל ע"י חסידות ותורת החסידות ע"י יסוד כפר חב"ד. (סי"ב)