ענינו של הרבי להמשך "יחידה" ולכן ההסתלקות אינה מפריעה להמשיך העבודה ובאופן דלמעלה מדרך הטבע; העבודה היא כלי לקבל השפעות בגשמיות וברוחניות. (ס"א)

ימים טובים דזמן הגלות יש להם עילוי על ימים טובים דזמן הבית, ולכן הם נמשכים גם אחר החורבן, וכן הוא בנוגע לי"ב תמוז. (ס"ה)

כשראו את הרבי במאסר בטלית ותפילין נתבטלו כולם אע"פ שאינו מובן בטעם ודעת, וכן הוא גם בעבודתינו עכשיו. (סי"א)

ההכרח לצאת ממעמדו ומצבו שבכל השנה, כמו בגשמיות, כלל ברפואה שיש לחולה לצאת מסביבתו למשך זמן. (סי"ד)

בקשר לנסיעת התלמידים לשבועיים או שלש לעורר יהודים במצבם הרוחני. (סי"ט)

הרי אמר שאם לא היה מדבר בנוגע השגחה פרטית לפי שיטת הבעש"ט במאמר דראש השנה תרפ"ז אינו יודע איך היה עובר היסורים שבמאסר, והביאור בזה. (סכ"ד)

ביאור ע"ז שנאמר בהתוועדות די' שבט שלאדמו"ר נמסרו השלשה מפתחות ושאלו ע"ז הרי אפילו אליהו לא קבל ג' מפתחות; הביאור במעלת צדיקים על אליהו. (סל"ד)